נידה

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נידה היא פרק הזמן שבו אישה נעשית טמאה כתוצאה מדם הווסת שלה. כיום המשמעות ההלכתית העיקרית של הנידה היא שהאישה אסורה בתשמיש עד שתיטהר בטבילה במקווה. המילה מתייחסת גם לאישה במהלך פרק זמן זה. מושג הנידה מבטא התרחקות זמנית ונגזר מהשורש נ-ד-ד.[1]

בזמן שהקפידו עדיין על הלכות טומאה וטהרה, מצב זה של נידה היה מחשיב את האישה לאב הטומאה, המטמא אנשים, כלים, מאכלים ומשקאות. כיום אין משמעות לכך, היות שממילא כל ישראל הם בחזקת טמאי מתים, שאף הם אבות הטומאה.

דין נידה מדאורייתא

בא על האםבא על אשת האבבא על כלתומשכב זכורמשכב בהמהבא על אישה ובתהאשת אישבא על אחותובא על אחות אביובא על אחות אמובא על אחות אשתובא על אשת אחיובא על אשת אחי אביו (ועל אשת אחי אמו)נידהמגדףעובד ע"זנותן מזרעו למולךבעל אובמחלל שבתטמא שאכל קודשהבא למקדש טמאהאוכל חלבהאוכל דםהאוכל נותרהאוכל פיגולהשוחט בחוץהמעלה בחוץהאוכל חמץ בפסחהאוכל ביום הכיפוריםהעושה מלאכה ביום הכיפוריםהמפטם את השמןהמפטם את הקטורתהסך בשמן המשחההמבטל קרבן פסחהמבטל ברית מילה

בספר ויקרא, פרק ט"ו, כתוב:

וְאִשָּׁה כִּי-תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ וְכָל-הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד-הָעָרֶב.
וְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו בְּנִדָּתָהּ יִטְמָא וְכֹל אֲשֶׁר-תֵּשֵׁב עָלָיו יִטְמָא. וְכָל-הַנֹּגֵעַ בְּמִשְׁכָּבָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב. וְכָל-הַנֹּגֵעַ בְּכָל-כְּלִי אֲשֶׁר-תֵּשֵׁב עָלָיו יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב. וְאִם עַל-הַמִּשְׁכָּב הוּא אוֹ עַל-הַכְּלִי אֲשֶׁר-הִוא יֹשֶׁבֶת-עָלָיו בְּנָגְעוֹ-בוֹ יִטְמָא עַד-הָעָרֶב.
וְאִם שָׁכֹב יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים וְכָל-הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר-יִשְׁכַּב עָלָיו יִטְמָא.

על פי דין התורה, האישה נחשבת נידה במשך שבעה ימים מהיום הראשון לראיית הדם, ללא קשר אם היא רואה דם בשאר הימים או לא. והיא נטהרת ומותרת לבעלה לאחר שבעת ימי הנדה רק אם טבלה במקווה.

אישה הרואה דם שלא בזמן הוסת נקראת זבה. הזבה צריכה לספור מיום הפסקת ראיית הדם שבעה ימים נקיים רצופים שבהם היא לא רואה דם כלל. לאחר שבעת הימים הנקיים האשה הזבה נטהרת על ידי טבילה במקווה ומותרת לבעלה, אך היא גם צריכה להביא קרבן.

התורה קבעה תקופה של אחד עשר ימי זיבה לאחר שבעת ימי הנידה, שבהם הדם אינו נחשב לווסת הנידה. אם האישה רואה דם במשך יום אחד או יומיים במהלך ימי הזיבה, היא טמאה רק באותו יום וביום אחד נוסף בו היא נקראת זבה קטנה או שומרת יום כנגד יום. אם האישה רואה דם במשך שלושה ימים רצופים, היא נקראת זבה גדולה, ועליה לספור שבעה ימים נקיים רצופים בהם היא לא רואה דם.

דין נידה מדרבנן

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חומרא דרבי זירא

מחשש לבלבול בחשבון ימי הנידה מול ימי הזיבה, תיקן רבי ל"נשים בשדות" שבכל מקרה שבו האישה עלולה להיות זבה, היא צריכה להיטהר כזבה ולא כנידה. כך שאישה שראתה דם יום או יומיים בלבד ועל כן אינה יכולה להיות זבה, תחכה עד ליום השביעי ולאחריו תטהר. אך אם ראתה דם שלושה ימים או יותר ברציפות, עליה לספור שבעה ימים נקיים, מכיוון שיש אפשרות ששלושת הימים הרצופים היו במהלך אחד עשר ימי הזיבה, ולמעשה היא זבה.

חומרה נוספת נקראת חומרא דרבי זירא. על פיה, כל בנות ישראל מחמירות וסופרות שבעה נקיים לאחר כל ראייה של דם, אפילו ראיית הדם הייתה פחות משלושה ימים רצופים.

תקנה מאוחרת יותר היא תקנת פולטת שכבת זרע, לפיה אישה ששאריות זרע נפלטות מאותו מקום אינה יכולה לספור שבעה נקיים. לפי דעת השולחן ערוך, די בניקוי אותו מקום בשטיפה במים חמים בשביל לבטל חשש זה. אך למנהג האשכנזים על האישה להמתין עד סוף היום החמישי מיום קיום היחסים, לפני התחלת השבעה נקיים, וכן אין לחלק בין אישה שקיימה יחסים בפועל ובין כל אישה שהייתה טהורה.[2]

חומרות אלו גרמו לנשים שמחזורן החודשי קצר במיוחד לעקרות הלכתית. כשהדבר נתגלה, היו פוסקים כמו הרב צבי פסח פרנק שהציעו לנשים להיטהר רק פעם בשני מחזורים חודשיים, ובכך לחסוך את המתנת הימים הנוספים. פוסקים אחרים, כמו הרב משה פיינשטיין פסקו שבמקרים אלו אין צורך להמתין חמישה ימים לפני תחילת הספירה. כיום נוהגות חלק מנשים אלו להאריך את המחזור החודשי שלהן באמצעות גלולות.

תנאים למצב נידה

שלושה תנאים נאמרו בדם ההופך אישה לנידה:

  1. שיהיה דם (ולא חומר אחר);
  2. שיצא מן הרחם;
  3. שילווה בהרגשה;

צבעים מטמאים

כאמור, הפרשה שאיננה דם, גם אם יצאה מהרחם, אינה מטמאת. כדי להבחין בין דם להפרשות אחרות, זיהו חז"ל בין צבעים של דם, אשר מטמא, לבין צבעים שאינם של דם, שהם טהורים. באופן כללי, שחור ואדום הם צבעים של דם, בעוד חום וצהוב הם צבעים של הפרשות אחרות. אולם מכיוון שהצבעים הם על רצף של גוונים שקשה להבדיל ביניהם, קיימים מקרים רבים בהם לא ברור האם הצבע טהור או טמא. רבנים עוברים הכשרה להבדיל בין צבעים טהורים לטמאים.

מקור הדם

דם שנמצא בבדיקה פנימית (באותו מקום), חזקתו שמקורו ברחם ושיצא בהרגשה. רק אם מוכח שמקורו הוא פצע באותו מקום ניתן לטהרו. חכמים הוסיפו וגזרו טומאה גם על אישה שנמצא כתם דם על גופה או בגדיה, קיימת אפשרות שמקורו ברחם ואין הסבר חילופי למקורו. לדוגמה אם האישה עברה באותו יום ב"שוק של טבחים", מייחסים את הכתם לדם בעלי החיים. לעתים נדירות קיימת בעיות הלכתיות בזיהוי הדם כאשר אישה רואה דם בעקבות תשמיש לבעיה זו הועלו פתרונות שנועדו לזהות את מקור הדם.

הרגשה המטמאת

התנאי השלישי לטומאה הוא שהדם יצא מהרחם ב'הרגשה'. ישנן שלושה סוגי הרגש שהוזכרו בהקשר זה:

  1. "נזדעזע גופה";
  2. הרגשת פתיחת המקור (צוואר הרחם);
  3. תחושת זיבת הדם;

תקפותה של התחושה השלישית תלויה במחלוקת.

יש הסוברים שבימינו יש לחשוש שאישה הרגישה הרגשה האוסרת בלי לשים לב לכך ולהחשיב כל אישה שראתה דם לספק נידה.

הלכות טומאת הנידה

הנידה היא אב הטומאה, ומטמאת אדם, כלים, מזון ומשקה במגעה. טומאת הנידה חמורה יותר מאבות טומאה אחרים במספר פרטים:

  • היטמאות הסביבה: כמו בטומאת הזב, "משכב ומושב" הנידה נעשים "אב הטומאה" בעצמם, וכן היא מטמאת ב"היסט" גם בלא נגיעה ישירה.
  • נוזלי הגוף: נוזלי הגוף של נידה הנקראים "מעיינות הנידה" נחשבים אף הם ל"אב הטומאה" כמו "מעיינות הזב". הנוזלים הטמאים בנידה הם הרוק, מי רגליים ודם הווסת. בעבר היה מקובל להשתמש במי רגליים כחומר כביסה, והתוספתא מציינת, שבנות ישראל הקפידו שלא להשתמש בשתן היוצא בימי טומאתן, ולכן אדם הקונה שתן לא היה צריך לברר האם הוא טהור או טמא.[3]
  • בועל נדה: הבועל נידה (דבר שאסור לעשותו[4]) נטמא והופך גם הוא ל"אב הטומאה" למשך שבעה ימים,[5] והוא מכונה "בועל נדה". טומאתו קלה יותר מזו של הנידה עצמה: המצעים שעליהם הוא יושב אינם "אב הטומאה" אלא "ראשון לטומאה" בלבד.[6] באשר לשאר החומרות המיוחדות בנידה, קיימים חילוקי דעות בין המפרשים בשאלה האם הם נאמרו גם על בועל נידה.[7]
  • טומאות היוצאות מגוף האדם: טומאת הנידה היא אחת מהטומאות שבהן החמירה התורה ואסרה כניסה להר הבית כולו.[8] כמו כן, טומאות אלו לא מותרות אפילו כאשר טומאה הותרה בציבור.

היחס לנידה בימי הקדמונים

בקתת נידה בכפר היהודי אמבובר שבצפון אתיופיה.

מלבד האיסורים וההרחקות ההלכתיות החלות על הנידה, לאורך הדורות נמצאו התייחסויות יוצאות דופן לנידה כאישה טמאה ממש שיש להתרחק ממנה לחלוטין [דרושה הבהרה], להיזהר ממגע שלה במאכלים, מהסתכלות בפניה ועוד. יחס זה מופיע אצל קבוצות אחדות: הצדוקים ובעקבותיהם הקראים, השומרונים וביתא ישראל. ולהבדיל במידה רבה, גם חסידי אשכנז הראשונים מציגים התייחסות כזאת.

מאידך, בדברי חז"ל נכתב: "כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה - נידה עושה לבעלה, חוץ ממזיגת הכוס, והצעת המטה, והרחצת פניו ידיו ורגליו".[9] עוד נכתב בתלמוד: "זקנים הראשונים אמרו: שלא תכחול ולא תפקוס [=איפור] ולא תתקשט בבגדי צבעונין. עד שבא רבי עקיבא ולימד: אם כן אתה מגנה על בעלה, ונמצא בעלה מגרשה!".[10] עם זאת יש מן הראשונים שהסיקו ממשנה במסכת נידה שהיה מקובל לייחד לאישה חדר מיוחד בבית לימי נידתה כדי שלא תטמא את כל מה שבבית.[11]

תמליל קדום וחריג בשם "ברייתא דמסכת נדה" מכיל הרחקות רבות מסוג זה: "אסור לשאול בשלומה של נידה... אפילו הדיבור היוצא מפיה הוא טמא... אסור לאדם להלך אחר הנידה ולדרוס את עפרה... ואסור ליהנות ממעשה ידיה". הרמב"ן ציטט את הברייתא, והסיק מכאן ש"היו הנידות בימי הקדמונים מרוחקות מאד... לא יתקרבו אל אדם ולא ידברו בו... והיו יושבות בדד באהל לא יכנס בו אדם".[12] [13]

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. פירוש הרש"ר הירש על ספר ויקרא, פרק י"ב, פסוק ב' וקרוב אליו "וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ה' וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד". בלשון חכמים התפתח ממנו מושג הנידוי.
  2. דרכי טהרה עמ' קלז
  3. תוספתא טהרות פרק ה הלכה ג
  4. ויקרא יח, יט
  5. ויקרא טו, כד
  6. משנה מסכת כלים פרק א משנה ג ומסכת זבים פרק ה משנה יא
  7. ראו במאמר בבטאון 'מעלין בקודש' יב
  8. משנה מסכת כלים פרק א משנה ח. תלמוד בבלי מסכת פסחים דף סז עמוד א.
  9. תלמוד בבלי מסכת כתובות דף סא עמוד א
  10. מסכת שבת דף סד עמוד ב
  11. פירוש רש"י על מסכת נידה דף נז עמוד א ד"ה בית הטמאות; אך הרמב"ם פירש באופן אחר.
  12. פירוש הרמב"ן על ספר בראשית לא, לה
  13. אך החוקרים נוטים לייחס את ה"ברייתא" הזו למקור המקורב לקראים ראו בדברי הרב חיים דוב שעוועל, מהדיר פירוש הרמב"ן בהוצאת מוסד הרב קוק


מודעה רבה: המכלול נועד לעיון בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית כלל.


שגיאות פרמטריות בתבנית:ניווט קבוצות

פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית