קהילת יהודי קניגסברג
קהילת יהודי קניגסברג הייתה עד המאה ה-20 אחת הקהילות היהודיות הגדולות יותר ברייך הגרמני. רוב בני הקהילה היהודית בקניגסברג היגרו והנותרים נרצחו בשואה במהלך מלחמת העולם השנייה.
היסטוריה
היהודים הראשונים בקניגסברג בתקופת היותה בירת דוכסות פרוסיה, דוכסות וסאלית של ממלכת פולין (כיום קלינינגרד, רוסיה), היו הרופאים אייזק מאי (1538) ומישל אברהם (1541) בחצרו של אלברכט, דוכס פרוסיה. בשנת 1680[1][2] או 1682[3] התיר הנסיך פרידריך וילהלם, לתושבים היהודים לשכור מקום תפילה בבית אוילנבורגשס (Eulenburgsches, לימים מלון דויטשס האוס, Hotel Deutsches Haus) בקרווידרשטראסה (Kehrwiederstraße) לימים תאטרשטראסה (Theaterstraße). רובם היו סוחרים מהאיחוד הפולני-ליטאי.
קהילה יהודית החלה להתפתח בקניגסברג ב-1704, אז הוקם בית קברות יהודי. סטודנטים יהודים התקבלו לראשונה לאוניברסיטת קניגסברג ב-1712.[4]
בשנת 1750 הוציא פרידריך השני, מלך פרוסיה, צו שסיווג את היהודים בפרוסיה למספר קטגוריות. החלוקה העיקרית הייתה בין יהודים "נסבלים" (geduldete Juden) שיכלו להישאר בפרוסיה, יהודים "לא נסבלים" שנדרשו לעזוב עם הגיעם לבגרות, ויהודים "מוגנים" (יהודי חסות). מספרם של היהודים המוגנים הוגבל בתחילה ל-203 משפחות בכל ברנדנבורג-פרוסיה. הם הורשו לגור בעיר אך לא הורשו לנוע אל מחוץ לה. רוב יהודי פרוסיה היו "יהודים נסבלים" שאינם מוגנים. הם לא הורשו להתיישב דרך קבע בפרוסיה, לרכוש קרקעות או בתים, לעסוק בפעילות מסחרית או כלכלית, ולגור בערים – אלא אם היו שכירים או לקוחות של היהודים המוגנים.[5] כתוצאה מכך היו מעט יהודים בקניגסברג במאה ה-18. ההגבלות הוקלו במהלך המאה ה-19. בשנת 1753 התיר פרידריך השני ליהודי העיר לבנות בית כנסת חסידי בשנורלינגסדאם (Schnürlingsdamm) ברובע פורשטט (Vorstadt), וזה הושלם ב-1756. גאורג דוד קיפקה (Georg David Kypke) היה מפקח ממשלתי שלו. ב-1756 היו בקניגסברג 29 משפחות של יהודים מוגנים, וב-1789 – 57. באמצע המאה ה-18 היו פחות מ-500 יהודים בעיר, וכ-800 עד סוף המאה, מתוך כמעט 60,000 תושבים.[6]
המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20
העיר מנתה 300 תושבים יהודים בשנת 1756, 900 תושבים בשנת 1800 ו-1,027 בשנת 1817. חלק ניכר מהם הגיע מהאימפריה הרוסית. בית הכנסת הראשון, בית הכנסת הישן (Alte Synagoge), נשרף ב-1811. הוא נבנה מחדש ברחוב בית הכנסת (Synagogenstraße) הסמוך ונחנך ב-1815. האמנציפציה ליהודים התרחשה בשנת 1812 במהלך הרפורמות הפרוסיות, אך על היהודים נאסר לעבוד במקצועות קצינים וממשל, בין היתר. אמנציפציה מלאה התרחשה רק בשנת 1869 בקונפדרציה הצפון-גרמנית.
הקהילה היהודית של קניגסברג שגשגה במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, ב-1880 היו בה 5,000 נפש.[7] את ההיסטוריה הראשונה של יהודי העיר כתב היימן יולוביץ' (Heymann Jolowicz) בשנת 1867.[8] בשנת 1893 הסניף האורתודוקסי של עדת ישראל (Adass Jisroel) פתח בית כנסת ברחוב סינגוגנשטראסה (רחוב בית הכנסת, Synagogenstraße), ליד בית הכנסת הישן. האורתודוקסים מנו רק 25–30 משפחות, אך כללו בנקאים, סוחרים ותכשיטנים בעלי השפעה.[9] בית הכנסת הליברלי נויה סינגוגה (Neue Synagoge, "בית כנסת חדש") נבנה לאורך לינדנשטראסה ברובע לומזה (Lomse) בין השנים 1894 ל-1896 כדי לשרת את רוב האוכלוסייה היהודית. בעיר היו גם יהודים מפולין וליטא. מספר היהודים הרוסים גדל בסוף המאה ה-19 עקב פוגרומים אנטי-יהודיים באימפריה הרוסית. בין יהודי קניגסברג היו ציונים והיו תומכי הישארות בגרמניה, רבים מהם חברי האגודה המרכזית של אזרחים גרמנים בני הדת היהודית.[10]
רבים מיהודי קניגסברג שירתו במהלך מלחמת העולם הראשונה. עד 1917 היו 820 מיהודי קניגסברג בצבא הפרוסי, כולל 80 מתנדבים. 15 מהם קיבלו צלב הברזל דרגה ראשונה ו-102 – דרגה שנייה.[7]
בין המלחמות ובמלחמת העולם השנייה
עקב האנטישמיות והרדיפות בשנות ה-20 וה-30,[11] האוכלוסייה היהודית של קניגסברג דעכה עוד לפני שהמפלגה הנאצית השתלטה על ידי ה-Machtergreifung ב-1933. באותה שנה חיו בעיר 3,500 יהודים.[12] חקיקה אנטי-יהודית בגרמניה הנאצית לפני המלחמה נאכפה על ידי אריך קוך. החקיקה הגבילה את העסקים היהודיים והובילה רבים מיהודי קניגסברג להגר, בעיקר לארצות הברית ולבריטניה. מייקל ויק כתב על האפליה שסבל מ"נוער היטלר".[13] ב-1935, בפתיחת האוסטמסה (Ostmesse), יריד מסחר תקופתי שנערך בקינגסברג, ביקר הייאלמר שאכט את הרדיפה, מסיבות מסחריות, ללא הועיל.[14] רדיפות הביאו את הקהילה היהודית ליצור בית ספר יהודי נפרד ל-82 תלמידים באפריל 1935; בית הספר גדל והקיף 180 תלמידים ב-6 כיתות עם 4 מורים עד אוקטובר 1935.[15] בפברואר 1938 פרסם עיתון התעמולה Der Student der Ostmark את שמותיהם של 201 עסקים יהודים, 38 רופאים ו-22 עורכי דין שנותרו בעיר. הרשימה שימשה את האס אה במהלך ליל הבדולח בנובמבר 1938.[14] בית הכנסת החדש נשרף. בית הכנסת האורתודוקסי עדת ישראל ושני בתי קברות הושחתו. בית הספר היהודי הותקף, וכך גם בית הכנסת האורתודוקסי. שניהם נפתחו מחדש לאחר מכן. באמצע 1941 חגג מיכאל ויק בר מצווה בבית הכנסת הישן.
במאי 1939 היו בעיר רק 1,585 יהודים, ולאחר מכן נאסרה ההגירה.[12] יהודי קניגסברג בולטים שהתאבדו במהלך מלחמת העולם השנייה היו חבר המועצה פול סטטינר, הקונסול פליקס יאפא ורעייתו והרופאה לוטה גוטשלק. דודה, הפוליטיקאי אלפרד גוטשלק, רעב למוות ב-1942.[15] מנהיג הקהילה היהודית, הוגו פלקנהיים, הוברח למקום מבטחים.
כיום יש באזור כ-2,000 יהודים.[16] בית הכנסת החדש נבנה מחדש בשנת 2018 באותו מקום, עותק מדויק של המבנה שנהרס ב-1938[17]
אישים בולטים
אישים בקהילה היהודית של קניגסברג (כולל מומרים לנצרות)
- מוריץ בקר (1830–1901), יזם
- יעקב בן-תור (1910–2002), גאולוג
- אדוארד בירנבאום (1855–1920), חזן
- יוסף הירש דונר (1913–2007), הרב הראשי של פרוסיה המזרחית
- יצחק אברהם אויכל (1756–1804), סופר
- הוגו פלקנהיים (1856–1945), רופא ואקדמאי
- פרדיננד פלקסון (1820–1900), רופא וסופר
- לודוויג פרידלנדר (1824–1909), פילולוג
- מקס פירסט (1905–1978), סופר
- מרכוס הרץ (1747–1803), רופא
- קרל גוסטב יקוב יקובי (1804–1851), מתמטיקאי
- יוהאן יקובי (1805–1877), פוליטיקאי
- ליאופולד יסנר (1878–1945), מפיק ובמאי
- פאני לוואלד (1811–1889), סופרת
- לודוויג ליכטהיים (1845–1928), רופא ואקדמאי
- פרידריך ליטן (1873–1940), משפטן ואקדמאי
- אברהם מאפו (1808–1867), משכיל
- הרמן מינקובסקי (1864–1909), מתמטיקאי
- ארנו מוטולסקי (1923–2018), גנטיקאי אנושי
- ולטר סימון (1857–1920), בנקאי ופילנתרופ
- אדוארד פון סימסון (1810–1899), משפטן ופוליטיקאי
- משה סמוירה (1888–1961), משפטן
- מיכאל ויק (נולד ב-1928), כנר
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
- Albinus, Robert (1985). Lexikon der Stadt Königsberg Pr. und Umgebung (בגרמנית). Leer: Verlag Gerhard Rautenberg. p. 371. ISBN 3-7921-0320-6.
- Denny, Isabel (2007). The Fall of Hitler's Fortress City: The Battle for Königsberg, 1945. Havertown: Casemate. p. 256. ISBN 978-1-935149-20-0.
- Gause, Fritz (1968). Die Geschichte der Stadt Königsberg. Band II: Von der Königskrönung bis zum Ausbruch des Ersten Weltkriegs (בגרמנית). Köln: Böhlau Verlag. p. 761.
- Gause, Fritz (1971). Die Geschichte der Stadt Königsberg. Band III: Vom Ersten Weltkrieg biz zum Untergang Königsbergs (בגרמנית). Köln: Böhlau Verlag. p. 327. ISBN 3-412-38871-8.
- Jasiński, Janusz (1994). Historia Królewca: szkice z XIII-XX stulecia (בפולנית). Olsztyn: Ksiaznica Polska. ISBN 83-85702-03-2.
- Jolowicz, Heimann (1867). Geschichte der Juden in Königsberg i. Pr: ein Beitrag zur Sittengeschichte des preussischen Stattes (בגרמנית). Posen: Verlag von Joseph Jolowicz. p. 210.
- Reade, Cyril (2007). Mendelssohn to Mendelsohn: Visual Case Studies of Jewish Life in Berlin. Peter Lang. ISBN 978-3039105311.
- Mühlpfordt, Herbert Meinhard (1972). Königsberg von A bis Z (בגרמנית). München: Aufstieg-Verlag. p. 168. ISBN 3-7612-0092-7.
- Евреи в Кёнигсберге на рубеже столетий/The Jews of Königsberg at the turn of the 20th Century. Berlin: Verein Juden in Ostpreussen. מסת"ב 978-3-00-057974-5ISBN 978-3-00-057974-5.
הערות שוליים
- ^ Armstedt, p. 183
- ^ Jolowicz, p. 21
- ^ Mühlpfordt, p. 150
- ^ Denny, p. 65
- ^ Mendelssohn, pp. 49-50
- ^ Jasinski, p. 172
- ^ 7.0 7.1 Albinus, p. 142
- ^ Gause II, p. 596
- ^ Gause II, p. 700
- ^ Gause II, p. 701
- ^ Denny, p. 66
- ^ 12.0 12.1 Gause III, p. 146
- ^ Denny, p. 67
- ^ 14.0 14.1 Gause III, p. 147
- ^ 15.0 15.1 Gause III, p. 148
- ^ "Kaliningrad Jews battle circus over restoring synagogue".
- ^ "Russia: New near replica synagogue in Kaliningrad/Königsberg now stands on site of synagogue destroyed on Kristallnacht". Jewish Heritage Europe. 23 בנובמבר 2017. נבדק ב-11 באוגוסט 2022.
{{cite web}}: (עזרה)
