קושיה
קושיה (בארמית קושיא מהמילה קשיא) הוא ביטוי שמקורו בתלמוד, לפיו כאשר ישנו מקור העומד בניגוד לדברי אמורא או תנא. לעיתים מכוח הקושיה נדחים דבריו של האומר, לעיתים על אף שהתלמוד נשאר בקושיה ההלכה נפסקה כדברי האומר.
בניגוד לשאלה בהם לשואל ישנו חוסר ידע אותו הוא מבקש למלאות על ידי קבלת תשובה, קושיה אינה מבטאת חוסר ידע, אלא להפך, למקשה הקושיה ישנו ידע נוסף העומד בסתירה לידע אחר, והוא מצפה ליישוב.
בהיסטוריה
ביהדות, ישנו מעמד חשוב לקושיה. התלמוד כולו בנוי כולו בסגנון של קושיות, כגון קושיות על דברי האמוראים מדברי תנאים, או בריתות. כמו כן, את מצוות סיפור יציאת מצרים בליל הסדר, יש לספר לכתחילה בדרך של שאלה ותשובה, כפי שניתן לראות בחלק ההגדה 'מה נשתנה', שבנוי בצורה זו.
מהידועים בכך שהרבה להקשות קושיות ללא מתן מענה הוא רבי עקיבא איגר, שנודע בחריפותו ובקושיותיו הלמדניות בעלות ההיגיון הרב, קושיותיו היו לשם דבר בבתי-המדרש והיוו אתגר מחשבתי לטובי הלומדים. בספריו ובחיבוריו השונים הרבה להותיר קושיות רבות ללא מענה. במשך הדורות נדפסו ספרים שונים המכילים תירוצים על קושיותיו, כגון ספר 'חזות קשות' ועוד.
בתלמוד
כאמור מקור המילה קושיה לקוח מהמילה הארמית 'קושיא', המופיע בהטיית שונות בתלמוד בבלי. התלמוד מתבטא בלשון קשיא כאשר השאלה נותרת ללא מענה. בפירושו של הרשב"ם על מסכת בבא בתרא מבאר את ההבדל בין מקום שהתלמוד נוקט לשון 'קשיא', או לשון 'תיובתא':
נקטינן מרבותינו ז"ל כל היכא דאמר בגמרא תיובתא דפלוני תיובתא בטלו דברי מי שהתיובתא עליו לגמרי אבל היכא דעלתה בקשיא כי הך דשמואל לא בטלו דבריו דאמרינן לא הוה ברירא להן דבטלה שמועה זו לגמרי אלא לא אשתכח לה פירוקא בההיא שעתא דתליא וקיימא.
ואעפ"כ אין נראה בעיני דלא שנא תיובתא ולא שנא קשיא דקאי אמילתא דאמוראי חדא היא ולא הוי עיקר, אלא לגבי תיובתא ממשנה או מברייתא שייך לומר תיובתא ומפירכא דאמוראי שייך למימר קשיא
בספר ערוך השולחן[דרוש מקור] הביא הסבר נוסף על ההפרש שבין 'קשיא' לבין 'תיובתא': ”...הנה כללא בידינו מפי הגאונים דכל היכי שאומר בעל הש"ס קשיא ולא תיובתא אינה "קושיא גמורה"”.
רבי ישעיה פיק מברלין חיבר ספר בשם 'קשות מיושב', בהם ביאור את אותן המקומות בהם התלמוד נשאר ב"קשיא".
מלבד מילה זו, מופיעות בתלמוד עוד מגוון מילים המבטאות רעיון זהה:
- מתיבי - קושיא ממקור הלכתי סמכותי יותר (ממשנה או ברייתא על אמורא, או מהמקרא על תנא).
- ורמינהו - (=והטל[1] אותם). סתירה בין מקורות הלכתיים שווים (מברייתא על ברייתא מפסוק על פסוק).
- מתקיף - קושיא מסברה.
- בשלמא - (=שלום לפי... אבל לפי...) - פתיחה לקושיא שמסתדרת עם דעה אחת אך סותרת את הדעה השנייה.
- תיובתא - (=תשובה) כאשר ישנה קושיה על דבריו של אמורא והקושיה נשארת ללא מענה. כאשר על אף הקושיה נפסק כדברי האמורא מצויה השאלה "תיובתא והלכתא"? (=תשובה והלכה), פירוש הדבר מאחר שדברי האמורא נסתרים מהמקור בעל הסמכות הגבוהה יותר, מעתה מה הטעם שנפסק בכל זאת כדבריו.
צריך עיון
ערך מורחב – צריך עיון
בספרי האחרונים נפוץ הביטוי 'צריך עיון' או 'צריך עיון גדול', כאשר אין למחבר יישוב על קושיה מסוימת. בעיקר ניתן למצוא את הביטוי בספריו של רבי עקיבא איגר, כגון בספר קושיות עצומות, וכן בגיליון הש"ס.
ספרי קושיות
במשך הדורות חיברו אחרונים רבים ספרים שעיקרן קושיות, על חלקן התחברו ספרים המיישבים את הקושיות, או לחלופין ההודרו ספרים אלו כאשר סביב הגיליון נאספו תירוצים שונים מאחרונים שנכתבו או נאמרו על ידם בעל פה.
- קבא דקשייתא - ספר מאת רבי יואב יהושע וינגרטן הכולל 103 קושיות מכל רחבי התלמוד בבלי. לאחר הדפסת ספרו קיבל הרב וינגרטן מכתבים רבים עם תשובות לקושיותיו. בשנת תשמ"ה הדפיס רבי דוד אברהם מנדלבוים מ"מכון גלעד" את הספר חלקת יואב במהדורה חדשה, עם תוספת תשובות וחידושים שהודפסו בספרים או בקבצים אחרים. בספר זה הדפיס הרב מנדלבוים תירוצים שנאמרו על שאלות "קבא דקשייתא" מרבנים ותלמידי חכמים. הרב נתן גשטטנר הדפיס ספר "קבא דתירוצא", ובו תירוצים על "קבא דקשייתא". כמו כן נדפס ספר בשם 'לוגא דתרוצייא' הכולל יישוב על ארבעים מאותן קושיות.
- קושיות עצומות - ספר ליקוט שיצא לאור בשנת תשמ"ב, על ידי צאציו של רבי עקיבא איגר, מכתב ידו חביור הכולל 1,401 קושיות שהשאיר ללא מענה. אף על ספר זה התחברו ספרים שונים עם תירוצים על כלל הקושיות.
- גיליון הש"ס - אף הוא התחבר על ידי רבי עקיבא איגר, על גיליון הש"ס שלו, ואף נכלל היום בהדפסות הש"ס השונות כחלק מצורת הדף, החיבור כולל מלבד שאלות רבות על דברי הגפ"ת, גם הערות שונות, ומראי מקומות וכדומה.
על קושיותיו של רבי עקיבא איגר חוברו ספרים שונים המכילים יישובים לקושיות: הרב בנימין רבינוביץ' כתב חיבור בשם "משנת ר' בנימין"[2] אשר ”תעודתו לתרץ קושיות מרן הגרע"א זצ"ל שבתוספותיו על כל ששה סדרי משנה”. הרב משה אברהם מוינשטר בברוקלין חיבר את ספרו "גנון והציל"[3] וענינו ”לגונן ולהציל את דברי רבותינו הקדושים מהקושיות והתמיהות שהניח בצ"ע מרן הגאון הקדוש מאור הגולה רבינו עקיבא איגר זצוק"ל בתוספותיו על המשניות”[4]. בשנת תשל"ט יצא בירושלים ספר בשם "חוסן ישועות", בשער הספר טוען המחבר, הרב אברהם זילברמן, כי הוא ”מיישב כל קושיות הגאון ר' עקיבא איגר זצ"ל על סדר נשים ונזיקין”. חיבור נוסף בשם יד יצחק[5] נדפס על ידי הרב יצחק צבי ארונובסקי בוילנה, בשנת תרנ"ח. ספר כהן צדק[6] הודפס על ידי רבי ירוחם הירשקוביץ כהנא.
ניסיון נוסף ומתמשך נעשה על ידי הרב שמואל אהרן שזורי שהקדיש בירחונו "קול תורה"[7] מדור קבוע בשם 'אשישו"ת' שיועד לתרץ בשיטתיות את קושיות רע"א בגיליון הש"ס.
- משמרת חיים - חיבור מאת רבי חיים פנחס שיינברג, הכולל אלפי קושיות שעיקרן הוא סתירה בין שתי מקורות שעיקרן זהה אך הדין בהם שונה.
המהרש"א במקומות רבים נשאר בקושיה, כשהוא מסיים את דבריו ב"וי"ל', שפירושו ויש ליישב. במשך הדורות נאמרו ונכתבו תירוצים שונים ליישב את קושיותיו. רבי חיים קניבסקי חיבר חיבור מיוחד בשם 'יישוב הדעת'[8] בו הוא מיישב את כל אותן הקושיות.
קישורים חיצוניים
- קשיה באתר האקדמיה ללשון העברית
הערות שוליים
- ^ שורש המילה "רמי" זהה לשורש העברי "ירה", כלומר הושלך, הוטל
- ^ בנימין רבינוביץ', משנת ר' בנימין, באתר היברובוקס.
- ^ משה אברהם מוינשטר, גנון והציל, באתר היברובוקס.
- ^ על ספר זה פורסמה ביקורת קצרה במדור "ליד ארון הספרים" של הרבעון "היהודי" (בגליונו המוקדש לרע"א, ראו 'לקריאה נוספת', עמ' 69), חתומה בידי ח. בן ישעיה (כנראה העורך, חיים קרלינסקי). בתוך דבריו הוא מעיר כי יש מקומות אחדים אשר אין דברי המחבר עולים יפה... מצד הסברא וההגיון. הוא תולה זאת ברצונו של המחבר לתרץ ב"קבלנות" את כל קושיותיו של רע"א, לטעמו מתכון בטוח לסטיה מן האמת מפעם לפעם.
- ^ יצחק צבי ארונובסקי, יד יצחק, באתר היברובוקס.
- ^ הגהות על התלמוד בבלי לתרץ את כל הקושיות שבגליון הש"ס לגאון רבי עקיבא איגר שנשאר בצריך עיון גדול, בתוך חודשיים - מחנוכה ועד ראש חודש אדר עלה בידו לתרץ הכל על נכון. והם מאה ושמונים תירוצים שכתב המחבר.
- ^ קול תורה, באתר היברובוקס.
- ^ נכלל בספרו שיח השדה חלק א.
