קטת
קַטָּת (במקורות חז"ל: קטינית, קטנית, קטנתא) הוא שמה של עיר מקראית בתחום נחלת שבט זבולון, אשר המשיכה להתקיים גם בתקופת המשנה והתלמוד.
היישוב נזכר בספר יהושע בתיאור נחלת שבט זבולון במערב עמק יזרעאל, בין היתר לצד הערים נהלל, שמרון, ידאלה ובית לחם: ”וְקַטָּת וְנַהֲלָל וְשִׁמְרוֹן וְיִדְאֲלָה וּבֵית לָחֶם”[1]. בתרגום השבעים מובא השם בצורה "קטנת".
בספר שופטים נזכר כי בני שבט זבולון לא הורישו את יושבי נהלל וקִטְרוֹן[2], ויש הסבורים כי הכוונה לאותה העיר. עם זאת, קטרון זוהתה בידי חז"ל עם ציפורי[3], בעוד שקטת זוהתה בידי חז"ל עם עיירה בת תקופתם בשם קטינית: ”וקטת – קטינית, ונהלל – מהלול, ושמרון – סימונייה, ויראלה – חורייה, בית לחם - בית לחם צרייה”[4].
במסכת סוטה במשנה ובתוספתא נזכר חכם בשם אבא יוסי איש קטנית: ”משמת אבא יוסי בן קטנית איש קטנתא נתקטנה חסידות מישראל”[5].
במדרש תנחומא נזכר אתר בשם קוטנת של ציפורי[6].
אחד הזיהויים שהוצע ליישוב הקדום הוא בח'רבת קטינה שבין רמות מנשה ורכס הכרמל, בסמוך למחלף עין תות. זיהוי אחר, אותו הציע זאב ארליך, המסתמך בין היתר על הקרבה לבית לחם הגלילית, נהלל ושמרון, הנזכרות לצד קטת במקרא ובמקורות חז"ל, הוא בחורבה הקרויה ח'רבת קיסי, בדרום היישוב בית זרזיר שבגליל התחתון, בה נתגלו מספר מערכות מסתור, ייתכן מתקופת מרד גאלוס, ואשר מדרום לה נתגלתה כתובת תחום שבת.
לקריאה נוספת
- זאב ארליך וינון שבטיאל, כתובת שבת ומערכת המסתור של חורבת קיסי, על אתר, ביטאון לענייני ארץ ישראל במקורות, גיליון יט, כסלו תשע"ז, עמ' 5 - 23.
- בנימין מזר, אנציקלופדיה מקראית – אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, כרך ז', ירושלים תש"ן, עמ' 118.
הערות שוליים
- ^ ספר יהושע, פרק י"ט, פסוק ט"ו.
- ^ ספר שופטים, פרק א', פסוק ל'.
- ^ תלמוד בבלי, מגילה, ו, א.
- ^ תלמוד ירושלמי,מגילה, פ"א ע"א.
- ^ משנה, סוטה, פ"ט מט"ז, תוספתא, סוטה, פט"ו, ה"ב.
- ^ מדרש תנחומא (בובר) נח ב, עמ' 29.
