קהילת יהודי טרויכטלינגן
בטרויכטלינגן (וגם: טרויכלינגן. בגרמנית: Treuchtlingen) שבבוואריה, גרמניה התקיימה קהילה יהודית רציפה במשך מאות שנים, עד השואה.
תולדות הקהילה
ראשוני היהודים התיישבו בטרויכטלינגן בשלהי המאה ה-13. באמצע המאה ה-14, נפגעה הקהילה בגל הפרעות בעקבות המוות השחור (1349, ה'ק"ט), וכנראה חדלה מלהתקיים כקהילה למשך כ-250 שנה. עדויות על חידוש החיים היהודיים בטרויכטלינגן קיימות מסביבות שנת 1600.
במאות 17 וה-18 התפתחה הקהילה, בזכות היות יהודי טרויכטלינגן יהודי חסות שקיבלו פריווילגיות מהשליטים. באותה תקופה נחשבה טרויכטלינגן לאחת הקהילות המרכזיות בבוואריה, אשר הייתה לה השפעה על קהילות רבות באזור. רבים מיהודיה כיהנו בעמדות מפתח במנגנוני השלטונות ובמערכת הפיננסית.
באמצע המאה ה-17 נבנה בית הכנסת, וב-1730 נבנה בית כנסת חדש. מעט לאחר מכן נוסדה חברה קדישא, וב-1774 קודש בית העלמין, ששרת גם קהילות קטנות סמוכות.
לשיא גודלה הגיעה הקהילה ב־1837, כשנמנו בה 282 איש שהם קרוב ל-18% מהאוכלוסייה הכללית. ב-1867 מנתה הקהילה 168 איש.
ב־1819 נבנה בית כנסת חדש, ומקוה טהרה חדש נפתח ב־1884. בית ספר יסודי יהודי היה במקום מ־1877.
בטרויכטלינגן פעלו סניף של האגודה המרכזית של אזרחים גרמנים בני הדת היהודית (CV) ושל "צעירי מזרחי". למשך שנים בודדות פעל גם סניף של תנועת הנוער "עזרא", שנסגר ב־1937 בפקודת השלטון הנאצי.
בשואה
בעת עליית אדולף היטלר לשלטון ב-1933, מנו יהודי טרויכטלינגן 119 נפש, שהם קרוב ל-3% מהאוכלוסייה.
ב-1935 חויבה הקהילה לפנות את בניין בית הספר. בשנת 1936 החלה סדרת התנכלויות ליהודים, שכללה ניפוץ חלונות בית הכנסת, מניעת יהודים מנסיעה ברכבת, והוצאת ילדים יהודים מבתי הספר, שהוכרזו "נקיים מיהודים".
ב-1937 החלו להיסגר עסקים וחנויות יהודיים, בעקבות הגבלות וחרמות שהוטלו עליהם. כתבות אנטישמיות החלו להתפרסם בעיתון המקומי.
ב-9 בנובמבר 1938, במסגרת האירועים שנודעו כליל הבדולח, פרצו קבוצות של האס אה יחד עם גרמנים מקומיים לבתי יהודים וביצעו מעשי שוד, ביזה, השחתה ואלימות, ועל קירות הבתים רוסס הגרפיטי "נקמה בעד הרצח בפאריס" (הרצח של הדיפלומט הנאצי ארנסט פום ראט בידי היהודי הרשל גרינשפן שהייתה האמתלה לפרוץ ליל הבדולח). תועד מקרה של רופא יהודי זקן שהתאבד בעקבות ההתעללויות שעבר.
בית הכנסת על כל תכולתו, וכן המקוה וכמה בתים נוספים, הועלו באש. יהודים שלא הספיקו להמלט נכלאו, ועם שחרורם נאלצו להיפטר מנכסיהם ורכושם ולעזוב את טרויכטלינגן. השלטון המקומי הפקיעה את הקרקע של מבני הציבור היהודיים. עד סוף שנת 1938 עזבו את העיר כל היהודים מלבד שניים. הם נמלטו למקומות אחרים בגרמניה ובהולנד, כולל מחנות פליטים (ורובם נספו בשואה), ומיעוטם לארצות הברית. יהודים בודדים עלו לארץ ישראל.
היהודים לא שבו לעיר לאחר המלחמה, וכיום בית העלמין הוא השריד היחיד שנותר בעיר, והוא מתוחזק בידי "ארגון הקהילות היהודיות של בוואריה". ב-2012 חוללו כמה קברים בבית הקברות[1].
בנובמבר 2009, במלאת 71 שנה לליל הבדולח, הוקמה בטרויכלינגן ביוזמתם של תושבים בני המקום, אנדרטה לזכרן של המשפחות היהודיות שחיו בעיירה עד השואה.
חיי הדת
באמצע המאה ה-18 שימשה טרויכטלינגן כמקום מושב הדיין המחוזי.
לפרקים, לא הייתה קהילת טרויכטלינגן קהילה עצמאית אלא סונפה לקהילות המרכזיות במחוז, לרוב שוואבך[2] ולעיתים אנסבך. בין השנים 1789–1820 כיהן כרב עצמאי בעיר ר' יעקב משולם פייסט. אחריו כיהן חתנו ר' יצחק אייזיק סקוּטש[3], עד לפטירתו בשנת 1873 (ה'תרל"ג).
לקריאה נוספת
- ולטר קלר, Jüdisches Leben in Treuchtlingen : Geschichte und Geschichten, 2008. (בגרמנית)
- Michael Wildt, Violence Against the Jews in Germany 1933-1939, בתוך: דוד בנקיר (עורך), "Probing the Depths of German Antisemitism: German Society and 0the Persecution
of the jews, 1933–1941", יד ושם, ירושלים 2000, עמ' 181–209.
קישורים חיצוניים
- בארבע בבוקר שמענו צעקות, עדותה המתורגמת של קלרה מאייר על ליל הבדולח בטרויכטלינגן, באתר "ארגון יוצאי מרכז אירופה".
- טרויכטלינגן, גרמניה במאגר JewishGen.
הערות שוליים
- ^ גרמניה:מצבות נופצו בבית הקברות היהודי, ערוץ 7
- ^ ראו אצל הרב בנימין שלמה המבורגר, הישיבה הרמה בפיורדא, חלק א', בני ברק ה'תש"ע, עמ' 379.
- ^ ראו אודותיו: "איש תבונה: ספר זכרון לרבי יואל קלוגמאנן, ניו יורק ה'תשע"ה, עמ' 600-601.
