ציסטה עוברית במקלעת הכורואיד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אולטרסאונד טרום-לידתי המציג נגע כהה (היפואקואי) מוגדר היטב המתאים לציסטה בפלקסוס כורואידלי

ציסטה עוברית במקלעת הכורואיד (באנגלית: Fetal Choroid plexus cyst, ראשי תיבות: CPC) היא כיס קטן מלא בנוזל המופיע במקלעת הכורואיד - רקמה במוח העובר האחראית לייצור נוזל חוט השדרה.

ציסטות אלו מתגלות בבדיקת אולטרסאונד באחוז אחד מהעוברים, והן הסוג הנפוץ ביותר של ציסטה תוך-חדרית במוח העובר.[1][2]

ברוב המוחלט של המקרים, כאשר הציסטה מופיעה כממצא בודד ללא סימנים נוספים, היא נחשבת לתופעה שפירה וחולפת שאינה משפיעה על התפתחות העובר. הציסטות נוצרות כחלק מההתפתחות התקינה של המוח, ובדרך כלל נעלמות מעצמן עד השבוע ה-32 להריון.[3] עם זאת, במקרים נדירים, כאשר הציסטות מופיעות יחד עם ממצאים חריגים נוספים, הן עלולות להצביע על סיכון מוגבר במקצת להפרעות כרומוזומליות, בעיקר טריזומיה 18. לכן הן נחשבות לעתים "סימנים רכים" או "סמנים" באולטרסאונד עוברי.

מקובל להאמין שלרבים מהמבוגרים יש ציסטה קטנה אחת או יותר בפלקסוס הכורואיד, ללא כל השפעה קלינית.[4]

התפתחות מקלעת הכורואיד והציסטה

מקלעת הכורואיד (ידועה גם כפלקסוס הכורואידלי, כורואיד פלקסוס או מקלעת דמים) מתחילה להתפתח בשבוע השישי להיריון, זמן קצר לאחר שהמבנה הבסיסי של מערכת העצבים, צינור העצבים (neural tube), נסגר. בשלב זה, קרומי המוח הפנימיים (המנינגים הפיאלים) נדחפים פנימה לתוך שכבה דקה של תאים המרפדת את חללי המוח (האפנדימה החדרית).

התפתחות מקלעת הכורואיד מתרחשת בסדר מסוים: תחילה היא מופיעה בחלק העליון של החלל הרביעי במוח (גג החדר הרביעי), לאחר מכן בחללים הצדדיים של המוח (החדרים הלטרליים), ולבסוף בחלל המרכזי השלישי (החדר השלישי). בשבוע ה-20 להיריון, מקלעת הכורואיד נראית כמו אצל אדם בוגר.

שכבת התאים המרפדת את חללי המוח (תאי האפנדימה) עוטפת את מקלעת הכורואיד מכל עבריה. כלי הדם הזעירים במקלעת הכורואיד (הנימים) מכילים חורים זעירים המאפשרים למולקולות קטנות לעבור דרכם בחופשיות. אולם התאים המכסים את מקלעת הכורואיד (תאי האפיתל הכורואידלי) מחוברים זה לזה בחיבורים הדוקים מאוד, היוצרים מחסום המונע מחומרים גדולים (מקרומולקולות) לעבור לתוך נוזל המוח והשדרה. מחסום זה חיוני להגנה על המוח - הוא מאפשר כניסה רק לחומרים נחוצים כמו חמצן וסוכר, בעוד שהוא חוסם חומרים שעלולים להזיק כמו חיידקים, רעלנים וחלבונים גדולים שאינם שייכים לסביבת המוח.

מקלעת הכורואיד ממלאת תפקיד חיוני - היא מייצרת את נוזל המוח והשדרה ושולטת על הרכבו. בנוסף, בגלל מיקומה המיוחד ברקמת המוח וחיבוריה לקרומי המוח, היא עלולה להוות נתיב להתפשטות מחלות, בין אם מקורן ברקמת המוח עצמה (הפרנכימה) או מקרומי המוח החיצוניים.[2]

היווצרות הציסטה

כאמור, למקלעת הכורואיד יש תפקיד חשוב בייצור נוזל שדרה-מוחי - הנוזל השקוף שמקיף את המוח וחוט השדרה ומגן עליהם מפגיעות. מקלעת הכורואיד היא רקמה ספוגית המכילה כלי דם רבים, והיא ממוקמת בתוך חללי המוח הנקראים חדרים. הנוזל המיוצר על ידי תאי מקלעת הכורואיד ממלא תחילה את החדרים ולאחר מכן זורם סביב המוח וחוט השדרה, ויוצר כרית נוזלית מגינה.

ציסטות במקלעת הכורואיד נוצרות במהלך התפתחות המוח העוברית. המוח מחולק לאונות שונות, וביניהן קיימים מרווחים טבעיים. מרווחים אלה מרופדים בשכבת תאים דקה המכסה את פני השטח הפנימיים של המוח (נוירואפיתליום). לעיתים, במהלך ההתפתחות, שכבת תאים זו מתקפלת פנימה לתוך הרקמה התומכת של המוח - רקמת חיבור רכה המחזיקה ותומכת במבני המוח (סטרומה). לעתים קיפול זה לוכד בתוכו נוזל שדרה-מוחי יחד עם שאריות תאים ופסולת מטבולית מתהליך ההתפתחות, ונוצר כיס דמוי ציסטה - מעין שלפוחית קטנה מלאה נוזל. הציסטות יכולות להופיע בכל אחד מחדרי המוח, אך הן נפוצות במיוחד באזור המרכזי והמורחב של החדרים הצדדיים, שהוא אזור עשיר בכלי דם ובעל מבנה מקופל ומסועף (הגלומוס של החדרים הלטרליים).[2]

מבחינה רפואית, ציסטה מוגדרת כחלל מלא נוזל המרופד בתאי אפיתל. ציסטות במקלעת הכורואיד, לעומת זאת, נחשבות בדרך כלל לפסאודו-ציסטות (ציסטות מדומות) ולא לציסטות אמיתיות. הסיבה לכך היא שהן אינן מרופדות בתאי אפיתל, אלא הן הצטברות של נוזל שדרה-מוחי לכוד בתוך קפלי רקמת מקלעת הכורואיד.[5]

במקרים נדירים, ציסטות גדולות שהתגלו בקרב תינוקות וילדים עלולות לגרום להידרוצפלוס (הצטברות נוזל במערכת החדרים במוח), אולם בקרב עוברים אין מקרים מתועדים של התופעה בעקבות CPC.[2] מצב זה נגרם בשל חסימה של נקבים במערכת הניקוז החדרית של מערכת העצבים המרכזית, אשר עלולה להוביל להתרחבות החדרים וללחיצה על המוח (חלל הגולגולת אינו יכול להתרחב כדי להתאים את עצמו לעלייה בנפח הנוזלים) ועלולה לגרום לנזק.[6]

סוגי נגעים של מקלעת הכורואיד

חשוב להבחין בין ציסטות פשוטות במקלעת הכורואיד, המופיעות בדרך כלל בעוברים, לבין גידולים של מקלעת הכורואיד (כגון פפילומה או קרצינומה), המופיעים בעיקר בתינוקות וילדים. ציסטות במקלעת הכורואיד בעוברים הן בדרך כלל שפירות ונעלמות מעצמן עד לשבוע ה-28 של ההריון. לעומת זאת, פפילומה של מקלעת הכורואיד היא גידול שפיר שמהווה פחות מ-1% מכלל הגידולים התוך-גולגולתיים, והיא נפוצה יותר בשנה הראשונה לחיים, ולא בעוברים.[7] גידולי המקלעת הכורואיד מתאפיינים בהתרחבות מהירה של היקף הראש, רגיזות ופפילאדמה (בצקת של דיסקת העצב הראייתי), ולעיתים גם ברגרסיה התפתחותית מוטורית. הטיפול בגידולים אלו הוא ניתוחי, בניגוד לציסטות הפשוטות שאינן דורשות התערבות.[8]

אבחון

הציסטות מוגדרות כחללים מלאי נוזל הנראים כהים בבדיקת אולטרסאונד במקלעת הכורואיד. מקלעת הכורואיד נראית בהירה בבדיקת אולטרסאונד (אקוגנית). ציסטות אלו נמצאות בחדרים הלטרליים במוח, שהם חללים המכילים נוזל מוחי-שדרתי בצדי המוח. הציסטות מאופיינות בדפנות מוגדרות היטב ובקוטר של לפחות 2-3 מ"מ בטרימסטר השני של ההיריון (שבועות 14-28).

הציסטות ממוקמות בדרך כלל במקום המפגש בין החלקים השונים של החדרים (רמת האטריום של החדר), ולעיתים נדירות יותר בגוף או בחלק הקדמי של מקלעת הכורואיד.[9]הציסטות מזוהות באולטרסאונד בכ-1-2% מהעוברים בטרימסטר השני. הן מופיעות בתדירות שווה בעוברים זכרים ונקבות. השכיחות האמיתית תלויה כנראה באיכות הרזולוציה של ציוד האולטרסאונד ובמיומנות המפעיל.[10]

האבחנה המבדלת העיקרית היא קריש דם תוך-חדרי. קריש דם בדרך כלל פחות סדיר בצורתו מהציסטות ומקושר עם הרחבה לא תקינה של חדרי המוח עצמם (ונטריקולומגליה). קושי אבחנתי נוסף מתעורר כאשר הציסטה ממוקמת בחלק הקדמי של הגוף או כאשר היא גדולה במיוחד. במקרים אלה, בדיקת אולטרסאונד דרך הנרתיק (כאשר העובר במצג ראש) או סריקת מעקב יכולות לעזור לזהות את המגמה ולשלול מומים נלווים.

דימות מתקדם

באולטרסאונד, ציסטות במקלעת הכורואיד עשויות להופיע כציסטות מרובות בגדלים משתנים ולעיתים עם מחיצות פנימיות. בבדיקות CT ו-MRI, הציסטות בדרך כלל מראות צפיפות דומה לנוזל שדרה-מוחי.

בבדיקות MRI מתקדמות, הנוזל בציסטות מראה מאפיינים ייחודיים. ב-MRI משתמשים בסוגי סריקה שונים כדי לראות רקמות שונות בבהירות שונה:

  • בסריקות המזהות אזורים עם תנועת מים מוגבלת (DWI - Diffusion Weighted Imaging), הנוזל בציסטות מופיע בהיר יותר מהסביבה
  • בסריקות המדגישות מים (T2) או רקמות שומניות (T1), הנוזל בציסטות נראה שונה מנוזל שדרה-מוחי רגיל
  • במפות המחושבות מסריקות DWI, המראות את מהירות התנועה האמיתית של מולקולות המים (ADC - Apparent Diffusion Coefficient), הנוזל בציסטות מופיע כהה יותר - מה שמאשר שהתנועה שם אכן איטית יותר.

הבדלים אלה נובעים כנראה מכך שהנוזל בציסטות מכיל יותר חלבון, מה שגורם לתנועה איטית יותר של מולקולות המים בתוכו.[2]

ניהול קליני ומשמעות

ציסטות מבודדת, כלומר ללא אנומליות נלוות, נחשבות כיום לווריאנטים נורמליים ולא לפתולוגיה. כ-90% מהציסטות נעלמות עד הטרימסטר השלישי (שבוע 28) ולעיתים נדירות נשארות לאחר הלידה. עד כה, אין ראיות בספרות המדעית המצביעות על נזק נוירולוגי מוכח או השפעה על התנהגות קוגניטיבית/מוטורית כתוצאה מהציסטות עצמן, אף במקרים שאינן נעלמות.[11]

לרוב, אין צורך בבדיקה גנטית חודרנית במקרים אלה לאחר סקירת אנומליות מקיפה וסקירה ביוכימית תקינה. הספרות המחקרית ממליצה לרופאים להדגיש פרוגנוזה מצוינת (כלומר ניתן לצפות בסבירות גבוהה מאוד שההריון יתפתח בצורה תקינה לחלוטין) ולהרגיע את ההורים, שכן הממצא עלול להיות מבהיל הרבה יותר מאשר משמעותו הקלינית בפועל.[12][13] אין צורך בשינוי בניהול המיילדותי במקרים אלה. אולטרסאונד מעקב אינו הכרחי לציסטות מבודדות.

היבטים גנטיים וקשר להפרעות כרומוזומליות

קיים קשר אפשרי בין הציסטות המזוהות באולטרסאונד עוברי לבין טריזומיה 18.[14][15] הן נפוצות יותר בעוברים עם טריזומיה 18, טריזומיה 21 ותסמונת איקרדי.[2] יש לשקול אנומליות כרומוזומליות, במיוחד טריזומיה 18, אם הציסטות גדולות (מעל 1 ס"מ), דו-צדדיות או לא סדירות, או אם גיל האם הוא 32 או יותר.[2] שכיחות מוגברת של ציסטות דווחה גם בנוכחות אנומליות מבניות אחרות וכאשר סמני הסקירה בסרום האימהי חריגים.[2]

הסיכוי שציסטה מבודדת תהיה מקושרת עם טריזומיה 18 הוא 2.5-7 ועם טריזומיה 21 הוא 1.9.[16] במקרים עם אנומליות נלוות, סביר שהפרעות במספר הכרומוזומים (אנאופלואידיות) יאותרו ב-2.1% מהמקרים ומתוך המקרים שבהם מאובחנת הפרעה במספר הכרומוזומים, כמעט תמיד מדובר בטריזומיה 18.[17] באופן כללי, הסיכונים נמוכים מאוד אם אין גורמי סיכון נוספים. אם לא מזוהות אנומליות נוספות באמצעות אולטרסאונד מקיף מסוג "רמה II", הסבירות שלעובר יש טריזומיה 18 היא נמוכה מאוד. מטא-אנליזה של 8 מחקרים בין השנים 1990 ל-2000 זיהתה ציסטות במקלעת הכורואיד בטרימסטר השני בשכיחות של 1.2%. במחקר מקיף של 1,017 מקרים, שכיחות הציסטות בנשים מתחת לגיל 35 הייתה 1%. המחקר לא מצא אף מקרה של טריזומיה 18 בעוברים עם ציסטות שאמם הייתה מתחת לגיל 35, והחוקרים הסיקו שאין ראיות לכך שזיהוי ציסטה מבודדת בנשים מתחת לגיל 35 מגדיל את הסיכון לטריזומיה 18.[18]

נוכחות של ציסטה אינה משנה את הסיכון לטריזומיה 21, ואין להשתמש בממצא זה כדי לשנות את הסיכון של המטופלת לטריזומיה 21. חשוב להבהיר כי למרות שהסיכון היחסי לטריזומיה 21 הוא 1.9 (כלומר פי 1.9 מהסיכון הבסיסי), התוספת האבסולוטית לסיכון היא קטנה מאוד, ולכן מבחינה קלינית נוכחות של ציסטה בודדת אינה משמעותית דיה כדי לשנות את ההחלטות הטיפוליות לגביה. הנחיות קליניות עדכניות ממליצות שלא להשתמש בממצא זה כדי לשנות את הערכת הסיכון של המטופלת לטריזומיה 21.

בדיקה חודרנית (כגון דיקור מי שפיר או דגימת סיסי שליה) מוצדקת במקרים עם אנומליות נלוות בטרם החלטה לגבי הפסקת ההיריון. בדיקה לא־חודרנית של DNA עוברי (NIPT) אינה האפשרות האמינה ביותר לזיהוי טריזומיה 18 בשל פרקציית העובר הנמוכה ושיעור הגילוי הנמוך יותר. הכוונה בפרקציית העובר היא לאחוז ה-DNA העוברי הנמצא במחזור הדם של האם ביחס לכלל ה-DNA במדגם הדם - ככל שאחוז זה נמוך יותר, כך קשה יותר לזהות בצורה אמינה הפרעות כרומוזומליות כמו טריזומיה 18.

גורמים אחרים שעשויים להשפיע על סיכויי התינוק לפתח בעיות כרומוזומליות כוללים: גיל האם בתאריך הלידה המשוער, תוצאות סריקת סרום; בדיקת XAFP משולשת או בדיקה מרובעת. ראיות לממצאים עובריים אחרים שנראו בזמן האולטרסאונד העשויים להצביע על בעיה כרומוזומלית.

ציסטות גדולות במיוחד

לפי מרבית המחקרים, כאשר מדובר בציסטה בפלקסוס כורואידלי כממצא בודד (ללא אנומליות נלוות), אין משמעות קלינית לגודל הציסטה.

מחקר קנדי מ-2011 עקב אחר שישה מקרים של ציסטות גדולות מבודדות במקלעת הכורואיד (12-30 מ"מ) שלוו בהרחבת חדרי מוח קלה (11-17 מ"מ), ומצא שבמהלך ההריון חל שיפור משמעותי. רוב הציסטות (5 מתוך 6) היו דו-צדדיות וממוקמות בחלק האחורי של הפלקסוס, ובמקרה אחד ציסטה בחלק הקדמי, ליד נקב מונרו, "נדדה" אחורה במהלך ההריון. במקרה אחד הציסטה נעלמה לחלוטין, ובחמישה מקרים הציסטות הצטמקו בהדרגה. ראוי לציין שאפילו במקרה עם הציסטות הגדולות ביותר (30 מ"מ בתחילה), שנשארו גדולות יחסית עד הלידה (25 מ"מ), הילד התפתח באופן תקין לחלוטין. במקביל, גודל חדרי המוח חזר לנורמה בחמישה מתוך ששת המקרים והצטמק במקרה השישי. בשלושה מקרים בוצע MRI עוברי שלא הראה ממצאים נוספים, ובחמישה מתוכם בוצעה בדיקת מי שפיר עם קריוטיפ תקין. במקרה אחד ההריון הופסק (המחברים ציינו במפורש שהסיבה הייתה חרדת ההורים, למרות ייעוץ מקיף, ובבדיקה החיצונית של העובר לא נמצאו חריגות), וחמישה תינוקות נולדו בריאים. בשני המקרים שבהם בוצע אולטרסאונד לאחר הלידה, עדיין נמצאו ציסטות קטנות, אך הדבר לא השפיע על ההתפתחות. במעקב ארוך טווח עד גיל שש, כל החמישה התפתחו פיזית ונוירולוגית בצורה תקינה לחלוטין. ממצאים אלה מדגישים שציסטות גדולות מבודדות עם הרחבת חדרים היא תופעה שפירה וחולפת ברוב המוחלט של המקרים, וכי מעקב סונוגרפי חוזר המראה שיפור הדרגתי יכול להרגיע את ההורים.[19]

מחקר איטלקי מ-2021 שבדק שבעה מקרים של ציסטות גדולות במיוחד (≥ 10 מ"מ) מצא תמונה מורכבת יותר: 4 מתוך 7 עוברים (57%) פיתחו בהמשך אנומליות קורטיקליות (הפרעות בהתפתחות קליפת המוח, כגון פיתולים לא תקינים או עיבוי של קליפת המוח). אולם, חשוב להדגיש כי רק 2 מתוך 7 המקרים היו של ציסטות מבודדות לחלוטין ללא ממצאים נוספים - ושני המקרים הללו הסתיימו בלידת תינוקות בריאים עם התפתחות תקינה לחלוטין. בחמשת המקרים האחרים שבהם התפתחו בעיות, כבר במהלך המעקב התגלו אנומליות נוספות מעבר לציסטה עצמה. המקרה היחיד שהגיע ללידה מבין אלה עם אנומליות קורטיקליות (מקרה 3) - ילד שנבדק שוב בגיל 6, עם עיכוב התפתחותי בינוני. כבר בשבוע 32 להריון אובחנו אצלו פיתולי מוח לא תקינים וציסטה בקו האמצע, מעבר לציסטות הגדולות עצמן.[20]

הנתונים המצטברים מראים אם כן שכאשר ציסטה גדולה עם הרחבת חדרים היא ממצא בודד באמת, הפרוגנוזה היא מצוינת. חשוב לזכור שהרוב המכריע של מקרי ציסטות גדולות מבודדות אינם מדווחים כלל בספרות הרפואית, משום שהם מסתיימים בהריון תקין ובלידת תינוקות בריאים. עם זאת, ציסטות גדולות מצדיקות מעקב נוירוסונוגרפי מפורט בטרימסטר השני ובדיקה חוזרת בשבועות 28-30, לעיתים בתוספת MRI, כדי לוודא שאין התפתחות של ממצאים נוספים ולעקוב אחר הקטנת הציסטות וחזרת חדרי המוח לגודל תקין.[21]

הנחיות קליניות

ניתן לסכם את הפרוטוקול לניהול ציסטות במקלעת הכורואיד המאובחנות בהריון כדלקמן:

  • אבחון אולטרסאונד של הציסטות
  • סקירת אנומליות מכוונת לסמנים לטריזומיה 18/טריזומיה 21 או אנומליות מבניות ברורות אחרות
  • הערכת גיל האם והאם קיימות אנומליות נלוות/סמנים
  • בדיקת סיכונים בסקירות ביוכימיות לטריזומיה 21/טריזומיה 18: אם הסיכון גבוה: ייעוץ גנטי ואבחון טרום-לידתי; אם הסיכון נמוך: ייעוץ והרגעה לגבי פרוגנוזה מצוינת.

לחץ וחרדה הוריים בעקבות הממצא

גילוי ציסטות בפלקסוס כורואידלי במהלך בדיקת אולטרסאונד שגרתית עלול לעורר חרדה ניכרת בקרב הורים, אף שברוב המקרים מדובר בממצא שפיר. החרדה נובעת ממספר גורמים: החשש מקשר אפשרי להפרעות כרומוזומליות, אי-הבנת משמעות הממצא, והפער בין הציפייה לבדיקה תקינה לבין גילוי ממצא חריג.

התגובה הרגשית הראשונית

מחקרים מלמדים כי מרבית ההורים חווים תגובה רגשית שלילית חריפה עם קבלת המידע על הציסטות. בקרב הנבדקות במחקרים נרשמו תגובות של הלם, מצוקה, פחד וירידה בתחושת הקשר לעובר, וזאת חרף ניסיונות הרופאים להרגיע ולהסביר כי מדובר בממצא שפיר ברוב המקרים.[22]

מחקרים שהשתמשו בכלי מדידה ייעודיים לבדיקות אולטרסאונד (כגון שאלון PEER-U) גילו כי הורים שנמצאו ציסטות בעובריהם חוו עלייה ברמת החרדה לאחר הבדיקה, בעוד שהורים שתוצאות הבדיקה שלהם היו תקינות חוו דווקא ירידה משמעותית בחרדה. ממצא מעניין הוא שכלי מדידה כלליים לחרדה לא תמיד הצליחו לאתר הבדלים אלה, דבר המעיד על הייחודיות של החרדה הנלווית לממצאי אולטרסאונד.[23]

משך החרדה והתמודדות לאורך זמן

אף שהתגובה הראשונית עזה בדרך כלל, אצל כמחצית מההורים מדובר בתגובה חולפת. עם זאת, גם שבועות לאחר האבחנה, מרבית ההורים עדיין סבורים שהציסטות מהוות סיכון כלשהו לעובר. הורים שעברו בדיקות משלימות כדוגמת דיקור מי שפיר חשו הקלה רק לאחר קבלת תוצאות תקינות.[24]ממצא בולט הוא שעוצמת החרדה אינה תואמת בהכרח את חומרת הממצא מבחינה רפואית. נראה כי בשלב הראשוני, עצם העובדה שנמצא ממצא חריג היא הגורמת לחרדה, ולא מידת הסיכון הכרוך בו. הורים אינם משווים בין ממצאים שונים על פי חומרתם, אלא מגיבים לעצם הסטייה מהציפייה לתוצאה תקינה לחלוטין.[25]

גורמים המשפיעים על רמת החרדה

איכות המידע המועבר להורים ואופן העברתו משפיעים במידה רבה על רמת החרדה. הורים שזכו להסבר מפורט וברור על טיב הממצא חוו רמות חרדה נמוכות יותר. עם זאת, מרבית ההורים פונים לחיפוש מידע עצמאי, בעיקר באמצעות האינטרנט, ורבים מהם מוצאים שהמידע שאספו בכוחות עצמם סייע להם יותר מהמידע שקיבלו מהצוות הרפואי. נתון זה מצביע על צורך שאינו מקבל מענה מספק במתן מידע מקיף בעת האבחנה.[24] משך הזמן עד לקבלת מידע נוסף או לביצוע בדיקות המשך מהווה גורם מחמיר. תקופת אי-הוודאות מתוארת כקשה במיוחד. נשים עם גורמי סיכון נוספים, כגון תוצאות חריגות בבדיקות סקר, נוטות לחוות רמות חרדה גבוהות יותר ומתקשות לקבל את ההסבר שהציסטות אינן מסוכנות.[24] נוכחות של צוות רפואי תומך ורציפות טיפולית תורמות להפחתת החרדה. הורים מדגישים את הצורך בגורם שיוכלו לשוחח עמו, מעבר לקבלת מידע עובדתי בלבד.[26]

השפעה על הקשר הרגשי להריון

גילוי הציסטות עלול לפגוע בקשר הרגשי של ההורים לעובר. דווח על תחושות של ריחוק וניתוק רגשי, וכן על פרשנות שלילית של תנועות העובר - כאשר כל תנועה נתפסת כאות למצוקה. חלק מההורים חווים ירידה בשמחת ההריון ומחשבות חוזרות על אפשרות של הפסקת הריון.[24]

דרכים להפחתת החרדה

מחקרים זיהו מספר גורמים המסייעים בהפחתת החרדה ההורית בעקבות גילוי ציסטות בפלקסוס כורואידלי: מתן מידע מקיף ומיידי - הסבר ברור על טבע הציסטות, שכיחותן ופרוגנוזה חיובית ברוב המקרים הוכח כמפחית חרדה. המידע צריך להיות מועבר בשפה נגישה וברורה.[27]

  • רציפות טיפולית - מעקב עם אותו צוות רפואי שאבחן את הממצא מפחית תחושות של אי-ודאות וחוסר אונים.
  • זמינות לתמיכה - אפשרות לפנייה לצוות הרפואי לשאלות נוספות, וכן הצעת תמיכה נפשית למי שזקוק לכך.
  • חומר כתוב - מסמכי הסבר כתובים מאפשרים עיבוד הדרגתי של המידע ומפחיתים הסתמכות על מקורות לא מהימנים.
  • סביבה מכבדת - מסירת מידע רגיש בסביבה נוחה, כאשר ההורים יושבים ולא במהלך הבדיקה עצמה, משפרת את קליטת המידע ומפחיתה תחושות פגיעות.[28]

מחקרים מראים שלמרות שחרדה ראשונית היא תגובה טבעית לממצא בלתי צפוי, תקשורת יעילה ותמיכה הולמת מקלות משמעותית על ההתמודדות ההורית. הפרוגנוזה המצוינת של ציסטות מבודדות צריכה להיות מודגשת כמקור לעידוד.

לקריאה נוספת

  • Lun, Melody P.; Monuki, Edwin S.; Lehtinen, Maria K. (2015). "Development and functions of the choroid plexus–cerebrospinal fluid system". Nature Reviews Neuroscience. 16 (8): 445–457. doi:10.1038/nrn3921. PMC 4629451. PMID 26174708.
  • Rochon, Meredith; Eddleman, Keith (במרץ 2004). "Controversial ultrasound findings". Obstetrics and Gynecology Clinics of North America. 31 (1): 61–99. doi:10.1016/S0889-8545(03)00123-2. PMID 15062448. {{cite journal}}: (עזרה)
  • McKinney, Alexander M. (2017). "Choroid Plexus: Normal Locations and Appearances". Atlas of Normal Imaging Variations of the Brain, Skull, and Craniocervical Vasculature. Springer International Publishing. pp. 177–237. doi:10.1007/978-3-319-39790-0_11. ISBN 978-3-319-39790-0.
  • Aktürk, Erhan; Güler, Aşkın Evren (26 במרץ 2020). "Review of fetal choroid plexus cysts: A cross-sectional study on 9244 pregnant women". Journal of Surgery and Medicine. doi:10.28982/josam.706887. {{cite journal}}: (עזרה)
  • DeRoo, TR; Harris, RD; Sargent, SK; Denholm, TA; Crow, HC (בדצמבר 1988). "Fetal choroid plexus cysts: prevalence, clinical significance, and sonographic appearance". American Journal of Roentgenology. 151 (6): 1179–1181. doi:10.2214/ajr.151.6.1179. PMID 3055893. {{cite journal}}: (עזרה)
  • Chitkara, Usha; Cogswell, Carolyn; Norton, Karen; Wilkins, Isabelle A.; Mehalek, Karen; Berkowitz, Richard L. (באוגוסט 1988). "Choroid Plexus Cysts in the Fetus: A Benign Anatomic Variant or Pathologic Entity? Report of 41 Cases and Review of the Literature". Obstetrics & Gynecology. 72 (2): 185–189. PMID 3292976. {{cite journal}}: (עזרה)

הערות שוליים

  1. ↑ Pappalardo, Elisa Maria; Militello, Mariapia; Rapisarda, Giusi; Imbruglia, Laura; Recupero, Stefania; Ermito, Santina; Dinatale, Angela; Carrara, Sabina; Cavaliere, Alessandro (2009). "Fetal intracranial cysts: prenatal diagnosis and outcome". Journal of Prenatal Medicine. 3 (2): 28–30. PMC 3279101. PMID 22439038.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 Naeini RM, Yoo JH, Hunter JV (בינואר 2009). "Spectrum of choroid plexus lesions in children". AJR. American Journal of Roentgenology. 192 (1): 32–40. doi:10.2214/ajr.08.1128. PMID 19098176. {{cite journal}}: (עזרה)
  3. ↑ Benacerraf, Beryl R.; Laboda, Lane A. (בפברואר 1989). "Cyst of the fetal choroid plexus: A normal variant?". American Journal of Obstetrics and Gynecology. 160 (2): 319–321. doi:10.1016/0002-9378(89)90434-1. PMID 2644832. S2CID 21224368. {{cite journal}}: (עזרה)
  4. ↑ Jeon, Jin Ho; Lee, Sang Weon; Ko, Jun Kyeong; Choi, Byeong Gwan; Cha, Seung Heon; Song, Geun Seong; Choi, Chang Hwa (2005). "Neuroendoscopic Removal of Large Choroid Plexus Cyst: A Case Report". Journal of Korean Medical Science. 20 (2): 335–9. doi:10.3346/jkms.2005.20.2.335. PMC 2808618. PMID 15832013.
  5. ↑ Cai, Meiying; Huang, Hailong; Su, Linjuan; Wu, Xiaoqing; Xie, Xiaorui; Xu, Liangpu; Lin, Na (2021). "Choroid Plexus Cysts: Single Nucleotide Polymorphism Array Analysis of Associated Genetic Anomalies and Resulting Obstetrical Outcomes". Risk Management and Healthcare Policy. 14: 2491–2497. doi:10.2147/RMHP.S312813. PMC 8214545. PMID 34163257.
  6. ↑ Büttner, A.; Winkler, P. A.; Eisenmenger, W.; Weis, S. (10 באוגוסט 1997). "Colloid cysts of the third ventricle with fatal outcome: a report of two cases and review of the literature". International Journal of Legal Medicine. 110 (5): 260–266. doi:10.1007/s004140050082. PMID 9297582. S2CID 41162320. {{cite journal}}: (עזרה)
  7. ↑ St John, M. Anne; Clarke, Hadley (1992). "Choroid plexus tumor in a child". Journal of the National Medical Association. 84 (10): 888–891. PMC 2571783. PMID 1512616.
  8. ↑ St John, M. Anne; Clarke, Hadley (1992). "Choroid plexus tumor in a child". Journal of the National Medical Association. 84 (10): 888–891. PMC 2571783. PMID 1512616.
  9. ↑ Shah, N. (2018). "Prenatal Diagnosis of Choroid Plexus Cyst: What Next?". The Journal of Obstetrics and Gynecology of India. 68 (5): 366–368.
  10. ↑ Shah, N. (2018). "Prenatal Diagnosis of Choroid Plexus Cyst: What Next?". The Journal of Obstetrics and Gynecology of India. 68 (5): 366–368.
  11. ↑ Shah N. Prenatal Diagnosis of Choroid Plexus Cyst: What Next? The Journal of Obstetrics and Gynecology of India. 2018;68(5):366-368.
  12. ↑ Fuchs, KM (2013). "Isolated fetal choroid plexus cysts. Their implications and outcomes". Contemporary OB/GYN.
  13. ↑ Bernier, FP; Crawford, SG; Dewey, D (2005). "Developmental outcome of children who had choroid plexus cysts detected prenatally". Prenatal Diagnosis. 25 (4): 322–326. doi:10.1002/pd.1129.
  14. ↑ Hurt, K; Sottner, O; Záhumenský, J; Halaska, M; Krcmár, M; Driák, D; Zmrhalová, B; Rakovicová, I (בינואר 2007). "Cysty chorioidálního plexu a riziko trizomie 18. Modifikace ke vztahu k věku a markerům" [Choroid plexus cysts and risk of trisomy 18. Modifications regarding maternal age and markers]. Česká Gynekologie (בצ׳כית). 72 (1): 49–52. PMID 17357350. {{cite journal}}: (עזרה)
  15. ↑ Papp, Csaba; Ban, Zoltan; Szigeti, Zsanett; Csaba, Akos; Beke, Artur; Papp, Zoltan (בפברואר 2007). "Role of second trimester sonography in detecting trisomy 18: A review of 70 cases". Journal of Clinical Ultrasound. 35 (2): 68–72. doi:10.1002/jcu.20290. PMID 17206726. S2CID 23836946. {{cite journal}}: (עזרה)
  16. ↑ Shah N. Prenatal Diagnosis of Choroid Plexus Cyst: What Next? The Journal of Obstetrics and Gynecology of India. 2018;68(5):366-368.
  17. ↑ Shah N. Prenatal Diagnosis of Choroid Plexus Cyst: What Next? The Journal of Obstetrics and Gynecology of India. 2018;68(5):366-368.
  18. ↑ Demasio, Kafui; Canterino, Joseph; Ananth, Cande; Fernandez, Carlos; Smulian, John; Vintzileos, Anthony (בנובמבר 2002). "Isolated choroid plexus cyst in low-risk women less than 35 years old". American Journal of Obstetrics and Gynecology. 187 (5): 1246–1249. doi:10.1067/mob.2002.127463. PMID 12439513. {{cite journal}}: (עזרה)
  19. ↑ Fong K, Chong K, Toi A, Uster T, Blaser S, Chitayat D. Fetal ventriculomegaly secondary to isolated large choroid plexus cysts: prenatal findings and postnatal outcome. Prenatal Diagnosis. 2011;31(4):395-400.
  20. ↑ Paladini D, Donarini G, Bottelli L, Rossi A, Coltri A, Fulcheri E. Isolated, persisting, large choroid plexus cysts should warrant neurosonographic follow-up. Ultrasound in Obstetrics & Gynecology. 2021;57(6):1006-1008.
  21. ↑ Paladini D, Donarini G, Bottelli L, Rossi A, Coltri A, Fulcheri E. Isolated, persisting, large choroid plexus cysts should warrant neurosonographic follow-up. Ultrasound in Obstetrics & Gynecology. 2021;57(6):1006-1008.
  22. ↑ Cristofalo, EA; DiPietro, JA; Costigan, KA; Nelson, P; Crino, J (2006). "Women's response to fetal choroid plexus cysts detected by prenatal ultrasound". Journal of Perinatology. 26 (4): 215–223. doi:10.1038/sj.jp.7211489. PMID 16554849.
  23. ↑ Larsson, Anna-Karin; Crang Svalenius, Elizabeth; Marsal, Karel; Dykes, Anna-Karin (2009). "Parental level of anxiety, sense of coherence and state of mind when choroid plexus cysts have been identified at a routine ultrasound examination in the second trimester of pregnancy: a case control study". Journal of Psychosomatic Obstetrics & Gynecology. 30 (2): 95–100. doi:10.1080/01674820903030173. PMID 19533488.
  24. ^ 24.0 24.1 24.2 24.3 Cristofalo, EA; DiPietro, JA; Costigan, KA; Nelson, P; Crino, J (2006). "Women's response to fetal choroid plexus cysts detected by prenatal ultrasound". Journal of Perinatology. 26 (4): 215–223. doi:10.1038/sj.jp.7211489. PMID 16554849.
  25. ↑ Larsson, Anna-Karin (2009). Parents' experiences and reactions when an unexpected finding in their foetus is revealed at a routine ultrasound examination (PhD). Lund University.
  26. ↑ Larsson, Anna-Karin; Crang-Svalenius, Elizabeth; Dykes, Anna-Karin (2009). "Information for better or for worse: interviews with parents when their foetus was found to have choroid plexus cysts at a routine second trimester ultrasound examination". Journal of Psychosomatic Obstetrics & Gynecology. 30 (1): 48–57. doi:10.1080/01674820802621775. PMID 19308783.
  27. ↑ Cristofalo, EA (2006). "Women's response to fetal choroid plexus cysts detected by prenatal ultrasound". Journal of Perinatology. 26 (4): 215–223. {{cite journal}}: Text "et al." ignored (עזרה)
  28. ↑ Larsson, Anna-Karin (2009). Parents' experiences and reactions when an unexpected finding in their foetus is revealed at a routine ultrasound examination (PhD). Lund University.

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ציסטה עוברית במקלעת הכורואיד41174650Q1237766

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ציסטה_עוברית_במקלעת_הכורואיד&oldid=3016608"