רבי דב בריש איינהורן
 | |
| לידה |
ה'תרל"ז אמסטוב |
|---|---|
| נרצח |
ה'תש"ב (בגיל 65 בערך) ראדומסק |
| כינוי | אמסטובר רב |
| מקום קבורה | ראדומסק |
| מקום פעילות | אמסטוב |
| השתייכות | רבני פולין |
| תחומי עיסוק | תלמוד, הלכה, חסידות, מוסר |
| תפקידים נוספים | ראש ישיבת "נחלת אפרים" - אמסטוב |
| רבותיו | אביו הרב אפרים צבי איינהורן |
| חיבוריו | שארית אפרים-דב |
רבי דב בעריש איינהורן (ה'תרל"ז-ה'תש"ב) היה מרבני יהדות פולין לפני השואה. נרצח בשואה.
ביוגרפיה
הרב דב בעריש איינהורן נולד בשנת תרל"ז (1877) בעיר אמסטוב (Mstów) בשלזיה פולין לאביו הרב אפרים צבי רב של העיר ומייסד ישיבת אמסטוב המכונה "אמת - טוב".
בשנת 1888 בגיל אחת עשרה גלה מבית אביו למשך שלוש שנים לרב לובלינסקי באלקוש, כדי ללמוד בהתמדה מספר מסכתות עם מפרשים, והאדמו"ר מראדומסק עודד אותו להתגבר על געגועיו הטבעיים לבית אביו ולגדול בתורה. לאחר שנבחן בעל פה על אותם המסכתות עבר ללמוד בישיבתו של אביו באמסטוב, והיה לאחד ממובחרי הלומדים שם. בגיל חמש עשרה התחתן עם בתו של רבי פנחס מנחם יוסטמן ה"שפתי צדיק" בגור, ועבר לגור בסמוך לחותנו שדר בסמוך לגיסו האדמו"ר בעל "שפת אמת". הם זירזוהו תמיד להמשיך ביגיעתו בתורה בקדושה וטהרה. הרב והרבנית לא נפקדו בזרע של קיימא והסכימו להתגרש. בזיווג שני נשא הרב דב בעריש את אלמנתו של רבי יעקב יוסף הכהן מקלאביצק מחבר ה"אמת ליעקב", בנו של האדמו"ר רבי אברהם ישכר בער הכהן מראדומסק[1].
רבנות אמסטוב וראש ישיבה
בשנת תרס"א (1901) נפטר אביו, והרב דב בעריש מונה למלא את מקומו אחר כך קיבל הסכמה להוראה מהגאון רבי יצחק יהודה שמלקיש רב של העיר לבוב. יחד עם היותו אב"ד ורב באמסטוב, כיהן שם גם כראש ישיבת אמסטוב, ונתן שם "נחלת אפרים" להישיבה לזכר נשמת אביו. הרב דב בעריש היה ראש ישיבה במשך כמעט ארבעים שנה עד השואה. והישיבה היה נחשבת כאחת מהישבות החשובים ביותר בכל מדינת פולין[2][3]. היה לו הרבה תלמידים חשובים, וביניהם, הרב שלמה זאב צווייגענהאפט אשר כיהן לפני השואה כאחד של השבעה ראשי השוחטים במדינת פולין וליטא ואחר השואה רב עיר הנובר ומדינת סקסוניה התחתונה[4][5].
בחג השבועות ה'תש"ב, סירבו הרב דב בעריש ופרנס הקהילה ר' שבתי שלום גרינברג לעלות על הרכבות לטרבלינקה. אז, רצחו אותם הנאצים ביריות לעיני אנשי הקהילה[6].
ספריו
הרב דב בעריש היה עוסק בכתיבת חידושי תורה רבים ובעריכת כתבי אביו. אך רוב הדברים לא פורסמו ואבדו בשואה. בשנות השואה הוגלה עם בני משפחתו ועדתו לגטו ראדומסק. כשעמד להשלח למשרפות טרבלינקה, ביקש מתלמידיו שיזכו להשאר בחיים לשוב ולחפש את כתביו, שהסתיר בתור קיר בביתו. אך הכתבים נעלמו ואבדו, ושוב לא נמצאו. בשנת תש"ן שרידים מתורתו יצאו על ידי דוד אברהם מנדלבוים בספר "שארית אפרים-דב" הכולל גם שרידים מחידושי אביו, הרב אפרים צבי[1].
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 שארית אפרים-דב, תולדות הגאונים, בני ברק ה'תש"ן
- ^ אהרן סורסקי, שיח השדה מהדורת ה'תש"ס, "תולדות רבינו זצ"ל" דף שי"ג
- ^ אהרן סורסקי, חלקת יואב חלק ב' מהדורת ה'תשס"ז, "תולדות הגאון רבי שלמה קאליש" דף ש"כ
- ^ יוסף פרידנזון, דאס אידישע ווארט, מספר 425 תשרי תשע"ב דף 46
- ^ משה הירש, המודיע-ארה"ב (אנגלית) "קנין לשבת" דף 10 פרשת מסעי כ"ה תמוז תשע"א - 27 יולי 2011
- ^ www.geni.com
