רבי אליהו חי גג'
 | |
| לידה | 1830 |
|---|---|
| פטירה |
1915 (בגיל 85 בערך) כ"ג בניסן ה'תרנ"ג |
| כינוי | אג"ן - אליהו גג' נר"ו (נטריה רחמנא ופרקיה - ישמרהו הרחמן ויפדהו) |
| מקום פעילות | תוניסיה ו-אלג'יריה |
| תחומי עיסוק | הלכה, מנהג, פיוט, תרגום |
| רבותיו | הרב שלמה זרקא |
| אב | הרב יוסף גג' (הראשון) |
| צאצאים |
הרב יעקב גג' - בעל בית דפוס לספרי קודש |
הרב אליהו חי גג' (1830–1915)[1] היה רב תוניסאי ובן למשפחת הרבנים גג' (בתוניס מכונה גז' או אלגיז')[2]. הוא כיהן שנים רבות ברבנות בקהילות אלג'יריה, וחיבר ספרים רבים ביניהם ספרי הלכה ומנהג, פיוטים, סיפורי עם וכן תרגומים לערבית יהודית של טקסטים יהודיים מסורתיים.
ביוגרפיה
נולד לרב יוסף גג' (המכונה "הראשון", להבדיל מנכדו הרב יוסף גג' "השני" - ראש אבות בתי הדין בתוניסיה), ולבתו של הרב יהודה הכהן טנוג'י. למד בצעירותו אצל הרב שלמה זרקא, והוא מביא פיוטים ואמרות ממנו בספריו.[2] בצעירותו עסק בהדפסת ספרי קודש, בין היתר את הספר "פי המדבר" של אביו הרב יוסף, שבעמוד השער שלו נכתב: "הובא אל בית הדפוס על ידי יד כהה אנא זעירא דמן חברייא הצעיר הבחור אליהו חי יצ"ו בן לאדוני אבי הרב המחבר זלה"ה".
כשהגיע בערך לגיל חמישים, גלה מתוניסיה בה גדל לנדודים בין קהילות יהודיות שונות בצפון אפריקה, במטרה לקבץ ממון להוצאת מהדורה שרצה להדפיס של ספר הזוהר מנוקד ועם פירושים מחכמי תוניסיה. במהלך מסעו זה, השתקע בקהילות אלג'יריה, ונותר לכהן שם ברבנות למשך כ-20 שנים.[3]
במהלך כהונתו באלג'יר, כתב שני ספרים עבי כרס העוסקים במנהגי הקהילות שם: "חסד ואמת" ו-"זה השלחן". בהקדמה לספר מעיד הרב גג' על נסיבות הגעתו לאלג'יר, ועל הספר כמנחת תודה לקהילה בה כיהן: "אני הגבר ראה עוני מסלסל בצערי. טלטלני ה' טלטולא דגברא. יצאתי ממשפחתי ומבית אבי... לקבץ חתימות על ספר זה"ק שהתחלתי להדפיס... עם פירושים יקרים מחכמי ורבני וגאוני עוב"י [עיר ואם בישראל] תונס... אנכי בדרך נחני ה' על אחת הערים עוב"י ארגיל יע"א הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי. ראה ראיתי העם היושב בה אנשי אמת שונאי בצע בעלי מוסר... וכאשר נכסף נכספתי לדור עמהם קיבלו אותי בכבוד גדול אודה ה' מאוד... ובכן אם לבי בקרבי להודות ולהלל אנשי חסד ואמת... אמרתי אעלה על ספר בשם אקרא מצדיקי הרבים אבקשה את שאהבה נפשי ותבט עיני בשורי הן כל יקר ראתה עיני מנהגים טובים על אדני פז מיוסדים".
הרב דוד סיטבון מעיד בספרו "עלי הדס" כי לצד היות הספר מקור משמעותי למנהגי יהודי אלג'יריה, הרב גג' מפנה בו מעל מאה פעמים ל"מנהג עירי", כלומר - מנהגים מארץ מוצאו תוניסיה. אי לכך, הספר מהווה מקור משמעותי גם ללימוד המנהגים של קהילה זו, וכולל שמועות והנהגות מגדולי רבניה, ביניהם הרבנים ישועה בסיס, חג'אג' ויצחק לומברוזו.[2]
ספריו
- מעשה שעשועים - לייורנו תרכ"ח. לקט מעשי צדיקים מתורגמים לערבית יהודית.
- תפילה בכל לשון - ליוורנו תרמ"ד. סידור עם תרגום התפילה לערבית יהודית-אלג'יראית ופירוש ע"פ פירושי רד"ק והמצודות. לספר מצורפות הסכמות מרבני אלג'יר ומתלימדי ישיבות שם, והוא הוגה על ידי הדיין משה חיים זיתון. בהסכמות מבואר הטעם להוצאת הסידור: "כי ראה מהמון העם מתעצלים מלהתפלל ותכבד עליהם העבודה מחוסר ידיעתם בשפת קדשנו, ואינם מבינים מה שמוציאים מפיהם, ודומים לעוף המצפצף באין מבין, ויהי כאשר פתר להם פירוש התפלה בלשון אשר הם מדברים בו, אז ימצאו עונג לנפשם ושעשוע בבית קדשם".[4]
- חסד ואמת - מנהגי קהילת קודש אלג'יר - אלג'יר תרמ"ח, ג'רבה תרנ"ה וגרב"ה תרצ"ח - בדפוס בנו יעקב גג'. "ספר זה המפואר מכל מנהגי ארגיל מהודר...ורובם ככולם מיוסדים ע"פ הראשונים נוחי נפשם הריב"ש והרשב"ץ והרשב"ש ועד אחרון מורינו הרב רבי יהודה עייאש זיע"א".[5]
- זה השלחן חלק שני - מנהגי קהילת קודש אלגיר יע"א עם ביאור "ויגש אליהו" - אלג'יר תרמ"ט בדפוס בנו יעקב גג'. "ספר זה המפואר מכל מנהגי אלגיר מהודר ראו קראתי בשם זה השלחן שמו כן הוא כשולחן ערוך כל הרוצה ליטול יבא ויטול... קמתי אני ואספתי כל המנהגים חדשים גם ישנים ולהעלותם על משבח הדפוס בסדר נכון למען תהיה יד כל אדם זוכה בהם".[6]
- סדר ברכת החמה - ליוורנו תרכ"ט וורשא תרס"ד.
- הגדה של פסח מתא תפסיר בלגווא מתע אלערבי - ליוורנו תרס"ד דפוס שלמה בילפורטי וחברו. הגדה של פסח ושירת הים עם תרגום לערבית יהודית תוניסאית, בתוספת איורים ופיוטים על יציאת מצרים מאת הרב יוסף גג' אבי המחבר, מורו הרב שלמה זרקא ופיוטים שכתב בעצמו, ביניהם הפיוט המפורסם "כלילי נסכר יא יהודי" שנפוץ אצל רבים מיהודי תוניסיה.[7]
- שירי זמרה - ליוורנו תרנ"ב. פיוטים בשפה הערבית.
- דת יהודית בלערבי - אלג'יר תרנ"ד. הלכות לנשים, דיני נידה, הפרשת חלה והדלקת הנר עם דיני בשר וחלב, תולעים, מליחת הבשר. פורסם בערבית-יהודית ובלאדינו, הקדמה של הרב יעקב אנקווא.
- מעשי צדיקים - אלג'יר תרנ"ח. תרגום לערבית-יהודית לספר סיפורים ומעשיות שיצא לאור בליוורנו תרכ"ח.[4] לספר פורסמו נוסחאות שונות, בין היתר של סיפורים על גדולי החסידות במזרחי אירופה.[8]
הערות שוליים
- ^ יוסף שרביט, השותפות ההיסטורית בין חכמי אלג'יריה ובין חכמי ארץ ישראל בעידן של תמורות (1830–1962), ליבי במזרח - חכמי המזרחי בדורות האחרונים א, מכללת אורות ישראל, תשע"ט, עמ' 303
- ^ 2.0 2.1 2.2 דוד סיטבון, עלי הדס, תש"ע, עמ' 16
- ^ אליהו חי גג', הקדמה, זה השלחן, תרמ"ט
- ^ 4.0 4.1 רפאל כהן, מלכי תרשיש, תשמ"ו, עמ' קמ"א-קמ"ב
- ^ אליהו חי גג', שער, חסד ואמת, תרמ"ח
- ^ אליהו חי גג', זה השלחן - חלק שני, תרמ"ט
- ^ יוסף שטרית, השירה הערבית יהודית בצפון אפריקה, תשנ"ד, עמ' 158-159
- ^ אליהו רפאל מרציאנו, בני מלכים - הספר העברי במרוקו, תשמ"ט, עמ' 123
