רבי בן ציון פלמן (ליטא)

רבי שלום בן ציון פלמן

אין תמונה חופשית
לידה	1876 תרל"ו טלז, ליטא
פטירה	1920 (בגיל 44 בערך) תר"פ וילנה
מקום פעילות	ליטא
השתייכות	ליטאי
רבותיו	הרב חיים סולובייצ'יק; הרב אליעזר גורדון
תפקידים נוספים
רבה של וישטינעץ; רב ואב"ד זאגר־ישן

רבי שלום בן ציון פלמן (תרל"ו, 1876 – תר"פ, 1920) כיהן כרב בעיירה זאגר וראש ישיבה בישיבת סמילוביץ ומתלמידיו הבולטים של רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק,

ביוגרפיה

רבי שלום בן ציון נולד בשנת תרל"ו (1876) בעיר וילנה לאביו, רבי משה קנדר (בן רבי נחום, נכד רבי אברהם, אחי הגר"א). בשנת תר"נ (1890), בהיותו בן ארבע עשרה בלבד, שלח אותו אביו ללמוד בישיבת וולוז'ין. עוד בצעירותו ניכר בישיבה בשקידתו המופלאה ובכישרונותיו יוצאי הדופן, וכונה בפי תלמידי הישיבה בנצ'ל ווילנ'ר, על שם עיר מולדתו. בתקופת לימודו בוולוז'ין נקשר לרבו הגר"ח מבריסק. עם סגירת ישיבת וולוז'ין בשנת תרנ"ב (1892), עבר הגר"ח לעיר בריסק. רבי בן ציון הצטרף אליו.

לימודיו בטלז

בשנת תרנ"ה (1895) החליט רבי בן ציון לעבור לישיבת טלז, שהתפרסמה באותם ימים כמרכז תורני בולט. בטרם נסיעתו ביקש את ברכת רבו, הגר"ח מבריסק, שעודדו לכך ואמר לו כי ראש ישיבת טלז, רבי אליעזר גורדון, הוא "הגדול בדור באהבת תורה". ביום פרידתם, כתב לו הגר"ח סמיכה לרבנות; רבי בן ציון היה אחד מהתלמידים המעטים שזכו לקבל סמיכה מידיו. קשר זה נשמר לאורך שנים, ולימים, כאשר כיהן רבי בן ציון ברבנות בעיירה זאגר, הגדירו הגר"ח כמי שהוא "מגאוני דורנו". בדרכו מבריסק לטלז, נפגש רבי בן ציון עם רבי יצחק אלחנן ספקטור ושוחח עמו ארוכות בלימוד. וציין כי הוא ראוי לשמש כרב בישראל, והעניק לו אף הוא סמיכה לרבנות. בבחרותו למד יחד עם רבי אלחנן וסרמן והרב מפוניבז' שהיו ידידיו הקרובים.

נישואיו

בחודש אדר תרנ"ט (1899) נישא לשינה עטיל, בתו של הרב רבי מאיר הלפרין (בן רבי יצחק), מנכבדי העיר טלז ומפעיליה הבולטים.

לאחר נישואיו התגורר בטלז סמוך לבית חמיו. כאברך צעיר שימש כתובת לבחורי הישיבה, שהיו באים בקביעות ללבן עמו את הסוגיות הנלמדות. לימים העיד על כך רבי מאיר שפירא מלובלין, ששמע מפי הבוגרים באותה תקופה, כי סביב רבי בן ציון היו מתקבצות קבוצות בחורים כדי לשמוע ממנו מהלכים עמוקים והסברים בהירים, שכן הסוגיות ודברי הראשונים היו ערוכים לפניו בבהירות ובחדות.

ראש ישיבה פלונגיאן

משנת תר"ס עד לשנת תרס"ג כיהן כראש ישיבה בפלונגיאן, (פלאנגה) שבמחוז טלז, סמוך לחוף הים הבלטי, 28 ק"מ מעיירת טעלז) בישיבתו של רבי חיים יצחק בלוך שהוקמה על ידו , בשנת תרנ"ד, והעבירה לו כשנקרא בשנת תרנ"ט רבי חיים יצחק בלוך לכהן כרב ואב"ד של העיירה , ובתחילה ניהל את הרבנות במקביל לישיבתו, שראה שהדבר לא אפשרי עבורו מינה את רבי שלום בן ציון פלמן לראש הישיבה, בתחילה מנתה הישיבה כחמישים בחורים ולאחר מכן התרחב למעט יותר בחורים, בישיבה זו למד גם הרב מפונביז' רבי יוסף שלמה כהנמן קודם הגעתו ללמוד בישיבת טעלז.

בשנת תרס"ג נתבקש על ידי פרנסי העיר וישינטה-וישטינעץ (במחוז פוניבאז') לכהן עבורם כרב ואב"ד לאחר שרבם רבי יחיאל מיכל יפה נפטר. תקופה קצרה כיהן שם במקום כרב ואב"ד. כהונתו התאפיינה בהקפדה על סדרי הדת ובהנהגת תקנות קהילתיות, ובהן פיקוח על השחיטה ותיקון מערך הכשרות המקומי, חיזוק בתי המדרש, ופתיחת מסגרות לימוד חדשות לילדים ולבני נוער. עדויות בני המקום מתארות אותו כרב קשוב לצורכי הציבור אך תקיף בשמירת גדרי ההלכה. בתקופה זו קשר קשרי ידידות עם דמויות רבניות נוספות באזור, וביסס את מעמדו כפוסק מוכר גם מחוץ לקהילתו.

ברבנות עיירה זאגר

בשנת תרס"ד התמנה לרבה של זאגר (בסמיכות לטלז) אשר מנתה כ-1700 נפש. מיד עם הבחרותו הקים כולל לאברכים שמומן מכספי הקהילה ופרנסיה וכן הקים בה ישיבה.

הישבה מנתה ג' שיעורים בישיבה, מלבד קיבוץ של נערים מבוגרים, והביא מטובי למדני ישיבת טלז לשמש כרמי"ם בישיבה, הם: רבי צבי הירש בן רבי משה פשדמייסקי מראשי ישיבת טלז. היה דודו של רבי יוסף לייב בלוך (בעל אחות אמו, למד בישיבת טלז בתקופת השנים תרנ"ו- תרס"ג), ושימש בישיבה ר"מ עד לשנת תרע"ג, (ובשנת תרע"ג נתקבל לרבנות בעיירת ליז'בה), ורבי ברוך צינובר מקופישוק, מתלמידי ישיבת טלז באותה עת, (לאחר מלחמת העולם היגר לארה"ב). ורבי צבי רביצקי כיהן ר"מ בישיבה.

בשנת תרס"ה (1905) נכנסו הקוזאקים לזאגר, ורבים מהם עונו עד מוות או הוגלו לסיביר, מעטים הצליחו להמלט אל מעבר לגבול, והגרב"צ שהיה מבוקש על ידם נמלט ישר לעיירת טלז הסמוכה, ושם הסתתר שבועות אחדים בעליית גג באחד הבתים הסמוך לבית חמיו.

לאחר כמה שבועות ששהה הגרב"צ באותה עליית גג, אף שעדיין היה מבוקש ע"י הקוזאקים ולא התאפשר לו לחזור לעיירתו זאגר, אבל מכיון שפסקו החיפושים הנרחבים נגדו שוב הרשה לעצמו לצאת מדירת המסתור, והגיע ללמוד בישיבת טלז, ובכל ערב בחודש אלול קבע ללמוד עם הרב מפונביז' בהיכל הישיבה במשך כמה שעות. לאחר החגים כשהקוזאקים עזבו לגמרי את עיירת זאגר , שוב חזר הגרב"צ להנהיג את קהילתו ביד רמה, ואף הישיבה המשיכה לשגשג ושמה התפרסם בכל עיירות הסביבה, גם שמו של הגרב"צ היה מפורסם בכל העיירות.

ימי מלחמת העולם הראשונה

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בקיץ תרע"ד (1914), נמלט רבי בן ציון עם בני משפחתו מאזורי הקרבות. במשך מספר חודשים גלו ממקום למקום, כאשר בחלק מהדרך נדדו יחד עם הגרי"ז מבריסק ובני משפחתו. בסופו של דבר הגיע לדרום רוסיה והתיישב בעיר מריופול. באותם ימים קבע שם את מושבו גם רבי איצל'ה מפונביז', ושני הרבנים קשרו קשרי ידידות ולמדו בחברותא מדי יום במשך מספר שעות.

בישיבת סמילוביץ

בשנת תרע"ז, בעקבות המצב הביטחוני הקשה, פוצלה ישיבת ראדין לשני חלקים. רוב תלמידי הישיבה עזבו את ראדין יחד עם ה"חפץ חיים" והתמקמו בעיירה סמולוביץ. החפץ חיים הטיל על רבי אלחנן וסרמן להנהיג את הישיבה שהקים בסמילוביץ' במהלך מלחמת העולם הראשונה. כעבור כשנה, הישיבה מנתה מאות תלמידים ובהם עילויים בולטים (כגון רבי יונה קרפילוב ורבי בערל יאנובר), ביקש רבי אלחנן להתמקד במסירת השיעורים היומיים "על הדף", ולהעביר את מסירת ה"שיעורים הכלליים" בסוגיות לידיד נעוריו מישיבת טלז, רבי בן ציון פלמן.

בתחילת קיץ תרע"ח (1918), נסע רבי אלחנן למריופול כדי לשכנע את רבי בן ציון להצטרף אליו כראש ישיבה. לאחר שרבי בן ציון סירב בתחילה לעזוב את רבי איצל'ה מפונביז', התערב רבי איצל'ה לבקשת רבי אלחנן ושכנע אותו לקבל את התפקיד. רבי בן ציון ניאות בתנאי שיעסוק אך ורק במסירת שיעורים ללא כל אחריות ניהולית, ועקר עם משפחתו לסמילוביץ'. שם מסר שיעורים פעמיים בשבוע, בניו הצטרפו ללמוד בישיבה, ובנו רבי שמואל אף היה מכין יחד עם רבי אלחנן את השיעור היומי.

פטירתו במחבוא

בתקופה שלאחר המלחמה והמהפכה ברוסיה, הגבירו ה"יבסקים" את רדיפותיהן נגד מוסדות התורה. בתחילת חורף תר"פ (1919) נודע כי ראשי הישיבה מבוקשים על ידי השלטונות, ובעקבות זאת הוחלט כי יעברו למקומות מסתור. רבי שלום בן ציון נמלט למחבוא שהוסדר במחסן פחם, שם דאגו בני משפחתו לספק לו את צרכיו ומזונו מדי יום. במשך חודשים ארוכים ישב במחבוא ועסק בעיון בסדר קדשים. בשל שהותו הממושכת בתנאים הקשים שבמחסן הפחם, חלה במחלת הטיפוס. באחד הימים, כאשר נכנס בנו לחדר המסתור כדי לבקרו, מצא אותו כשהוא ללא רוח חיים וראשו שמוט על דפי הגמרא הפתוחה. נפטר בדמי ימיו, בן 44 בלבד.

לאחר פטירתו אלמנתו שבה להתגורר בטלז. ובשנת תרפ"ד פעלו ידידיו רבי אלחנן וסרמן והרב יוסף שלמה כהנמן להביא את האלמנה ובנה הרב שמואל פלמן, לארץ ישראל באמצעות פנייה לישיבת אור זורח בתל אביב, בה כתבו כי בנו של ידידם, רבה של זאגר־ישן, ראוי לשמש כמגיד שיעור בישיבה, וביקשו עבורו אשרת כניסה לארץ. בהמשך דאג רבי אלחנן וסרמן גם לשידוך עבורו

משפחתו

בניו: מיכל טבע בנהר בבחרותו, וועלוול, ורבי שמואל רב קהילת היכל מאיר בתל אביב.

בנו של רבי שמואל הוא רבי בן ציון פלמן, רב שכונת נחלת משה בבני ברק. מחבר סדרת הספרים "שלמי תודה"

קישורים חיצוניים

• הרב אלחנן וסרמן, קובץ הערות, עמ' מ, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום) – סימן מ"ט, מכתב ובו אזכור הרב שלום בן־ציון פלמן.
• * יעקב אריאל, ללא שם, בני ברק, תשע"ט, באתר אוצר החכמה - ביוגרפיה על נכדו הרב בן ציון פלמן, שבפרק הראשון מובאים פרטים על סבו, הרב שלום בן־ציון פלמן מליטא.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0