צליבא ח'מיס
סליבא ח'מיס (בערבית: صليبا خميس; 1920–1994) היה עיתונאי, סופר ופעיל במפלגה הקומוניסטית ערבי ישראלי.
אודות
ח'מיס נולד למשפחה נוצרית אוונגליסטית (שמו, סליבא, מלשון צלב, מקובל בקרב ערבים נוצרים) עשירה מנצרת. בשנים 1945-1947 למד בקולג' ברמאללה. הוא שב לנצרת בתחילת מלחמת העצמאות ופעל במסגרת הליגה לשחרור לאומי. עם יסוד המפלגה הקומוניסטית הישראלית היה ח'מיס מראשוני פעיליה[1].
היה מנהיג פועלים בנצרת ובשנות ה-60 כונה "הבוס האדום" של נצרת. הוא שימש כאחראי על קשרי חוץ של המפלגה הקומוניסטית רק"ח, והיה שליח המפלגה בפראג, במערכת העיתון "בעיות השלום והסוציאליזם", שתורגם לעשר שפות ושימש כביטאון התנועה הקומוניסטית העולמית.
בשנות ה-80 נדחק ח'מיס מצמרת המפלגה הקומוניסטית, ולבסוף הודח מן המפלגה. בשנותיו האחרונות חדל מהתבטאויותיו הקיצוניות, החל להתבטא בנימה מפויסת והרבה להשתתף בכנסים יהודיים-ערביים.
הוא נשא אשה יהודייה, ארנה מר, שהייתה לוחמת בפלמ"ח ובתו של חוקר המלריה גדעון מר. לבני הזוג נולדו שלושה בנים: ספרטק, ג'וליאנו (שחקן תיאטרון וקולנוע, במאי ומורה) ואביר. בשנות ה-70 נפרדו בני הזוג חמיס. מערכת היחסים ביניהם מתוארים בספרו של הסופר סמי מיכאל, "חסות" (1977).
הערות שוליים
- ^ יעקב אביאל, היהודיה מנצרת, מעריב, 12 ביולי 1957
