לדלג לתוכן

קרב צורנדורף

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קרב צורנדורף
פרידריך הגדול בקרב צורנדורף, מאת קרל רכלינג, העתק משנת 1911
פרידריך הגדול בקרב צורנדורף, מאת קרל רכלינג, העתק משנת 1911
מלחמה: המלחמה השלזית השלישית (מלחמת שבע השנים)
תאריך 25 באוגוסט 1758
מקום צורנדורף, מרקיזות ברנדנבורג (כיום סרבינובו, פרובינציית פומרניה המערבית, פולין)
קואורדינטות
52°40′N 14°40′E / 52.667°N 14.667°E / 52.667; 14.667
תוצאה ללא הכרעה ברורה[1]
הצדדים הלוחמים

ממלכת פרוסיהממלכת פרוסיה ממלכת פרוסיה

האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית האימפריה הרוסית

מפקדים

האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית ויליאם פרמור

כוחות

33,000[2] – 36,000[3]
167 תותחים

42,590[4] – 52,000[5]
210 תותחים

אבדות

חיילים:
סה"כ 11,390 – 12,800 נפגעים[6]

  • 3,680 הרוגים
  • 7,710 פצועים או נעדרים[7]
    • 1,500 נעדרים[8] (כולל 1,200 שבויים[9])

ציוד[10]:

  • 26 תותחים
  • 10 דגלי יחידה

חיילים:
סה"כ 16,000 נפגעים[11] – 17,000[10] נפגעים

  • 4,278 הרוגים או שבויים
  • 11,867 פצועים[12]

ציוד:

  • 30 תותחים[13]
  • 11 – 27 דגלי יחידה[14]

קרב צורנדורףרוסית: Цорндорфское сражение; בגרמנית: Schlacht von Zorndorf) נערך במהלך מלחמת שבע השנים ב-25 באוגוסט 1758, בין כוחות רוסיים בפיקודו של הרוזן ויליאם פרמור לבין צבא פרוסי בפיקודו של המלך פרידריך השני, מלך פרוסיה. מבחינה טקטית הקרב הסתיים ללא הכרעה, כאשר שני הצבאות החזיקו בעמדותיהם וטענו לניצחון. אתר הקרב היה הכפר הפרוסי צורנדורף (כיום סרבינובו, פולין). במהלך הקרב, פרידריך נטל לידיו באופן מפורסם דגל יחידה והוביל מתקפה בעצמו כדי לדרבן את חייליו.

מלחמת שבע השנים

ערכים מורחבים – מלחמת שבע השנים, המלחמה השלזית השלישית

אף על פי שמלחמת שבע השנים הייתה סכסוך עולמי, היא הייתה אינטנסיבית במיוחד בזירה האירופית על רקע מלחמת הירושה האוסטרית (1740–1748) שהסתיימה זה מכבר. הסכם אקס-לה-שאפל משנת 1748 העניק לפרידריך השני, מלך פרוסיה, את המחוז המשגשג של שלזיה כתוצאה מהמלחמות השלזיות הראשונה והשנייה. הקיסרית מריה תרזה חתמה על ההסכם כדי להרוויח זמן לבנות מחדש את כוחותיה הצבאיים וליצור בריתות חדשות; בכוונתה היה להשיג מחדש את העליונות באימפריה הרומית ה"קדושה" וכן את מחוז שלזיה.[15] בשנת 1754, המתיחות הגוברת מול בריטניה באמריקה הצפונית סיפקה לצרפת הזדמנות לשבור את הדומיננטיות הבריטית בסחר האטלנטי. בראותה הזדמנות להשיג מחדש את השטחים שאיבדה ולהגביל את כוחה המתעצם של פרוסיה, אוסטריה הניחה בצד את היריבות הישנה עם צרפת כדי ליצור קואליציה חדשה. נוכח תפנית זו באירועים, בריטניה יישרה קו עם ממלכת פרוסיה; ברית זו משכה פנימה לא רק את שטחי המלך הבריטי שהוחזקו באוניה פרסונלית, כולל הנובר, אלא גם את אלו של קרוביו בנסיכות הבוחר מהנובר וברוזנות הסן-קאסל. סדרה זו של תמרונים פוליטיים נודעה בשם "המהפכה הדיפלומטית".[16]

בתחילת המלחמה, לפרידריך היה אחד הצבאות הטובים ביותר באירופה: חייליו, כל פלוגה שהיא, יכלו לירות לפחות ארבעה מטחים בדקה, וחלקם אף יכלו לירות חמישה.[17] עד סוף שנת 1757, מהלך המלחמה האיר פנים לפרוסיה, והיה עגום עבור אוסטריה. פרוסיה השיגה ניצחונות מרהיבים ברוסבאך ובלויטן, וכבשה מחדש חלקים משלזיה שנפלו חזרה לידי אוסטריה.[18] הפרוסים לחצו דרומה אל תוך מוראביה האוסטרית. באפריל 1758, פרוסיה ובריטניה חתמו על האמנה האנגלו-פרוסית, שבה התחייבו הבריטים לשלם לפרידריך סובסידיה שנתית של 670,000 ליש"ט. בריטניה גם שלחה 7,000–9,000 חיילים[19] לתגבר את צבאו של גיסו של פרידריך, הדוכס פרדיננד מבראונשווייג-וולפנביטל. פרדיננד סילק את הצרפתים מהנובר ומווסטפאליה וכבש מחדש את נמל אמדן במרץ 1758; הוא חצה את הריין, וגרם לבהלה כללית בצרפת. למרות ניצחונו של פרדיננד על הצרפתים בקרב קרפלד והכיבוש הקצר של דיסלדורף, תמרון מוצלח של כוחות צרפתיים גדולים יותר אילץ אותו לסגת אל מעבר לריין.[20]

לאחר קרב קולין, שבעקבותיו נדחקו הפרוסים מבוהמיה בקיץ 1757, והמערכה שנוהלה בחוכמה בסתיו ושבמסגרתה הובסו הפרוסים בפיקודו של הדוכס מבברן בקרב ברסלאו (22 בנובמבר 1757), האמינה הקיסרית מריה תרזה שמזלה מתחיל להשתנות לטובה; אולם המצב השתנה במהרה כאשר פרידריך הביס, תחילה, את הצרפתים ברוסבאך ולאחר מכן את האוסטרים בלויטן. באוגוסט 1758, רוסיה, בעלת בריתה של אוסטריה, פלשה לפרוסיה המזרחית. 42,590 חיילים תחת פיקודו של ויליאם פרמור התקדמו למרחק של 100 ק"מ מברלין, והיו ערוכים לחבור לאוסטרים תחת פיקודו של פילדמרשל דאון. המלך פרידריך הבין שאיחוד כוחות אויביו יביא לנפילת ברלין, ובהחלטתו לסכל את תוכניותיהם, נע לעבר העורף הרוסי. פרמור, שבאותה עת צר על קוסטרין, למד על תמרון זה מגיחת קוזאקים. הוא הסיר את המצור ותפס עמדה בצורנדורף, 10 ק"מ צפונית-מזרחית לקוסטרין. בקרב טורנוב חודש לאחר מכן, צבא שוודי הדף את הצבא הפרוסי אך לא התקדם לעבר ברלין.[21] עד סוף הקיץ, הלחימה הגיעה למבוי סתום. אף אחד מאויביה של פרוסיה לא נראה נכון לנקוט בצעדים המכריעים לרדוף את פרידריך אל תוך לב פרוסיה.[22]

בעוד פרדיננד העסיק את הצרפתים בחבל הריין, פרוסיה נאלצה להתמודד עם שוודיה, רוסיה ואוסטריה. נותרה האפשרות שפרוסיה תאבד את שלזיה לאוסטריה, את פומרניה לשוודיה, את מגדבורג לסקסוניה ואת פרוסיה המזרחית לפולין-ליטא או לרוסיה: עבור פרוסיה, זה היה תרחיש בלהות מוחלט.[23] עד 1758, פרידריך היה מודאג מההתקדמות הרוסית ממזרח וצעד כדי לבלום אותה. מזרחית לאודר בברנדנבורג-נוימרק, נלחם צבא פרוסי של 36,000 איש בצבא רוסי של 42,590 איש בצורנדורף ב-25 באוגוסט 1758.[24]

תנאי השטח

שדה הקרב היה ביצה של אדמות בוציות ונחלים, מה שהקשה על המעבר והוצאת לפועל טקטיקות

צורנדורף הוא כפר בגודל ניכר בתוך שממת כבול, מלא באשוחים כחושים, שיחים ושטחים מעובדים הדומים לאיים ירוקים בהירים בתוך מסה של אשוחים כהים. באמצע המאה ה-18, האזור היה ביצתי מאוד; בסופו של דבר הפרוסים סללו דרך רחבה ויציבה, אך על כך לא חלמו אפילו בשנת 1758, עת האזור אופיין בבריכות ביצה ובחצי-אי במרחק של כ-8 עד 10 ק"מ מנהר האודר, וכ-15 מטר מעל הנהר. תומאס קרלייל, שסייר בשטח 100 שנים מאוחר יותר, חקר כמה מהרשומות הישנות: הוא כינה ביצות אלו "דליפות" ברוחב של כ-3 עד 5 ק"מ, לרוב ללא תחתית ושזורות יובלים איטיים ובריכות עומדות. צורנדורף שוכנת בפסגת ביצה זו של שטח כמעט בלתי עביר.[25]

הקרב

ציור המתאר את קרב צורנדורף, מאת וויצ'יך קוסיק, 1899
ציור המתאר את קרב צורנדורף, מאת אלכסנדר קוצבו, 1852

ב-25 באוגוסט תקף חיל הרגלים של פרידריך "קורפוס תצפית" רוסי, שהורכב ממגויסים צעירים בלבד. הרוסים הצליחו להחזיק מעמד עד שחיל הפרשים המפורסם של פרידריך וילהלם פון זיידליץ הכה בהם. הפרשים הרוסים התנגשו בפרוסים, אך הובסו ונאלצו לנוס לעבר קווי חיל הרגלים הרוסי, אשר בבלבול שנוצר מענני האבק ועשן התותחים, חשבו אותם לפרוסים ופתחו עליהם באש ארטילרית.

בינתיים, חיל הרגלים של פרידריך נפל על האגף השמאלי של הצבא הרוסי. פרידריך התכוון לחזור על תמרון הסדר האלכסוני שהעניק לו את הניצחון בקרב לויטן, אולם כיוון שהקווים הרוסיים לא היו יכולים לסגת בגלל הביצות בעורפם,[7] והאגף השמאלי של צבא פרידריך לא הצליח גם הוא לכתר את הקווים הרוסיים בגלל תנאי השטח הלא נוחים וההתנגדות הרוסית המוצלחת,[26] הקרב הפך להתנגשות חזיתית עקובה מדם בין הצבאות היריבים בתוך מתחם צפוף.[27]

במהלך הקרב שהתפתח, לשני הצדדים אזלה במהירות תחמושת אבק השרפה והם נכנסו לקרב פנים אל פנים. כאשר כמה מהגדודים הפרוסיים הראו סימני עייפות, פרידריך עצמו הוביל אותם להתקפה. הקרב תואר על ידי בני התקופה כעקוב מדם ביותר במאה ה-18. קצין פרוסי אחד דיווח כי "גופות של רוסים כיסו את השדה שורה אחר שורה; הם נישקו את התותחים שלהם בעוד גופם נקצץ לגזרים על ידי החרבות שלנו, אך עדיין סירבו לסגת."[28] לאחר הקרב, פרידריך הצהיר במשפטו המפורסם כי "קל יותר להרוג את הרוסים מאשר לנצח אותם."[29]

תוצאות

ויליאם פרמור, המפקד הרוסי בקרב

הפרוסים ספגו 11,390 נפגעים ומיד טענו כי הרוסים מנו 70,000 איש ואיבדו בין 20,000 ל-22,000 בסך הכל. יומיים לאחר מכן הם טענו שהביסו 80,000 איש והרגו 26,000; בסופו של דבר, המספר המנופח הזה עלה ל-30,000 הרוגים במכתב של פרידריך לאחותו. האבדות הרוסיות בפועל היו כ-16,000 איש, עדיין מספר משמעותי.[30] העובדה שהרוסים ספגו אבדות כה כבדות ולא נסוגו, הותירה חותם על החיילים הפרוסים ועל פרידריך עצמו. לפני הקרב הוא ראה בצבא הרוסי חלש יותר משלו, אך בקרב זה הרוסים הוכיחו את עצמם כיריבים קשוחים ופרידריך היה מתוסכל מעקשנותם.[13] הקרב נראה בלתי מוכרע: מכיוון שאף צד לא סולק משדה הקרב, שניהם יכלו להכריז על עצמם כמנצחים.[31] עם זאת, פרמור, בניגוד לפרידריך, לא דיווח על "ניצחונו" האפשרי; הוא הודה שספג אבדות כבדות ונסוג בצורה מסודרת לאחר סיום הקרב.[32]

לרוסים לא הייתה ברירה אלא לעזוב את האזור; ההפקעות הכבדות שביצעו באזור הכפרי הותירו אותו ריק ממשאבים לקיום אדם או בהמה. לפרוסים עדיין הייתה האספקה שלהם, אך מלבד זאת היו באותו מצב כמו הרוסים. אף על פי כן, פרידריך סיים את הקרב כשהוא מחזיק בשטח, עם קווי התקשורת שלו שלמים, וכוח הלוחמים שלו נייד. לרוסים היו גם מחלוקות עם האוסטרים. השליח מווינה, בעודו במחנה הרוסי, הטיל ספק בכשירותו של פרמור. פרמור הגיב בזלזול ביכולותיהם של האוסטרים, שלא שלחו אפילו קורפוס עזר לעזרתו. האוסטרים, במקום זאת, התכוננו לחדירה לסקסוניה נגד הצבא החלש יותר שפרידריך השאיר מאחור בפיקודו של אחיו הצעיר, הנסיך הנריך. האוסטרים התקדמו כה לאט, שהנריך וצבאו כבר נעלמו כשהאוסטרים הגיעו; וכל שהצליחו להשיג בהיעדרו של פרידריך היה ללכוד מבצר פרוסי קטן וחיל מצב של 1,400 איש. אפילו הישג זה היה צנוע, והושג על ידי כוחות אימפריאליים (רייכסארמה), לא אוסטריים.[33]

לאחר הלחימה, פרידריך הסיג את פרשיו כדי לעצור את ההיתקלויות הבלתי פוסקות וההרסניות שלהם עם הקוזאקים, ובכך אפשר לצבא הרוסי לחדש את הקשר עם עגלות המטען שלהם. פרמור שלח מכתב לסנקט פטרבורג, קיבץ את חייליו לשני טורים וצעד לעבר לנדסברג כדי לחבור לכוחותיו של הרוזן פיוטר רומיאנצב.[34] עם שמיעת החדשות על הקרב, שלוש הבירות של בעלות הברית, סנקט פטרבורג, וינה ופריז, חגגו ניצחון.[35] למעשה, הצהרתו של פרמור דיווחה כי הוא איבד את ההזדמנות "להשיג ניצחון מכריע בקרב וספג אבדות כבדות."[36] כשפרמור עזב, פרידריך מיהר להכריז על כך כנסיגה, אף על פי שבמציאות הרוסים לא ברחו אלא צעדו בסדר מופתי, מבלי שהוטרדו על ידי הכוחות הפרוסיים הנותרים.[30] הפרוסים עקבו אחריהם אך נמנעו מלפתוח בהתקפה נוספת.[34] נסיגה זו מנעה מהרוסים להגיע לבעלי בריתם האוסטרים ואפשרה לפרידריך לטעון שהקרב היה ניצחון שלו, השקפה שהייתה פופולרית גם בהיסטוריוגרפיה של המאה ה-19, אך היסטוריונים עדיין חלוקים לגבי התוצאה.[37]

בתרבות

ציורו של קרל רכלינג משנת 1904, פרידריך הגדול בקרב צורנדורף לפני חזית רגימנט פון בילוב, הפך לסמל שנתפס באופן נרחב כאידיאל גבורת החיילים של תחילת המאה ה-20.[38]

לקריאה נוספת

  • Duffy, Christopher (1981). Russia's Military Way to the West: Origins and Nature of Russian Military Power 1700–1800. Routledge & Kegan Paul. ISBN 0-7100-0797-3.
  • Duffy, Christopher (1996). The Army of Frederick the Great. The Emperor's Press. ISBN 1-883476-02-X.
  • Duffy, Christopher (2005). Military Experience in the Age of Reason. Routledge.
  • Koch, H. W. (1993). A History of Prussia. Barnes & Noble. ISBN 0-88029-158-3.
  • Konstam, Angus (1996). Russian Army of the Seven Years War, Part 1. Osprey Publishing. ISBN 1-85532-585-3.
  • Millar, Simon (2003). Zorndorf 1758. Osprey Publishing. ISBN 1-84176-696-8.
  • Bogdanovich, Modest I. (1857). Zeddeler, Loggin (ed.). Военный энциклопедический лексикон [Military encyclopedic lexicon]. Общество военных и литераторов (ברוסית). Vol. 13. Для Его императорского величества Александра Николаевича (2 ed.). St. Petersburg: Типография военно-ученых заведений. pp. 551–555.
  • Leer, Henry A. (1897). Цорндорфъ [Zorndorf]. Encyclopedia of Military and Marine Sciences (ברוסית). Vol. 8. St. Petersburg: Типография Безобразова. pp. 256–258.
  • Korobkov, Nikolai M. (1948). Семилетняя война: Материалы о действиях русской армии и флота в 1756-1762 [The Seven Years' War: Materials on the actions of the Russian Army and Navy, 1756-1762] (ברוסית). Центральный государственный Военно-исторический архив. Moscow: Voenizdat. pp. 330–340.
  • Maslovsky, Dmitry (1888). Русская армия в Семилетней войне: походы графа Фермора в восточные области Пруссии 1757-1759 [The Russian Army in the Seven Years' War: Count Fermor's campaigns in the Eastern Regions of Prussia, 1757-1759] (ברוסית). Vol. 2. Moscow: Типография штаба войск Московского военного округа.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרב צורנדורף בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. Duffy 2015, p. 275; Black 2002, pp. 66; Szabo 2013, pp. 167–168; Scott 2001, p. 44; Hook 2003, p. 83; Zabecki 2014, p. 1525; Bogdanovich 1857, p. 555; Leer 1897, p. 258.
  2. Bogdanovich 1857, p. 552; Leer 1897, p. 256; Maslovsky 1888, p. 236.
  3. MacDonogh 1999, pp. 275–276.
  4. MacDonogh 1999, pp. 275–276; Maslovsky 1888, p. 236.
  5. Bogdanovich 1857, p. 552; Leer 1897, p. 256.
  6. Redman 2015, p. 217.
  7. ^ 7.0 7.1 Füssel 2010, p. 46; Kunisch 2011, p. 391.
  8. Bogdanovich 1857, p. 555.
  9. Korobkov 1948, p. 333.
  10. ^ 10.0 10.1 Leer 1897, p. 258.
  11. Szabo 2013, pp. 167–168; Füssel 2010, p. 46; Kunisch 2011, p. 391.
  12. Maslovsky 1888, p. 266.
  13. ^ 13.0 13.1 Hook 2003, p. 83.
  14. Schottmüller 1858, p. 67; Leer 1897, p. 258.
  15. Wilson 2016, pp. 478–479.
  16. Horn 1957, pp. 440–464; Black 1990, pp. 301–323; Berenger 2014, pp. 80–89.
  17. Anderson 2007, p. 302.
  18. Asprey 2007, p. 43.
  19. אנדרסון טוען 7,000, עמ' 301. סאבו טוען 9,000.
  20. Szabo 2013; Anderson 2007.
  21. Asprey 2007, p. 500.
  22. Szabo 2013, pp. 195–202.
  23. Simms 2013, p. 120.
  24. Asprey 2007, pp. 494–499.
  25. Carlyle 1888, p. 382.
  26. Kunisch 2011, p. 390.
  27. Füssel 2010, p. 46; Kunisch 2011, p. 390.
  28. Jarymowycz 2008, p. 238.
  29. Jarymowycz 2008, p. 83.
  30. ^ 30.0 30.1 Szabo 2013, p. 167.
  31. Szabo 2013, pp. 167–168.
  32. Korobkov 1948, p. 331.
  33. Blanning 2015, pp. 247–258.
  34. ^ 34.0 34.1 Hook 2003, p. 85.
  35. Szabo 2013, pp. 169–170.
  36. Korobkov 1948, pp. 330-331.
  37. Kugler 1845, pp. 382–383; Macaulay 1882, p. 103; Robson 1957, p. 474; Bogdanovich 1857, p. 555.
  38. Füssel 2010, pp. 104–105.

ביבליוגרפיה

  • Anderson, Fred (2007). Crucible of War: The Seven Years' War and the Fate of Empire in British North America, 1754–1766. Knopf Doubleday Publishing Group.
  • Asprey, Robert (2007). Frederick the Great: A Magnificent Enigma. Ticknor & Fields.
  • Black, Jeremy (1990). "Essay and Reflection: On the 'Old System' and the Diplomatic Revolution' of the Eighteenth Century". International History Review. 12 (2): 301–323. doi:10.1080/07075332.1990.9640547. JSTOR 40106181.
  • Black, Jeremy (2002). European Warfare, 1660–1815. London: Routledge. ISBN 9780203499429. OCLC 437250436.
  • Blanning, Tim (2015). Frederick the Great: King of Prussia. Penguin.
  • Berenger, Jean (2014). The Habsburg Empire 1700–1918. Routledge.
  • Carlyle, Thomas (1888). Carlyle's Complete Works, Vol. 7: Friedrich II of Prussia called Frederick the Great. Estes and Lauriat.
  • Duffy, Christopher (2015). Frederick the Great: A Military Life. Routledge.
  • Füssel, Marian (2010). Der Siebenjährige Krieg. Ein Weltkrieg im 18. Jahrhundert. Beck Wissen. München: Beck.
  • Hook, A. (2003). Zorndorf 1758: Frederick Faces Holy Mother Russia. Osprey Publishing.
  • Horn, D. B. (1957). "The Diplomatic Revolution". In Lindsay, J.O. (ed.). The New Cambridge Modern History. Vol. 7: The Old Regime, 1713–1763. Cambridge University Press. pp. 440–464.
  • Jarymowycz, R. J. (2008). Cavalry from Hoof to Track. Greenwood Publishing Group.
  • Kugler, Franz Theodor (1845) [1840]. History of Frederick the Great: Comprehending a Complete History of the Silesian Campaigns and the Seven Years' War. תורגם ע"י Moriarty, Edward Aubrey. Illustrated by Adolph Menzel. London: Henry G. Bohn.
  • Kunisch, Johannes (2011). Friedrich der Grosse. Der König und seine Zeit. Beck.
  • Macaulay, Thomas Babington (1882). The Life of Frederick the Great. Useful Knowledge Publishing.
  • MacDonogh, Giles (1999). Frederick The Great: A Life in Deeds and Letters. St. Martin's Griffin.
  • Redman, H. (2015). Frederick the Great and the Seven Years' War, 1756–1763. Jefferson, North Carolina: McFarland. ISBN 978-1-4766-1300-0.
  • Robson, Eric (1957). "The Seven Years War". In Lindsay, J.O. (ed.). The New Cambridge Modern History. Vol. 7: The Old Regime, 1713–1763. Cambridge University Press. pp. 465–486.
  • Scott, H. M. (2001). The Emergence of the Eastern Powers, 1756–1775. Cambridge University Press.
  • Simms, Brendan (2013). Europe: The Struggle for Supremacy, 1453–present. Basic Books. ISBN 978-0465065950.
  • Schottmüller, Adolf (1858). Die Schlacht bei Zorndorf: Eine Jubelschrift Mit 1 Schlachtplan (בגרמנית). Friedrich Schultze.
  • Szabo, Franz (2013). The Seven Years War in Europe: 1756–1763. Routledge.
  • Wilson, Peter H. (2016). The Heart of Europe: A History of the Holy Roman Empire. Penguin.
  • Zabecki, D. T. (2014). Germany at War: 400 Years of Military History. ABC-CLIO.

קרב צורנדורף42627499Q663405