שלמי חגיגה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף קרבן חגיגה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שלמי חגיגה
(מקורות עיקריים)
מקרא שמות, כ"ג, י"ד
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, עשה נ"ב
ספר החינוך, מצווה פ"ח

קורבן שלמי חגיגה הוא אחד משלושת הקורבנות שמתחייב בהם כל אדם מישראל בעלייתו לרגל לבית המקדש בשלושת הרגליםפסח, שבועות וסוכות.

מקור המצווה בפסוק "שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה."[1] חז"ל פירשו שהכוונה היא שיש להביא קורבן חגיגה בשלושת הרגלים.

החייבים במצווה

כל מי שחייב להביא עולת ראייה – חייב להביא שלמי חגיגה, ולפיכך גברים חייבים להביא שלמי חגיגה אך הנשים פטורות, כפי שנאמר בעולת ראיה: "יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ"[2].

קטנים (ילדים שלא הגיעו למצוות) פטורים מקורבן זה מן התורה, אך חכמים תקנו שאף הם חייבים, אלא שנחלקו מאיזה גיל הם חייבים: לדעת בית שמאי כל ילד שיכול לרכב על כתפי אביו ולעלות עמו מירושלים להר הבית – חייב במצווה זו, ואילו לדעת בית הלל (שהלכה כמותם) – כל ילד שיכול לאחוז בידו של אביו ולעלות עמו מירושלים להר הבית – חייב במצווה.

מי שאינו יכול לעלות לירושלים ברגל מסיבות שונות (חיגר, זקן וחולה) – פטור מן המצווה. גם בעלי מומים אחרים (חרש, אילם ועיור) – פטורים ממצווה זו.

דיני הקורבן

חובה על האדם לבוא לעזרה ביום טוב הראשון של החג ולהביא עמו קורבן שלמים. קורבן זה, כקורבן שלמים, יכול להיות פר, איל או כבש, זכר או נקבה. חיוב הבאת הקרבן אינו חל על האדם בכל פעם שהוא נראה בבית המקדש, אלא רק פעם אחת במשך החג.

חובת המצווה היא, כאמור, להביא את הקורבן ביום טוב הראשון של החג, אך מי שאיחר ולא הביא את הקורבן ביום זה, יכול להביאו באחד משאר ימות החג. בחג הפסח – ניתן להביא את הקורבן באחד משבעת ימי החג, ובחג הסוכות – באחד משמונת ימי החג (כולל שמיני עצרת). גם בחג השבועות, אף שהוא בן יום אחד בלבד – ניתן להביא את הקורבן באחד מששת הימים שלאחר החג. לאחר שעברו ימים אלה – לא ניתן להביא את הקורבן.

לקורבן זה אין שיעור מן התורה, שנאמר "אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ, כְּבִרְכַּת ה' אֱלֹקיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ"[3], אך חכמים קבעו שיעור מינימלי לערכו של הקורבן, לפי בית שמאי מעה אחת של כסף ולפי בית הלל (שהלכה כמותם) – שתי מעות של כסף.

קרבן זה, ככל קורבן שלמים מחולק לשלושה חלקים.

  • אימורי הקרבן מוקטרים על גבי המזבח.
  • החזה ושוק הימין של הבהמה ניתנים לכוהנים ונאכל על ידיהם ועל ידי בני ביתם בתחומי ירושלים המקודשת.
  • שאר בשר הקורבן נאכל על ידי מקריב הקורבן, בני ביתו ואורחיו בתחומי ירושלים המקודשת.

פרטי הדינים של קרבן זה מופיעים במסכת חגיגה אשר נקראה על שם קרבן זה.

חגיגת ארבעה עשר

קיים סוג נוסף של קורבן שלמי חגיגה הקרב בארבעה עשר בניסן, ביחד עם קורבן הפסח. קורבן זה הנקרא "חגיגת ארבעה עשר"[4] אינו חובה, והוא בא כדי שקורבן הפסח הנאכל אחריו – ייאכל "על השובע" (כדי לשבוע ממנו, ולא מתוך רעב כבד). הרחבה בעניין זה – בערך קורבן פסח.

ראו גם

קרבנות נוספים שיש להקריב ברגל:

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0