קהילת יהודי קוטנו
קהילת יהודי קוטנו היא הקהילה היהודית בעיר קוטנו שבפולין. ההתיישבות היהודית במקום מתועדת כבר החל ממחצית המאה ה-15, במכתב הגנה משנת 1513 שהעניק המלך לשלושה יהודים מתושבי קוטנו.[דרוש מקור]
מנהג ייחודי לקוטנו הוא אישור שעת הזריחה יום יום על ידי שלושה מנכבדי העיר, זכר להקרבת קרבן התמיד.[1]
תולדות הקהילה
ראשית היישוב היהודי בקוטנו בתחילת המאה ה-15. פנקס הקהילה הראשון אבד בשריפה גדולה שפקדה את העיר בשנת 1753. הקהילה התאוששה ועם הזמן גדל מספר היהודים בקוטנו. בתחילת המאה ה-19 הוקמו מוסדות קהילתיים, לרבות בית-חולים קהילתי.[2]
בראשית שנות השלושים של המאה ה-20, התגוררו בקוטנו כ-6,500 יהודים, רבע מתושבי קוטנו כולה.
רובם עסקו במלאכה ובחנוונות זעירה. הוקמו ארגוני עזרה הדדית, בנקים ואיגודים מקצועיים. קהילת יהודי קוטנו העניקה שירותי דת גם ליישובי הסביבה.
קוטנו התפרסמה כמרכז השכלה ולימוד תורה; גדול הרבנים שלה היה ר' ישראל יהושע טרונק, מראשוני "חובבי ציון".[2]
בין מלחמת העולם הראשונה למלחמת העולם השנייה, פעלו בקוטנו סניפים של כל המפלגות היהודיות, ומוסדות חינוך רבים.
ייצוג היהודים במוסדות העיר עלה על מספרם היחסי באוכלוסייה, וכדי לשנות זאת סיפחו השלטונות כפרים מהסביבה לעיר.[1]
בית העלמין היהודי בקוטנו
בית העלמין היהודי בקוטנו הוקם ב-1793 על גבעה בין הרחובות סובייסקייגו, זדרויובה וטרנובסקה. קשה לאמוד את מספר הקברים, אולם לפני המלחמה חיו במקום כ-6,700 יהודים.
בזמן המלחמה נהרס בית העלמין על ידי הגרמנים, שהשתמשו במצבות לבניית מדרכות, ככרות וחצרות.[3]
מוסדות החינוך בקהילת קוטנו
- בית יעקב
- "שאבאסובקי" - בית ספר יסודי ממלכתי שנועד לילדים יהודים ולכן למדו בו בימי ראשון ובשבתות היה סגור. בתי ספר אלו הוקמו ברחבי פולין ונועדו למשוך תלמידים יהודים למערכת החינוך הפולנית הממלכתית.[4]
- תלמוד תורה
- אוניברסיטה עממית[1]
אישים מפורסמים בקהילה
- ר' ישראל יהושע טרונק - רב ופוסק הלכה.
- יששכר מירון - מלחין
- שלום אש - סופר
- יחיאל ישעיהו טרונק - סופר יידיש וחוקר יהדות פולין
- יוסף אקרוטני - סופר[5]
בין שתי מלחמות העולם
בשני העשורים שבין המלחמות ירד מספרם של היהודים בקוטנו. חלק גדול מהיהודים עבר לגור בערים הגדולות כדי להתפרנס טוב יותר, וכן כמה כפרים שהצטרפו לעיר[דרושה הבהרה].
בשנות ה-30 היו בידי היהודים כמה מפעלי תעשייה, טחנות קמח, בתי חרושת לעולש, לבירה, מפעלי זיקוק, ספורט ועוד, אך במפעלים אלו העסיקו מעט פועלים יהודים. לדוגמה, מפעל מסילת הברזל בקוטנו – היה סגור ליהודים לחלוטין[דרושה הבהרה].
תחום הגננות וטיפוח נוי נשאר עדיין בידי היהודים[דרושה הבהרה]. בעיקר מטעי ורדים וחזוונות, וכן עבודות בית במלאכה – סוג עבודה זה הבטיח תנאי קיום בסיסיים.
עובדי הבית היהודים כגון: חייטים, סנדלרים, כובענים, - עבדו רק בתקופות מסוימות בשנה[דרושה הבהרה].
ליהודים שהיו פועלים שכירים בקוטנו לא שולמה המשכורת בזמן, ומצבם היה גרוע ביותר.
גורל יהודי הקהילה בשואה
ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בקוטנו קרוב ל-7,000 יהודים.[2]
מיד עם כניסת הגרמנים לקוטנו, החלו פגיעות פיזיות ביהודי העיר, גזל רכוש יהודי, חטיפות לעבודות כפייה ופגיעה במוסדות יהודיים.
המלחמה גרמה לקרבות כבדים בעיר. רבים מהיהודים החלו לעזוב את העיר, אך חזרו בגלל חסימת הדרכים וכיתור צבאות הגרמנים.
הגרמנים נכנסו לקוטנו ב-15 בספטמבר וכעבור 4 ימים רוכזו הגברים היהודים באחת הכנסיות ובקולנוע ומשם נשלחו לעבודות פרך בפיונקי.
בית הכנסת עלה באש כמה פעמים ולא נותר ממנו אלה שלד מפויח, כל הגברים בני 14–16 חויבו לעבוד יום שלם ברציפות פעמיים בשבוע אצל הגרמנים. ובינואר החלה חובת העבודה על הנשים בגילאי 18–25.
גם בקוטנו נמשכה שדידת רכוש מהבתים ומכוניות, היודנראט הוקם בנובמבר 1939 ותפקידו היה לאסוף כספים לתשלום על עונשים וגיוס צוותי-עבודה.
הקמת הגטו
ב-16 ביוני 1940 הוקם הגטו היהודי בשטחו של בית החרושת החרב לסוכר "קונסטנציה". אליו אולצו היהודים לעבור תוך 24 שעות מהקמתו.
רשויות העיר הבטיחו לספק כרכרות אך ההבטחה לא קויימה, על כן נאלצו יהודי העיר להכניס לגטו רק דברים שיכלו לשאת בידיהם.
בגטו היו 5 בניינים בני קומה אחת ואולמות מחוסרי גג; את הגטו ניהל היודנראט שארגן אספקת מזון זעומה בכל יום.
יציאה לעבודה איפשרה להבריח לגטו מצרכי מזון וחומרי הסקה, ובנוסף הפולנים היו מתקרבים לגדר התיל ומוכרים מזון וקונים חפצים מהיהודים.
היו בריחות של יהודים מהגטו לכפרים ששם יכלו לחיות בתנאים נוחים יותר. בתוך הגטו היו הכנות להפעלת בית-ספר ובית יתומים, אך פרצו מגפות של טיפוס ובשל כך הלמידה לא החלה. היהודים חיו בתנאים קשים; 10 נפשות על מטר רבוע, בקור קשה והתפשטות של מחלות מידבקות.
הגרמנים סגרו את הגטו וכתבו "סכנת מגפה – הכניסה אסורה לחלוטין". מספר המתים הלך וגדל, הרעב גברו נשלחה בקשה לגטו ורשה להביא רופא לגטו קוטנו.
ב-1941 גברה המגפה, נאסרו רוב חברי הקבוצה של מבריחי הבשר ומספר היהודים בקוטנו ירד ל-6,015 בלבד. ב-1942 שולחו יהודי קוטנו למחנה השמדה בחלמנו.
לא חזרו יהודים אליה לצמיתות.
למרות המצב הקשה התקיימה בגטו עזרה הדדית ופעילות תרבותית.
כמעט כל יהודי קוטנו נספו בשואה. רבים נפטרו בשל התנאים הקשים ששררו בגטו, אותו כינו הגרמנים repierlager ("מחנה המתפגרים"). הנותרים גורשו למחנה ההשמדה "חלמנו", שם נספו.
רק 213 מבני הקהילה היהודית בקוטנו שרדו את השואה.[6]
לאחר השואה
קהילת קוטנו חרבה בשואה ולא הוקמה שוב.
בספטמבר 2015 התבצעו עבודות ניקיון בבית העלמין בקוטנו, שאורגנו על ידי אגודת ידידי קוטנו.[3]
הנצחת הקהילה
- אנדרטה לזכר יהודי קוטנו, שהוקמה בשנות ה-80 בבית העלמין היהודי. ועליה נכתב, פולנית ועברית:[3]
כאן נקברו יהודי קוטנו אשר התגוררו בה מאז תחילת המאה ה-15.
בית העלמין הזה הוקם בשנת 1793. היהודים נקברו כאן עד מרץ 1943.
אנחנו מתבקשים לשים לב להתנהגות מכובדת.
לקריאה נוספת
- פנקסי הקהילות פולין, כרך 1, לודז' והגליל, עמ' 222–230, הוצאת יד ושם
- "קוטנו היהודית - דף הבית". נבדק ב-2017-06-29.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 קוטנו KOTNO, באתר מרכז מורשת יהדות פולין (אורכב 22.03.2017 בארכיון Wayback Machine)
- ^ 2.0 2.1 2.2 קהילת יהודי קוטנו, מאגרי המידע הפתוחים של מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות. 25-03-2019
- ^ 3.0 3.1 3.2 פורום יוצאי פולין בישראל
- ^ מתוך דף מידע על יהודי קוטנו, באתר יד ושם
- ^ גנאלוגיות יוצאי קוטנו באינטרנט, באתר יהודי קוטנה
- ^ המכון הבין לאומי לחקר השואה, האנציקלופדיה של הגיטאות, באתר יד ושם
