תמוז
היסטוריה
שורשו האטימולוגי של השם תמוז במונח האכדי תָמוֹּזִי (Tamuzi), המבוסס על הגרסה השומרית העתיקה דָמוּ-זִיד (Damu-zid) והגרסה השומרית המאוחרת יותר דוּמוֹּ-זִיד (Dumu-zid), שהפכה מאוחר יותר לדוּמוּזִי (Dumuzi) באכדית. במקורו, היה תמוז שמו של אחד משנים-עשר חודשי השנה בלוח המסופוטמי. אל זה מוזכר אף במקרא: "וַיָּבֵא אֹתִי אֶל פֶּתַח שַׁעַר בֵּית ה' אֲשֶׁר אֶל הַצָּפוֹנָה וְהִנֵּה שָׁם הַנָּשִׁים ישְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז".[1] על-פי פרשני המקרא, דרך עבודתו של אליל זה הייתה באמצעות הסקה, ועיניו, שהיו עשויות מתכת שניתכת בחום נמוך (ביחס למתכת שממנה נעשה גוף הצלם), היו נמסות, וכך נראה הפסל כבוכה. על פי הפרשנים[2], מקור השם תמוז במילה ארמית שמשמעותה חום והסקה. על שם החום וההסקה נקרא האליל, וכך גם החודש, שמסמל את תוקפו של הקיץ.
בהמשך חדר השם לאזורים נוספים. בתקופת גלות בבל ושיבת ציון חדרו שמות החודשים הבבליים לשפה העברית, ומאז נקרא חודש זה במקורות העבריים כ"חודש תמוז". בלוח השנה העברי כונו בתחילה החודשים לפי מניינם מחודש האביב, ניסן, וחודש זה כונה בהתאם: "החודש הרביעי".
בביתא ישראל החודש נקרא תמוס. תמוז הוא גם השם הערבי והטורקי לחודש יולי בלוח השנה הגרגוריאני.
מזל החודש הוא מזל סרטן, על שם מערכת כוכבים דמויי סרטן המופיעה בשמים בחודש זה.
מועדים עיקריים
- ד בתמוז ה'תש"ב - פרעות יאשי, החלו במוצאי שבת ונמשכו כשלושה ימים.
- שבעה עשר בתמוז - יום תענית המציין את היום שבו הובקעה חומת ירושלים לפני חורבן בית המקדש השני.
- י"ז בתמוז עד תשעה באב - שלושת השבועות (תקופה המכונה גם "ימי בין המצרים"), ימי אבל שיוסדו לזכר חורבן בית המקדש, שנמשכת עד תשעה באב וחלה כמעט בחציו של חודש זה.
לקריאה נוספת
- יעקב ליכט, מועדי ישראל: זמנים ומועדים בתקופת המקרא ובימי בית־שני, כרך 3 בסדרת "ספרית האנציקלופדיה המקראית", בהוצאת מוסד ביאליק, 1988. ISBN 9653425153
קישורים חיצוניים
|
מיזמי קרן ויקימדיה
![]() ![]() |
---|
- "תַּמּוּז", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק י, עמוד 270, באתר HebrewBooks
- ש"ז כהנא, תמוז
הערות שוליים
חודשי השנה | ||
---|---|---|
|