קונסטנטין צ'רניינקו
| קובץ:Konstantin Chernenko (retouched).jpg | |||||
| שגיאת לואה ביחידה יחידה:Wikidata בשורה 335: attempt to index field 'wikibase' (a nil value). | |||||
| לידה |
24 בספטמבר 1911 בולשייה טס, סיביר | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 10 במרץ 1985 (בגיל 73) | ||||
| מדינה | ברית המועצות | ||||
| מקום קבורה | בית הקברות של חומת הקרמלין | ||||
| מפלגה | המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות | ||||
| |||||
קונסטנטין אוסטינוביץ' צ'רניינקו (ברוסית: Константин Устинович Черненко; נולד ב-24 בספטמבר 1911 - 10 במרץ 1985) היה מדינאי סובייטי, כיהן כמזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות ויו"ר נשיאות הסובייט העליון (נשיא המדינה) בשנה האחרונה לחייו.
ביוגרפיה
צ'רניינקו נולד בבולשאיה טס שבסיביר. הוא הצטרף לתנועת הנוער הקומוניסטית, הקומסומול, ב-1926, ולמפלגה הקומוניסטית ב-1931. לאחר שירות קצר במשמר הגבול, בגבול בין ברית המועצות לסין, החל קריירה של פוליטיקאי. לאחר שירות במחוזות, עבר בשנת 1960 למוסקבה ובשנת 1966, בחסות ברז'נייב, מונה לחבר מועמד בוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית, ולחבר קבוע בשנת 1971. באוקטובר 1977 צורף לפוליטביורו ונהיה בו חבר מלא בנובמבר 1978. במשך מספר שנים היה מזכירו של ברז'נייב.
מנהיג ברית המועצות
בפברואר 1984, לאחר מותו של יורי אנדרופוב, מונה קונסטנטין צ'רניינקו למנהיג ברית המועצות. במדיניות הפנים המשיך את מדיניותו של ברז'נייב, נחפז לבטל את הקמפיינים נגד השחיתות והעלאת מוסר העבודה של אנדרופוב, והחזיר את הפריווילגיות שהיו שמורות לבכירי מפלגה. אחת מנקודות הציון הבודדות בתקופתו של צ'רניינקו היא החזרתו של ויאצ'סלב מולוטוב בן ה-94 לחברות במפלגה שממנה גורש ב-1957 לאחר ניסיון הדחה של ניקיטה חרושצ'וב מנהיג ברית המועצות. במדיניות החוץ ברית המועצות וארצות הברית נשארו ביחסים מתוחים, מלחמת ברית המועצות-אפגניסטן נמשכה. בנובמבר 1984 נפגש צ'רניינקו עם מנהיג הלייבור הבריטי לשיחות על פירוק נשק, אך ללא תוצאות.
מותו ומורשתו
צ'רניינקו היה חולה מאד כבר בהיכנסו לתפקיד בפברואר 1984, לאחר מות אנדרופוב. מחלתו הראשית הייתה נפחת, מחלת ריאות שבאה לידי ביטוי בקוצר נשימה במאמץ הקל שבקלים. מחלה זו הקשתה על לבו, שעקב כך סבל מתפקוד לקוי. בנוסף הוא היה חולה הפטיטיס כרוני, שבעקבותיה התפתחה אצלו שחמת. הטיפול בשחמת שלו היה מסובך עקב הבעיות בלב ובריאות. בהלוויה של אנדרופוב (שהוא עמד בראשה) נראה היה חלש מאוד. הוא התקשה להרים את ידו להצדיע כאשר הורידו את ארונו של אנדרופוב ובמצעד הכבוד לכבודו. בנוסף, בהספדו על אנדרופוב על גג המאוזוליאום של לנין בכיכר האדומה היה לא צלול, והורגשו נשימותיו התכופות. כתב שנכח בהלוויה תיאר את נאומו כ-"לחישות קפואות". הוא היה נעלם לתקופות מסוימות ומבלה זמן רב בבית חולים ובחופשות. הוא היה מופיע לטקסים קצרצרים בקרמלין, שצולמו ותוכננו כך שיהיה ניתן להסתיר עד כמה שניתן את בעיותיו ומגבלותיו. בשלושת החודשים האחרונים לחייו כמעט ולא עזב את בית החולים הקליני המרכזי. הופעתו האחרונה הייתה ב-28 בפברואר 1985, כשבועיים לפני מותו, כאשר קיבל את מכתבי ההמלצה שלו על כך שזכה ב"בחירות" במושב בפרלמנט. בטקס זה בקושי הצליח לקום ולקבל פרחים. ביום ראשון, 10 במרץ 1985 בשעה 15:00 איבד את ההכרה ולבסוף מת בשעה 19:20 מאי ספיקת לב.
צ'רניינקו זכה להלוויה מפוארת, דומה מאד לזו של מיכאיל סוסלוב, ליאוניד ברז'נייב, ויורי אנדרופוב: גופתו הונחה בארון פתוח מוקף בפרחים, שהוצב בבית האיגודים המקצועיים שבמוסקבה, ואלפים עברו לצפות בארונו. ב-13 במרץ הוצא ארונו, הונח על עגלה שנגררה על ידי נגמ"ש והוסע לכיכר האדומה, שם נקבר בטקס מרשים בבית הקברות של חומת הקרמלין. כמו כן, הוכרזו שלושה ימי אבל.
צ'רניינקו היה אחד המנהיגים האפורים ששלטו בברית המועצות ולא הותיר חותם משמעותי על המדינה. היסטוריונים נוהגים לכנותו "הצל של ברז'נייב", ותקופתו שלו ושל אנדרופוב לפניו מכונות בהיסטוריה "תקופת הדמדומים", בין תקופת ברז'נייב לגלסנוסט ולפרסטרויקה של גורבצ'וב.
קישורים חיצוניים
.jpg){kind=link}
