ריב"ש

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יצחק בר ששת בֶּרְפֶת
לידה 1326
ה'פ"ו
פטירה 1408 (בגיל 82 בערך)
ה'קס"ח
השתייכות חכמי ספרד בתור הזהב
תפקידים נוספים רבנות סרגוסה, ולנסיה ואלג'יר
רבותיו הר"ן, רבי חסדאי קרשקש ורבי פרץ הכהן
חיבוריו שו"ת, פיוטים וקינות

רבי יצחק בר שֵׁשֶׁת בֶּרְפֶת (13261408) (הרִיבָ"שׁ), מן הראשונים. מגדולי חכמי ספרד במאה ה-14, תלמידם של הר"ן, רבי חסדאי קרשקש (סבו של חסדאי קרשקש) ורבי פרץ הכהן.

הריב"ש נודע בזכות תשובותיו ההלכתיות, שמהן נפסקו הלכות רבות בשולחן ערוך.

תולדות חייו

הקבר של הריב"ש באלג'יר

הריב"ש נולד בעיר ברצלונה (או, לפי גרסה אחרת, בולנסיה) שבספרד בשנת ה' פ"ו (1326 לספה"נ). בברצלונה למד תורה מפי ר' פרץ הכהן וכן מר' חסדאי קרשקש. רבו המובהק[1] היה הר"ן, שנחשב בתקופתו לגדול הדור. עוד בחיי רבותיו יצא שמו של הריב"ש כאחד מחכמי הדור, ונשלחו אליו שאלות אף מקהילות רחוקות. אולם, באותה תקופה הוא סירב לקבל על עצמו משרת רבנות, והעדיף לעסוק במסחר.

בתקופת שהייתו בברצלונה, העלילו עליו ועל רבותיו; הר"ן, ר' חסדאי ועל נכבדים נוספים בקהילה, עלילת שווא. הם נאסרו למשך חמישה חדשים, שבסופם השתחררו לאחר שנמצאו נקיים.

לאחר זמן מה, נעתר הריב"ש לקבל על עצמו את עול הרבנות בעיר סרגוסה. בעודו בסרגוסה נפטר עליו בנו והוא בן שמונה שנים בלבד. שם גם שמע על מותם של אחיו הצעיר ושל אמו שהיו בברצלונה. לאחר ארבע שנים, בהן שימש כרב בסרגוסה, החליט לעזוב את העיר בעקבות מחלוקות ומדנים שהתעוררו בקהילה. הוא עבר לעיר 'קלעת איוב', על אף הפצרותיהם של אנשי קהילת סרגוסה שיישאר בעירם. לאחר תקופה קצרה העתיק את מושבו לוולנסיה, שם כיהן ברבנות.

בשנת ה' קנ"א (1391 לספה"נ), בעקבות רדיפתם של יהודי ספרד בידי הנוצרים, נאלץ הריב"ש לברוח לאלג'יר והיה לרב בקהילה היהודית במקום. בתיאור של הפרעות ביומן העירוני, נמצאו מסמכים בהם הוזכר שמו של רב העיר כמי שהוטבל לנצרות בכפיה[2]. גם בתעודה שנשלחה לממשל בסארגוסה ישנו דיווח על התנצרותו של הריב"ש. עם זאת, מהמנותם של דיווחים אלו מוטלת בספק, ומכך שלא קיימים אזכורים נוספים לפרשיה זו בעוד שיש בידיעה כזו בכדי לעודד יהודים להתנצר בתקופה בה השלטון חתר לכך, ניתן להניח כי היא נועדה לצרכי תעמולה והלהטת האוירה[3]. אף יצחק בער[4] וחוקרים נוספים[5] התייחסו לדברים כאל שמועה בלבד.

יש לציין, שעל פי הרבה פוסקים, וריב"ש בכללם, הטבלה לנצרות הנה עבירה שהדין הוא שצריך למסור עצמו למיתה ובלבד שלא יעשנה.

גם באלג'יר לא הונח לריב"ש. אחד מפליטי ספרד שרצה להשתרר על הקהילה המקומית, חתר תחת הריב"ש וניסה לגרשו מן העיר. אנשי הקהילה, שרצו לנדותו, נעצרו על ידי הריב"ש שמחל על כבודו. אמנם, אותו אדם הגדיל לעשות, עד שפעם אחת, כשבאה ספינה ובה ארבעים וחמישה יהודים פליטי מיורקה, הפציר בשר המקומי שלא יניחם לרדת. בשמעו דבר זה, נידה הריב"ש את האיש. על מנת להגן על הריב"ש מפני אותו אדם, השיג אחד מנכבדי הקהילה כתב דיינות מאת המלך, המאשר לריב"ש לדון ולהנהיג את קהילתו. הרשב"ץ, ששהה אף הוא באלג'יר באותה תקופה והיה חולק כבוד רב לריב"ש, התנגד לכתב הדיינות שניתן לו מאת המלך. כיון שכך, סילק עצמו ריב"ש מן הרבנות, ויותר לא הורה. אולם, רק לאחר מותו הסכים לקבל על עצמו הרשב"ץ את משרת הרבנות.

הריב"ש נפטר בשנת ה' קס"ח (1408 לספה"נ). יש רבים המציינים את פטירתו ביום ב' אלול. קברו, שנעקר ממקומו בעקבות הרחבת העיר, סמוך כעת לקברו של הרשב"ץ שנעקר אף הוא. באתר נבנה ציון גדול לשניהם.


תקופת חייו של ריב"ש על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן

חיבוריו

מכל כתביו, נותרו בידנו רק תשובותיו של הריב"ש. קובץ תשובותיו מונה 517 תשובות (תקי"ז סימנים).

ר' יוסף קארו, בשו"ת אבקת רוכל, מעיד שרבו, ר' יעקב בירב, היה מעדיף את תשובותיו של הריב"ש על פני פוסקים אחרים.

מובאות שונות מייחסות לו פירוש על התורה, אבל ייתכן מאוד שמדובר בפירוש ר' יוסף בכור שור או בדרשות ר' יהושע אבן שועיב[6]. נשתמרו גם מובאות מחידושיו לכמה ממסכתות הש"ס, בעיקר למסכת בבא מציעא בה הרבה השיטה מקובצת להביא מחידושי הריב"ש בכינוי 'הריצב"ש'[7].

כמו כן, כתב הריב"ש שירה, פיוטים וקינות הנמצאים בידנו.

קינת ברצלונה

שלש קינות רשם על קהילתו היהודית החרבה בברצלונה. בשלושתם מיחל הוא להחלפת הגלות הזמנית בבר-צלון בישיבת קבע בהר-ציון.

את קינתו יגדל מספד וקינים[8] הוא מסיים עם ראשי תיבות שמו יצחק, המעורבים עם שם עירו וקהילתו היהודית הנחרבת, ברצלונה:

בִּרְבוֹת שׁוֹאָה שְׁלוֹמִים תְּיַחֵלוּ: חִזְקוּ בָּנִים וְחַכּוּ יְשׁוּעָה,
כִּי עוֹד תִּירְשׁוּ שְׁלַל צַר וְתֹאכֵלוּ - בָּתִּים מָלְאוּ וְאֶרֶץ זְרוּעָה.
צוּר מוֹשִׁיעַ יְחַכֶּה לַחֲנַנְכֶם: כִּי עוֹד חָזוֹן, וְיָרוּם לְרַחֶמְכֶם,
וֵאלֹהֵיכֶם - "נַחֲמוּ עַמִּי" יֹאמַר.

כך גם בקינתו לשוד עירי גדול כים שברי שם העיר חוזר בכל בית, לדוגמה:

בְּרִיחֶיהָ אַרְצִי בַּעְדִּי לְעוֹלָם,
פְּתָחֶיהָ נִסְגְּרוּ וְאָנוּ בְּאֶבְלָם,
צְמָחֶיהָ עָבְשׁוּ, וְעִיר הֲדָרִי נִגְאֲלָה, וְהוֹי מוֹרָאָה!

ומסתיים:

חֲזַק! נִמְהַר לֵבָב, נִכְאֶה לְהַר צִיּוֹן:
בְּרוֹשׁ, תִּדְהָר! בְּנוֹת הֵיכָל וְאַפִּרְיוֹן,
בְּרֹאשׁ כָּל הַר יִהְיֶה נָכוֹן הָרִי, וְעַל גִּבְעָה נִשָּׂאָה!.[9]

גם בקינת "ארץ חפץ נדחיך" על געגועיו לציון החריבה, הוא משלב את הדימויים שהביא בקינות האחרות ובהן אותיות שמו יצחק, ברצלונה וציון כמו "ברוש" "צל". בשיר זה רומז לתקווה על פריצה מתוך ברצלון אל ציון: (אולי אחרי שעזב אותה לאלג'יר)

פָּרַצְתִּי יָמָּה וָקֶדֶם! מָשַלְתִּי עַל הָעַמִּים!
כַּמָּה לִי אֵשֵב מַשְמִים, / צִיּוֹן![10]

יחסו לקבלה

יחסו של ריב"ש לקבלה היה מורכב: מחד, היה הוא מתלמידי תלמידיו של הרמב"ן, מגדולי העוסקים בתורה זו. מאידך, לא ראה בעין יפה תופעות קבליות שונות בדורו אשר גבלו, לדעתו, בעבודה זרה. בתשובה המפורסמת שלו בנושא זה (שו"ת ריב"ש סימן קנ"ז) כתב נגד עיסוק בקבלה מצד אלו שלא קיבלו את הדברים מפי רבם. ריב"ש מתייחס למנהג המקובלים בני דורו לכוון בתפילה בכל פעם ל"ספירה" אחרת מעשר הספירות הא-לוהיות, ומביא על כך את דברי רבו, ר' פרץ הכהן:

"וגם הודעתיך, כי מורי הרב רבי פרץ הכהן ז"ל, לא היה כלל מדבר ולא מחשיב באותן הספירות. גם שמעתי מפיו, שהרב רבי שמשון מקינון ז"ל, שהיה רב גדול מכל בני דורו, וגם אני זכור ממנו ואם לא ראיתיו בעיני, והוא היה אומר: אני מתפלל לדעת זה התינוק; כלומר, להוציא מלב המקובלים, שהם מתפללים פעם לספירה אחת ופעם לספירה אחת, כפי עניין התפילה".

בהקשר זה ציטט דברים חריפים מפי אחד הרבנים בני דורו, שהשווה בין עשר הספירות בקבלה לבין "השילוש ה"קדוש"" של הנצרות:

"...וכל זה הוא דבר זר מאד בעיני מי שאינו מקובל כמו הם; וחושבים, שזה אמונת שניות. וכבר שמעתי אחד מן המתפלספים מספר בגנות המקובלים, והיה אומר: הנוצרים מאמיני השילוש, והמקובלים מאמיני העשיריות".

ריב"ש מספר כי דעתו של הר"ן, רבו, לא הייתה נוחה מעיסוקו של רבו, הרמב"ן, בקבלה:

"וכן הודעתיך מה שאמר אלי בייחוד מורי הרב רבינו נסים ז"ל, כי הרבה יותר מדאי תקע עצמו הרמב"ן ז"ל להאמין בעניין הקבלה ההיא; ולזה איני תוקע עצמי באותה חכמה, אחר שלא קבלתיה מפי מקובל חכם. ואם ראיתי באורים על סודות הרמב"ן ז"ל, וגם הם אינם מגלים שרשי החכמה ההיא, ומגלים טפח ומכסים כמה טפחים, וקרוב לטעות בדבר מהם; ולכן בחרתי לבל יהיה לי עסק בנסתרות".

את תשובתו זו חותם ריב"ש במילים:

"ולזה אני אומר, שאין לסמוך בדברים כאלו אלא מפי חכם מקובל, ועדיין אולי".

אם כן, ריב"ש אינו דוחה לגמרי את חכמת הקבלה (בפרט שחכם נערץ כרמב"ן היה מנושאי דגלה), אך ממעיט בה ככל הניתן: ראשית, אין לעסוק בחכמה זו ללא קבלה ישירה מפי רב, ושנית - "עדיין אולי". כלומר, גם לאחר מכן לא ברור שיש לעסוק בכך.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מכתביו

הערות שוליים

  1. ^ רבו המובהק = הרב שממנו למד את רוב חוכמתו.
  2. ^ ספונות י"ז, מכון בן צבי ז'אומה ריירה, "לתולדות הריב"ש", באתר אוצר החכמה; זאב הרווי, ר' חסדאי קרשקש, ירושלים : מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 2010, עמ' 27-28
  3. ^ דוד בר ששת, רבי יצחק בר ששת, באתר אוצר החכמה
  4. ^ תולדות היהודים בספרד הנוצרית, הוצאת עם עובד, תל אביב תשי"ט, עמ' 30
  5. ^ דף לתרבות יהודית, האגף לתרבות תורנית, משרד החינוך, אדר ב' התשס"ה, ד"ר סטריקובסקי - אגרת השמד, הערה 69; יוסף סלוטניק, רבי יצחק בר ששת - הריב"ש, עיון בתשובתו ודרכי פסיקתו, עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, אונבירסיטת טורו קולג'.
  6. ^ שם הגדולים, אוצר הספרים בן יעקב
  7. ^ היו שסברו כי מדובר בחכם בלתי ידוע, אך הוכח כי מדובר בריב"ש ראה במבואו של הרב יוסף מיכאל יוסקוביץ לשיטה מקובצת לבבא מציעא בתוך 'קובץ מפרשים החדש' הוצאת עוז והדר ירושלים ה'תשפ"א
  8. ^ [ יגדל מספד וקינים] (באתר פרויקט בן יהודה)
  9. ^ [] (באתר פרויקט בן יהודה)
  10. ^ [ ארץ חפץ נדחיך] (באתר פרויקט בן יהודה)


Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0