קרב אשדון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קרב אשדון
מערכה: פלישת הוויקינגים לאנגליה
תאריך התחלה: 8 בינואר 871
קרב לפני: קרב רדינג
קרב אחרי: קרב בסינג
מקום: ברקשייר, אנגליה
51°32′6″N 1°13′48″W / 51.53500°N 1.23000°W / 51.53500; -1.23000
תוצאה: ניצחון אנגלו-סקסוני
הצדדים הלוחמים
מפקדים

בגסק
האלפדן רגנרסון
חמישה רוזנים

כוחות

800-1,000

מעט חלשים יותר

אבדות

כבדות

כבדות

- נהרגו בקרב

קרב אשדוןאנגלית: Battle of Ashdown) נערך ב-8 בינואר 871 בברקשייר (ככל הנראה חלק מאוקספורדשייר של ימינו). אלפרד הגדול, אז עדיין נסיך בן 22, פיקד על חלק מצבא אחיו אתלרד הראשון, מלך וסקס, בקרב שהסתיים בניצחון על כוח הפלישה של הויקינגים הדנים.

תיאור הקרב מבוסס ברובו על הכרוניקה האנגלו-סקסונית ועל הביוגרפיה שכתב אשר, בישוף שרבון, חיי המלך אלפרד, אם כי קיימות מחלוקות באשר לאותנטיות של דיווחים אלה.

רקע

הדנים, שביטחונם גבר לאחר ניצחונם בקרב רדינג, צעדו מערבה כדי לתקוף את האנגלו-סקסונים, אשר נסוגו לאחר מפלתם לעבר גבעות ברקשייר (Berkshire Downs) על מנת לארגן מחדש את צבאם. אלפרד נאלץ לפעול במהירות כדי להימנע מתבוסה, וצבא המלך היה צריך להשען בעיקר על תושבי הסביבה. מסופר, כי אלפרד רכב לעבר גבעה עליה ניצבה אבן סארסן גדולה ובעלת חללים אשר כונתה "אבן הנשיפה". אדם בעל יכולת מתאימה היה מסוגל להפיק צליל עוצמתי באמצעות נשיפה אל תוך אחד החורים, ואלפרד הצליח להשמיע את האזעקה ברחבי אזור הגבעות וכינס באמצעותה את אנשיו להגנה על ביתם[1].

הפלישה הדנית

עד שנת 871 הייתה כבר מרביתה של אנגליה תחת שלטון לא אנגלי (אנגלו-סקסוני). במהלך השנים שעברו פשטו הוויקינגים הדנים על הממלכות האנגלו-סקסוניות השונות באי הבריטי וכבשו את רובן. ב-871 נותרה רק ממלכת וסקס כמעוז התנגדות לפלישה[2]. הממלכה נשלטה בידי המלך אתלרד הראשון, אך שניים מאחיו כבר שימשו כמלכים לפניו ומתו. כעת, נותרו רק אתלרד ואחיו הצעיר אלפרד כממשיכי השושלת.

תנועה והיערכות

בתחילת שנת 871 הוליך אתלרד את צבאו כנגד המחנה המבוצר הדני ברדינג. ההתקפה נכשלה והאנגלו-סקסונים נסוגו לעבר לוברי היל (Lowbury Hill), כ-25 ק"מ צפונית-מערבית לרדינג, שהייתה נקודת הציון הגבוהה ביותר בגבעות ברקשייר. תגבורות הגיעו ללוברי היל, ואתלרד ארגן מחדש את כוחותיו לאחר שהגיע למקום עם אלפרד בשעות הערב של ה-5 בינואר, וחנה סמוך לצומת הדרכים של דרך הרכס (מערכת שבילים ודרכים עתיקה בה נעשה שימוש עוד מתקופת שלטון הרומאים באי). הצבא הדני, בפיקודו של המלך בגסק, לא מיהר לצאת למרדף לאחר ניצחונם, אך ידיעות על נוכחות צבא אנגלו-סקסוני במרחק לא רב מרדינג גרם לו לצאת לעברו, מתוך ציפייה לניצחון קל. הדנים התקרבו בערב ה-7 בינואר והקימו מחנה משלהם על רכס גבוה יותר, מול הרכס עליו ניצב מחנה האנגלו-סקסונים. בבוקר ה-8 בינואר נערכו הדנים בשני טורים, אחד בפיקודם של המלכים הדניים בגסק והאלפדן רגנרסון, והשני בפיקודם של חמישה רוזנים. בתגובה, פיצל גם המלך אתלרד את צבאו לשניים, כאשר יחידה אחת בפיקודו נערכה מול טור המלכים הדנים, בעוד אחיו אלפרד עמד בראש היחידה השנייה, מול הטור בפיקודם של הרוזנים[3][4].

הקרב

בזמן ששני הצבאות ניצבים אלה מול אלה בהמתנה לתחילת הקרב, החליט אתלרד במפתיע לקיים מיסה דתית באוהלו ולהתפלל לניצחון בקרב, וסירב להורות על התקדמות כוחותיו עד לסיום הטקס. הדנים החלו להתקדם ואלפרד החליט להורות על הסתערות בטרם יגיעו הדנים אל עמדתו. האנגלו-סקסונים בפיקודו של אלפרד הסתערו על הדנים במורד ופגשו בהם בעמק רדוד בו נפגשו שני הרכסים. מעוצמת ההסתערות נסוגו הדנים לאחור לעבר צומת בה נפגשו חמישה שבילים עתיקים, בנקודה בה ניצב עץ קוצני אשר שימש בעבר כמקום מפגש לטקסי דרואידים, וסביבו התנהלה לחימה עזה. אף על פי שלא קיים תיאור של הלחימה עצמה, ככל הנראה השתמשו שני הצדדים בלוחמים אשר יצרו מערך של "קיר מגנים" (Shield wall) באמצעותו דחפו והכו בצד שכנגד. רק לאחר שהקרב כבר התנהל הצטרף אליו אתלרד בראש כוחותיו והפתיע את הדנים, מערך הלחימה שלהם נשבר, והם נמלטו דרך הגבעות לעבר בסיסם ברדינג כאשר הסקסונים מזנבים בהם[5][6].

לסקסונים היה יתרון קל בכוח אדם (בין 800 ל-1,000 איש), אך לדנים היה יתרון מבחינת תוואי השטח. הקרב, שהיה מעט יותר מהתנגשות הדדית של מגנים הסתיים בניצחון לטובת אלפרד ואתלרד. אף על פי כן, הניצחון לא היה מכריע ועלה באבידות רבות, וכתוצאה מכך הצליחו הדנים לנצח בקרבות הבאים לאחר שקיבלו תגבורות. עם זאת, ייתכן שהלחימה העזה שכנעה את הדנים להיות זהירים יותר בפשיטותיהם לתוך וסקס ולהעדיף מטרות קלות יותר.

מיקום

אשדוןאנגלית עתיקה: Æscesdūn) הוא השם הכולל שניתן לכל אזור גבעות ברקשייר ולא של נקודה ספציפית[7]. המיקום המדויק של שדה הקרב אינו ידוע, ובין המקומות שהוצעו באזור, ניתן למנות אתרים כגון קינגסטנדינג היל (Kingstanding Hill) או וייטהורס היל (Whitehorse Hill)[8], בעוד מחקרים מודרניים מציעים את אזור דרך הרכס שבין הכפרים אלדוורת' (Aldworth) ואסטון טירולד (Aston Tirrold) כמקום המשוער בו נערך[9].

תוצאות

האנגלו-סקסונים זכו בניצחון, אך האבידות לשני הצדדים היו כבדות. הדנים נסוגו מזרחה דרך ברקשייר ובחזרה לרדינג, ומאות גופות נותרו בשדה הקרב. מלך הדנים בגסק נהרג והכרוניקה האנגלו-סקסונית מציינת את שמות חמשת הרוזנים אשר נהרגו אף הם[10]. לאבידות הכבדות היו משמעויות שונות לשני הצדדים: בעוד האנשים שאיבדו הדנים היו לוחמים אשר השיגו את האספקה שלהם מביזת סביבם הקרובה, היה עיקר הצבא האנגל-סקסוני מורכב מחקלאים אשר אובדנם היווה מכה קשה להמשך קיום החקלאות בכפרי האזור. בנוסף, חזרו מרבית האנשים ששרדו אל כפריהם לאחר הקרב ואתלרד ואלפרד נותרו עם כוח קטן בהרבה, שלא היה מסוגל לתקוף את הבסיס הדני ברדינג ולהשמיד סופית את הפולשים[11].

שבועיים לאחר הקרב באשדון התאושש הצבא הדני מתבוסתו, יצא מרדינג ונע לכיוון בירת ממלכת וסקס, וינצ'סטר. הצבא הסקסוני המוחלש נאלץ לחסום את דרכם והובס בקרב בסינג, כ-30 ק"מ דרומית לרדינג, אך ניצחונם של הדנים לא היה מכריע, והאבידות שספגו מנעו את המשך מסעם לוינצ'סטר[12].

השפעה

אשדון היה אחד הקרבות הבודדים בהם נחלו האנגלו-סקסונים ניצחון כנגד הדנים, והיחיד שלהם באותה שנה מתוך שישה שנערכו[13]. במונחים של המצב האסטרטגי, הייתה לקרב השפעה מועטה. עם זאת, באפריל 871 מת המלך אתלרד, אלפרד קיבל את הכתר והפך לתקוותה האחרונה של ממלכת וסקס[14]. קרוב לוודאי שלידע ולכבוד אותו רכש בשדה הקרב של אשדון היה תפקיד משמעותי ביכולתו להטות לבסוף את הסיכויים לטובתו, לעצור את התקדמות הפולשים הדנים ובסופו של דבר להתחיל בכיבושה מחדש של אנגליה.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Merkle, עמודים 46-47
  2. ^ Bauer, Susan Wise. The History of the Medieval World: From the Conversion of Constantine to the First Crusade. W. W. Norton & Company, 2010. ISBN 0393078175. עמודים 460-461
  3. ^ Burne, A.H. The Battlefields of England. Pen and Sword, 2005. ISBN 1844152065. עמודים 45-47
  4. ^ Merkle, עמוד 52
  5. ^ Burne, עמודים 47-50
  6. ^ Merkle, עמודים 54-62
  7. ^ Merkle, עמודים 42-43
  8. ^ Merkle, עמודים 43–45, 47-49
  9. ^ "A Local Battle: The Battle of Ashdown". The Astons Community Website
  10. ^ Burne, עמודים 49-50
  11. ^ Merkle, עמודים 62-64
  12. ^ Merkle, עמודים 65-66
  13. ^ Burne, עמוד 44
  14. ^ Stenton, Frank M. Anglo-Saxon England. OUP Oxford, 2001. ISBN 0192801392. עמודים 249-250
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0