קומארנו
| מדינה |
 אוקראינה |
|---|---|
| אובלסט |
 לבוב |
| מחוז משנה |
.png){kind=small} הורודוצקי |
| חבל ארץ |
 גליציה |
| תאריך ייסוד | 1471 |
| שטח | 7.3 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 3,994 (2001) |
| קואורדינטות | 49°38′N 23°42′E / 49.633°N 23.700°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
קומארנו (אוקראינית: Комарно; ביידיש נכתב גם קאמארנא, קאמארני, קאמארנע, קומארנא) היא עיירה במערב אוקראינה במחוז לבוב, בנפת הורודוצקי. מרחקה ממרכז המחוז כשלושים ק"מ. היסטורית האזור ידועה בשם גליציה המזרחית. לפי מפקד אוכלוסין משנת 2001, מונה אוכלוסייתה 3,994 איש[1]. עיר המקור של חצר חסידות קומרנא.
היסטוריה
בחפירות ארכאולוגיות מ-1936 נמצאו באזור עדויות לבני אדם עוד מ-2000 לפנה"ס, אך ההתיישבויות המאורגנות הראשונה כנראה החלו בסביבות המאה ה-12 בצורת מספר חוות. העדות הכתובה הראשונה ליישוב פעיל באזור היא משנת 1471 ושנתיים לאחר מכן קיבלה זכויות מגדבורג מהמלך הפולני קז'ימייז' הרביעי. בתקופה זו נבנתה במקום כנסייה גדולה וטירה מבוצרת לצורכי הגנה. ב-1524 הצליחו מגיני העיר להדוף את פלישת הצבא הטורקי וב-1621 את פלישת הטטרים אף על פי שהאחרונים שרפו את פרברי העיר. במהלך המאה ה-17 טבחו הקוזקים במרבית ערי אוקראינה והמקום מוזכר בשנות הפרעות ת"ח ת"ט בספרו של רבי נתן נטע הנובר "יוון מצולה" כאחת העיירות החזקות שם לא הצליחו הפורעים לפרוץ פנימה. ב-1672 התכנסו כוחות צבא פולני ליד העיר ועצרו כ-10,000 חיילים טורקים שפלשו למדינה בעזרת הצפת העמק במים.
ב-1890 התגוררו בקומארנו 2,161 יהודים. עד מלחמת העולם הראשונה הייתה העיר שייכת למחוז רודקי (Rudki), חלק מגליציה תחת האימפריה האוסטרו-הונגרית. בין שתי מלחמות העולם השליטה באזור עברה לפולין והעיר שויכה למחוז לבוב. לאחר מלחמת העולם השנייה עברה השליטה לברית המועצות עד התפרקות הגוש הסוביטי והמעבר לשליטה אוקראנית.
חיי היהודים בעיר
עד לפני מלחמת העולם השנייה הייתה בעיר קהילה יהודית תוססת והיווה את המרכז לחסידות קומרנא, בעיירה זו התגוררו האדמו"רים: רבי אלכסנדר סנדר אייכנשטיין שאף שימש כרב העיר, בנו רבי יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין, בנו רבי אליעזר צבי, בנו רבי יעקב משה, אחריו כיהן בנו רבי שלום, אחריו כיהן בנו רבי ברוך ספרין, שהיה האדמו"ר האחרון בעיר קומארנא.
ולהבדיל - היה בעיר קבוצת כדורגל בשם "Хуртовина" (סערה) שהייתה מורכבת מיהודים ופולנים, במקום התקיימה גם פעילות של תנועת הסתדרות המזרחי.
בשואה
ב-24 באוקטובר 1941 הגיעה בחצות קבוצת חיילי אס-אס ואספה בעזרת רשימה מוכנה את כל מכובדי העיר וראשי המשפחות בחצר בית הכלא. ב-4 בבוקר, לאחר שכנראה לא עמדו במכסה, החלו לאסוף כל יהודי או יהודיה שנקלעו בדרכם עד שאספו 240 איש. בבוקר הובילו אותם לחפירת קרישובקה ביער ברזניק הפשיטו אותם מבגדיהם וירו בהם עם מכונות ירייה. ביום שלישי לאחר הרצח הגיעו אנשי הגסטפו ודרשו כופר בתמורה שלא ירצחו יהודים נוספים. בקשתם מולאה וכך הם המשיכו להגיע כל יום שלישי ולאסוף את מבוקשם. על היהודים שנשארו הוטלו גזרות רבות לרבות איסור הכנסת אוכל לשכונות היהודיות דבר שהוביל לרעב ומות כ-400 יהודים במשך השנה. ב-6 בנובמבר 1942 הגיעו כ-40 אנשי גסטפו ומספר זהה של אוקראינים והעלו את כל היהודים הנותרים על רכבות השמדה. החולים ויהודים שניסו לברוח נורו במקום.
קישורים חיצוניים
- לא נותר מאום
- ברוך ישר, ספר יזכור לקהילת קומרנא (בית קומרנא) , בספריית העיר ניו יורק
- קומרנו (Komarno), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- קומארנו באתר מרכז מורשת יהדות פולין
- אתר אוקראיני עם צילומים.
