רבי בנימין הכהן שקוביצקי
 | |
| המגיד ממינסק | |
| לידה | ה'תרל"ב |
|---|---|
| פטירה | ה'תרצ"ט |
הרב בנימין הכהן שקוביצקי (אדר תרל"ב 1872 – ט"ז בכסלו תרצ"ט; 9 בדצמבר 1938) היה מגיד מישרים ומראשי הרבנים במינסק. נודע בכינויו: "המגיד ממינסק".[1]
ביוגרפיה
נולד באדר תרל"ב (1872) לרב מרדכי יוסף באיישישוק הסמוכה לראדין. בגיל תשע נסע לוילנה, למד בישיבת רמיילס ובישיבות בז'ולודק ווילקי, ותוך זמן קצר נודע כמהיר תפיסה ובעל זיכרון פנומנלי. החל מגיל 17 החל לדרוש ברבים והתפרסם. הוא השתחרר מן הצבא הרוסי הודות לכספים שגייס בכוחות עצמו באמצעות דרשותיו.
בראשית שנת תרנ"ו (1895), בעודו רווק, דרש זמן מה בדווינסק וברצ'יצה.[2] לאחר מכן עבר למינסק והחל לשמש בה כדרשן, נישא באדר תרנ"ו בראדין לנחמה קובינסקי,[3] ושב למינסק. בקיץ של אותה שנה (1896) נפטר המגיד הוותיק בעיר, הרב ישראל איזראליט (מכונה "המגיד מהורדנה").[4] מאות תושבים התאגדו סביב הרב שקוביצקי ומינו אותו למגיד מישרים.[5] מאז נודע שמו כ"מגיד ממינסק".
מלבד דרשותיו הרבות ברחבי העיר באירועים שונים, ייסד בעירו חברת "תפארת בחורים" ללימוד תורה לפועלים וסוחרים, והרביץ תורה בבתי כנסת בעיר. כן היה מעורר את בעלי החנויות בעירו, מדי יום שישי, לסגור את חנויותיהם לפני כניסת השבת.[6] עסק רבות בחסד וצדקה. ביתו היה רחב ידיים והוא אירח בו לעיתים תכופות מגוון גדול של מבקרים. שימש לעיתים מזומנות כבורר.
נודע גם בשל "חולשתו" לספרים; בספרייתו האישית החזיק כ-5,000 ספרים, ביניהם עתיקים ונדירים, ואף הותקן לה קטלוג לנוחות המבקרים בה. הבולשביקים החרימו את ביתו, וספרייתו הועברה לבית כנסת בעיר, שנחרב לאחר מכן. העניק הסכמות למספר ספרים.[7]
בזמן מלחמת העולם הראשונה התמלאה עירו באלפי פליטים יהודים, בתוכם ישיבות על תלמידיהן וצוותן. המגיד עמד בראש תוכניות הסיוע לפליטים. בביתו, ובבית הסמוך לו שהיה שייך לו, התגוררו לאורך שנים מרבית הרבנים הגולים, ביניהם החפץ חיים והרב חיים עוזר גרודזינסקי. משפחתו התגייסה כולה למפעליו, ובביתו אף זויפו מסמכים שונים אשר נדרשו לפליטים.[8] באותה עת פרצה מגפת טיפוס בעירו. וחרף סכנת ההדבקה, טיפל המגיד בעצמו בחולים רבים.
בערב יום הכיפורים תר"פ (1919) נעצר בידי הבולשביקים ושוחרר לאחר עצומות ושתדלנויות. ב-1925 נאסר בשנית עם כל רבני העיר, ועונה עד שחתם על מסמך לפיו אין רדיפות דת ברוסיה. בראשית 1930 נאסר בשלישית, עם רבנים נוספים. בעקבות שמועה על גזר דין מוות שנגזר עליו ועל אחרים, התערב בעניינו סנטור אמריקאי.[9] שנים אלה היו רוויות במסירות נפש להרבצת תורה לתלמידי ישיבה ובני העיר,[10] והמגיד זכה בשל כך להערכה גדולה בקרב יהודי העיר.[11] לבסוף הוגלה לאוקראינה ושהה בה מספר שנים.
בקיץ של שנת תרצ"ד (1934) עלה ארצה עם אשתו בסיוע הרבנות הראשית והראי"ה קוק.[12] שהה תקופה קצרה בירושלים ולאחר מכן התגורר בתל אביב, בה השפעתו היתה מוגבלת מעט עקב קנאי השפה העברית שלא אפשרו לו לדרוש ביידיש כמנהגו, למרות זאת דרשותיו המשיכו למשוך המונים.[13]
מלבד דרשותיו היה המגיד משפיע כפי יכולתו גם על יחידים כך היה פונה למחללי שבת שנקרו בדרכו ומפציר בהם עד כדי דמעות להמנע מחילול שבת, ובבואו לארץ בעת היותו נרגש מאוד למראה בניין הארץ, כשראה פועלים עובדים בבניין, היה ניגש אליהם ומנשק להם בזרועותיהם החשופות באומרו "תבורכנה הידיים העמלות בבנין הארץ אך שבעתיים תבורכנה הידיים בהניחן תפילין".[14][13]
הרב שקוביצקי נפטר בתל אביב ביום ט"ז בכסלו תרצ"ט (1938) לאחר מחלה קצרה,[15] ונטמן בבית העלמין נחלת יצחק.
דרשנותו
הרב שמעון יעקב גליקסברג תיאר את סגנון דרשותיו ואופיו של המגיד ממינסק כמתון יחסית, אשר נטה מחד לתוכחה נוקבת אולם מאידך גם לעידוד וחיזוק שומעי לקחו:
הוא היה מחונן בכל המעלות של דרשן עממי. קול ערב וחזק, התרגשות פיוטית בשעת הדרשה. מנגינה נעימה מושכת את הלב ... איש טוב ומטיב לבריות. לבו הגה אך טוב לישראל. וגם קנאות הדת בדרשותיו הייתה מזוגה באהבה לכל חלקי האומה. ולכן היה מקובל על הכל. והשפעתו הייתה גדולה ורבים השיב מעוון.
— הדרשה בישראל, תל אביב ת"ש, עמ' תפו
עקב ההשפעה הגדולה של דרשותיו היה מוזמן רבות לערים אחרות לדרוש על נושאים הטעונים תיקון, לדוגמא בעת מלחמת העולם הראשונה הזמין אותו רבי חיים עוזר גרודזינסקי ליקטרינוסלב לחזק את שמירת השבת, המגיד שהה בה חודש שלם בו דרש מידי יום ברחבי העיר בנושא שמירת השבת.[13][16]
לעיתים היה המגיד חונך דרשנים מתחילים, אשר היו מגיעים לביתו על מנת להשתלם במלאכתם. מפעם לפעם הוזמן לדרוש בקהילות שונות ברחבי המדינה.[17] ידע את השפות רוסית וגרמנית, הכיר את הספרות הרוסית והיידישאית והיה מעורה בעיתונות המשכילית, והשתמש בציטטות מהן בדרשותיו.[18] דרשותיו הרבות לא הועלו על הכתב. הוא נחשב לאחד מאחרוני המגידים בישראל. אהרן אליהו גרשוני הגדיר אותו: "גדול הדרשנים של יהדות רוסיה בתקופה האחרונה".[19]
משפחתו
הרב שקוביצקי נישא כבן 24 לנחמה, בת אברהם בצלאל קובינסקי מראדין, אשר נפטרה בשנת תשי"ח.[20] לבני הזוג ארבעה בנים ושלוש בנות.
- הרב נפתלי הכהן שקוביצקי (נפטר בכ"ה בניסן תשכ"ג) – נישא ללאה, בת הרב אברהם דרושקוביץ. שימש כרבה של גייטסהד במשך 25 שנה.[21] בנו הרב מרדכי היה רבה של ארזי הבירה, ורב בקהילת גייטסהד ראש ישיבת פתחי תשובה, וראש כולל ביונהסבורג. בתו מרים נישאה לרב בצלאל ראקוב, רבה של גייטסהד ומחבר הספר "ברכת יום טוב".[22] בת נוספת נישאה לרב יצחק גרינברג, משגיח בישיבת לומז'ה בפתח תקווה, ומעורכי שיחות הרב אייזיק שר.
- הרב בצלאל הכהן שקוביצקי (תרס"ה – תשכ"ח) – שימש ברבנות בפטרסון, היושב ראש בפועל של מרכז המזרחי העולמי, ראש מחלקת החינוך הממלכתי דתי, חבר מערכת האנציקלופדיה התלמודית, ועוד. מחבר "משכן בצלאל" על משנה תורה (מוסד הרב קוק, תשי"ח).[23] בנו הרב מרדכי כהן, נישא לבתו של הרב דב זוכובסקי והיה מראשי ישיבת סלבודקה (נפטר בשנת התשפ"א).[24] בתו דבורה נישאה לרב יצחק עקיבא סץ, עורך ומהדיר תורני.
- הרב אריה ליב – מראשי ישיבת היכל התלמוד (נפטר בשנת תשנ"ו).[25]
- הרב אהרן – התגורר בתל אביב (נפטר בשנת תשס"ה).
- רחל – נישאה לרב דוד חדש.
- שרה – נישאה לד"ר יצחק יוסף חזן (תרנ"ה – תשמ"ה), רופא ומוהל בתל אביב.
- רינה (תרס"ט – תשס"ח) – נישאה לאברהם לבוביץ.[26]
אביו של המגיד, הרב מרדכי יוסף, שימש כראש ישיבה קטנה במינסק. אחיו הרב הלל שימש כמשגיח בישיבה זו, ונספה בשואה.[27]
לקריאה נוספת
- הרב יהושע זליג דיסקין, 'אחרון המגידים בקהלת מינסק', בתוך: בית יעקב 47 [ד,ט], ניסן תשכ"ג, עמ' 22-23
- 'שקוביצקי, ר' בנימין ב"ר מרדכי הכהן', בתוך: יהדות ליטא, כרך ג, תל אביב תשכ"ז, עמ' 102
- זלמן שזר, 'המגיד ממינסק', בתוך: מינסק עיר ואם, כרך א, ירושלים תשל"ה, עמ' 501-503;[28] רחל חדש, 'בית אבי, המגיד ממינסק', שם, עמ' 504–515
- יעקב אבן חן, 'מזכרונות נעוריו של נשיא המדינה', בתוך: שנה בשנה תשל"ו, עמ' 350–353
- ג' אפרתי, "מגיד מישרים" – דמות מעולם שהיה ואיננו, מוסף שבת קודש של העיתון יתד נאמן, פרשת שמיני כ"ה בניסן תשמ"ז, עמ' 4–5
- הרב יחיאל מיכל שטרן, גדולי הדורות, כרך ג, ירושלים תשנ"ו, עמ' 1075–1076
- נתן אליהו רוט, בן פורת יוסף - תולדות הרב יוסף אריה פלדמן ומשפחתו, בני ברק תשנ"ו, עמ' שפב-שפה
קישורים חיצוניים
- ש. ד., המגיד ממינסק ז"ל: לפטירתו, הצופה, 14 בדצמבר 1938, עמ' 3
- הרב ש"י הלוי גליקסברג, המגידות בליטה: שלושים לפטירתו של המגיד ממינסק, הצופה, 9 בינואר 1939, עמ' 7
הערות שוליים
- ^ אין לבלבל עם הרב אליעזר יצחק ברמן, מתלמידי החפץ חיים ותושב בירושלים, אשר אף הוא נודע בכינוי זה. עליו אצל נתן אנשין, סיפורים ירושלמיים, כרך א, עמ' 133-146.
- ^ מערי המדינה, הצפירה, 10 בינואר 1896, עמ' 6 (בתגובה לדברי יהודה ליב גמזו, שם, 2 בדצמבר 1895, עמ' 3, ו-4 בדצמבר 1895, עמ' 3; חלק א וחלק ב).
- ^ ברכתו למיודעיו לקראת החתונה, המליץ, 1 במרץ 1986, עמ' 7 (טור ראשון).
- ^ מינסק, המליץ, 11 ביוני 1896, עמ' 2.
- ^ מינסק, הצפירה, 1 בינואר 1897, עמ' 3 (חלק א, חלק ב); תגובה לדיווח זה: מינסק, הצפירה, 16 בדצמבר 1896, עמ' 2. וכן: ברכת שנה טובה, המליץ, 2 בספטמבר 1896, עמ' 6.
- ^ בשנת תרע"ג כתב אליו החפץ חיים ועודד אותו בעניין זה, וציין כי "אף אם קטן הוא [=המגיד ממינסק] בעיניו, הוא [=כנ"ל] אחד מראשי מנהיגי עדת מינסק ומפורסם לתהלה ולתפארת בעיני כלל ישראל" (צילום המכתב ופענוחו במוסף שבת קודש של העיתון יתד נאמן, פרשת שמיני כ"ה בניסן תשמ"ז, עמ' 4).
- ^ הרב אלכסנדר משה לפידות (נדפס בעילום שמו, ראו תורת הגאון רבי אלכסנדר משה, ליקווד תשס"ו, עמ' תקז-ח), דברי אמת, תר"ע; הרב משה שולמן, פני חמה, סלוצק תר"ע; הרב שבתי מוצקביץ, גבולי ציון, ווילנה תרנ"ט.
- ^ שולמית אזרחי, המשגיח: ר' מאיר, ירושלים תשס"ג, עמ' 69-70.
- ^ אהרן רוזין, 'הישוב היהודי במינסק בשנים 1917-1941', בתוך: מינסק עיר ואם, כרך ב, עמ' 85.
- ^ משה דולצין, 'בימי חירום', בתוך: מינסק עיר ואם, כרך א, עמ' 613-614.
- ^ הרב משה צבי נריה, 'על הישיבה במינסק,' מינסק עיר ואם, כרך ב, ירושלים תשמ"ה, עמ' 163.
- ^ לבוא הרב שקוביצקי, דואר היום, 22 במאי 1934, עמ' 4; שערי ציון [יד,ז-ט], ניסן-סיון תרצ"ד, עמ' לח.
- ^ 13.0 13.1 13.2 הרב יהושע זליג דיסקין, אחרון המגידים בקהילת מינסק, ירחון בית יעקב 47, באתר היברובוקס
- ^ יהדות ליטא, כרך ג, תל אביב תשכ"ז, עמ' 102; מינסק עיר ואם, כרך א, עמ' 557. במקורות אלו מובא רק שנישק את הפועלים דבריו על התפילין מובאים במקור המובא בהערה 13.
- ^ ר' בנימין שקוביצקי, הארץ, 9 בדצמבר 1938, עמ' 13; ר' בנימין שקוביצקי, הצופה, 11 בדצמבר 1938, עמ' 1.
- ^ מכתב מועד הפועל של מחזיקי הדת בקובנא, תחילת מעשינו רשימת הפעולות העיקריות של מחזיקי הדת, הפלס י"ט, באתר היברובוקס
- ^ לדוגמה: אבל כבד, המליץ, 18 במרץ 1899, עמ' 7.
- ^ ראו לדוגמה אצל יעקב מלכין, ההרצאה כאמנות, באתר פרויקט בן-יהודה.
- ^ יהדות ברוסיה הסובייטית, מוסד הרב קוק תשכ"א. ראו גם תיאורה של בתו, מינסק עיר ואם, עמ' 512.
- ^ הרבנית נחמה שקוביצקי: שלושים לפטירתה, הצופה, 19 באפריל 1959, עמ' 3 (חלק א, חלק ב); הנאמן פז [יא, טו], ניסן-אייר תשי"ט, עמ' 25.
- ^ אודותיו: הפרדס [לז,ח], אייר תשכ"ג, עמ' 41-42; הרב י. גרינברג, הרב ר' נפתלי שקוביצקי, הצופה, 23 במאי 1963, עמ' 3; ועוד.
- ^ אודותיו ראו יעקב ראקאוו, בצל הקודש, ירושלים תשס"ז, עמ' ט-יד.
- ^ ראו אודותיו: הרב דב כ"ץ, 'אציל הנפש וגדול הרוח', בתוך: חוברת המשכן, הוצאת בית המדרש הגבוה משכן בצלאל, בני ברק תשל"א, עמ' מט-נב
- ^ הגאון רבי מרדכי כהן זצ"ל, באתר תולדות ושורשים - עצי משפחה.
- ^ מצבתו בהר הזיתים.
- ^ ראו: לאה זעירא (מאלי), 'ליקוטי זכרונות', בתוך: מינסק עיר ואם, כרך ב, תשמ"ה, עמ' 247.
- ^ מינסק עיר ואם, כרך א, עמ' 505.
- ^ נדפס לראשונה תחת שם העט "מאזין", עם פטירת המגיד, בעיתון דבר, כבשונו של הספד, 20 בדצמבר 1938, עמ' 3.
