קייזר-פרייזר

קייזר-פרייזר
	דגם "קייזר-פרייזר", שנת 1947
נתונים כלליים
מייסדים	הנרי ג'יי קייזר; ג'וזף וו. פרייזר;
תקופת הפעילות	1945–הווה (כ־79 שנים)
בעלות	קייזר; פרייזר;
מוצרים עיקריים	מכוניות

הנרי ג'יי קייזר

תאגיד קייזר-פרייזר (באנגלית: Kaiser-Frazer, שם רשמי: Kaiser-Frazer Corporation) אשר פעל בין השנים 1945–1951 בארצות הברית הייתה תוצאה של שותפות בין מנהל הרכב ג'וזף וו. פרייזר (אנ') לבין התעשיין הנרי ג'יי קייזר (אנ'). כשפרייזר יצא מהשותפות בשנת 1951, החברה שינתה את שמה לתאגיד קייזר מוטורס (אנ') והמשיכה לפעול עד שנת 1955.

בשנת 1953 רכש קייזר את חברת ויליס-אוברלנד (אנ') בסכום של 63,381,175 דולר, ואיחד את פעולות קייזר וויליס תחת השם קייזר-וויליס. לאחר מכן התקבלה ההחלטה לצאת משוק מכוניות הנוסעים, שהושג בסוף שנת הדגם של שנת 1955.

בשנת 1956 בנה "ויליס מוטורס" רק כלי רכב, רבים לייצוא, והפך לרווחי.

בשנת 1970 נמכר תאגיד הג'יפ "Kaiser" (אנ'), כפי ששמה שונה בשנת 1963 לחברת הרכב האמריקאית אמריקן מוטורס.

מפעלי "קייזר-פרייזר" בארצות הברית, קנדה, ישראל, יפן, מקסיקו, הולנד

ייצור דגמי קייזר-פרייזר התרכז במרכז ווילו רון (אנ'), מישיגן. ווילו רון, הבניין הגדול בעולם באותה תקופה, הוקם על ידי ממשלת ארצות הברית לפני מלחמת העולם השנייה עבור הנרי פורד לבניית מפציצי ליברטור B-24. ברגע שהמלחמה הסתיימה, פורד לא היה מעוניין במתקן, ומינהל נכסי המלחמה החל בחיפוש אחר מישהו שיחכור או יקנה את הבניין. כאשר "Kaiser-Frazer" הביעה התעניינות במתקן, "WAA" (אנ') הציעה להם שיעור חכירה אטרקטיבי לחמש שנים.

"קייזר-פרייזר" בנתה כ-700,000 יחידות ב"ווילו רון"^[3].

ל "Kaiser-Frazer" היו גם מתקני ייצור ב"ג'פרסון" (אנ') מישיגן, לונג ביץ', קליפורניה, פורטלנד במדינת אורגון, אונטריו, קנדה, חיפה, ישראל, קוואסאקי, יפן, מקסיקו סיטי במקסיקו ורוטרדם (הולנד) (המכונה "Nekaf", עבור Fabrieken Kaiser-Frazer Nederlandse).

הייצור האמריקני התרכז בעיר טולדו, במדינת אוהיו, ברכישת "ויליס-אוברלנד" החל משנת 1953.

מתקן "Willow Run" נמכר לג'נרל מוטורס לאחר ש"ג'נרל מוטורס" ספגה שרפה הרת אסון במפעל ההילוכים האוטומטי של ליבוניה (אנ'), מישיגן, והיה צורך במתקן במהירות כדי לחדש את הייצור.

בישראל

ערך מורחב – קייזר-אילין תעשיות

מכוניות קייזר מנהטן שיוצרו בבית החרושת "קייזר פרייזר" בנשר, (ישראל) לקראת העלאתן לאניות משא וייצואן לפינלנד

עם הקמת מדינת ישראל בשנת 1948, חברת פורד ביקשה להשקיע במדינה החדשה ולהקל על ייצור מספר גדול של כלי רכב שישראל תצטרך לצבא ולממשלה. פורד הודיעה על כוונתה להקים מפעל הרכבה בישראל.

כשמדינות ערב קיבלו הודעה על כוונתה של "פורד", הן הודיעו שאם פורד לא תבטל את ההסכם, הן יחרימו אותה על ידי העמדת החברה ברשימה השחורה של הליגה הערבית.

בזמן שממשלת ישראל חיפשה אחר חלופות, הלורד מרקוס זיו מלונדון, יצר קשר עם אפרים אילין, והכיר לו את היקמן פרייס מקייזר-פרייזר. החברה הקימה לאחרונה מפעל רכב בהולנד, ותכננה להקים מפעל ביוון.^[4]

אפרים אילין התיידד עם היקמן פרייס, סגן נשיא "קייזר-פרייזר", הלה ראה חשיבות בהעברת ייצור חלקי לפחות למדינות הרוכשות את כלי הרכב של חברתו כדי ליצור איזון מסחרי. אילין נכנס לשותפות עם "קייזר-פרייזר", ולפי תנאי העסקה קייזר-פרייזר השקיע חצי מיליון דולר ואילין השקיע שני מיליון דולר. חברת "קייזר פרייזר לישראל בע"מ (קפריש)" הקימה את המפעל בעיר נשר תוך שנה וחצי. הייצור של קייזר החל בישראל בשנת 1951. עד שנת 1956, קייזר-פרייזר היה אחראי על 28% מהיצוא הישראלי.

דגם קייזר מנהטן הורכב בארץ על ידי קייזר-אילין תעשיות^[5] משנת 1951 עד סוף שנת 1956, בכמות של 2,558 יחידות.^[6]

ב-14 ביוני 1951, עם חנוכת מפעלי "קייזר פרייזר" בישראל, השיק אפרים אילין את הדגם "קייזר מנהטן דה-לוקס", בהשתתפות ראש הממשלה דוד בן-גוריון.^[7] המפעל התחיל להרכיב 4 יחידות ליום, (מסוג מנהטן), ותוך מספר חודשים הגיע לתפוקה של כ-20 יחידות ליום. כמות של יותר מ-60% מדגם הקייזר מנהטן ייצא אפרים אילין לשוודיה, נורווגיה, דנמרק, פינלנד, טורקיה, וצרפת. בשנת 1952 קיבל מפעל "קייזר פרייזר" אות הצטיינות משר המסחר והתעשייה דב יוסף עבור תרומתו הרבה לייצוא.^[8]