רבי יעקב טולידאנו (קהלת יעקב)
רבי יעקב טולידאנו (א' בסיון ה'תרכ"ח, 22 במאי 1868 - כ"ד בחשון ה'תרפ"ב, 25 בנובמבר 1921), היה אב"ד מקנס, פוסק ומשורר.
ביוגרפיה
רבי יעקב טולידאנו נולד בשנת תרכ"ח, בעיר מקנס, לאביו משה, סוחר פשתן, ולאמו זוהרא בת אברהם גיגי, דור שישי למקובל רבי יהושפט גיגי, מרבני העיר תאזא.
בקטנותו למד אצל החכם רבי שמואל אבירזל, ובנערותו המשיך חוק לימודיו בישיבת רבי חיים משאש, אביו של הרב יוסף משאש, ואף לימד שם לתלמידים.
בשנת תרס"ה התמנה לאחד מדייני העיר. בהמשך הצטרף אליו למושב בית הדין רבי יעקב טולידאנו, אביו של רבי רפאל ברוך טולדנו, שעד אז שימש במראכש. בכדי להבדיל בין האישים, קראו להם על שם אבותיהם. זה האחרון, נקרא 'רבי יעקב בן יוסף'.
בשנת תרע"ט החלו הצרפתים ששלטו אז במרוקו, להנהיג את סדרי בתי הדין היהודיים. בפאס ומקנס, שימשו חמשה דיינים במקביל, והיו נקראים 'בית דין של חמש'[1]. הממשלה הצרפתית עיגנה בחוק את שכרו של הדיין ומעמדו, וממילא נתבקשו חמשת הדיינים במקנס להתפשר ביניהם ולהחליט מי יהיו השלשה[2]. אחר שעבר זמן ולא נתקבלה החלטה ברורה ביניהם, קיצץ הממשל את משכורת הדיינות רק לרב אחד, והודיע על דיינות ברוטציה של שנה אחר שנה, לפי סדר הגילאים. החלטה זו, הובילה את כל החמשה, לחתום על הסכם, שכל אחד יחלוק את משכורתו לכל החמשה. על ההסכם הקיים לפנינו (ונדפס) חתום רבי יעקב יחד עם ריעו רבי יהושע בירדוגו[3]. אחר פטירתו, בשנת תרפ"ג, חזרה הממשלה ואיפשרה שלשה דיינים רשמיים במקביל.
את עול הציבור נטל שלא על מנת לקבל פרס. פרנסתו הייתה מצויה לו מקרקעות שירש מאביו, וכמו כן היה סופר שטרות.
ניחן בקול נעים, והיה נוהג להתבודד לפני ארון הקודש, ולשורר פרקי תהלים. הקפיד על שירה וזמרה בכל סעודות השבת. אהבתו לשירה הביאתו לחבר פיוטים רבים.
הוערך על ידי חכמי דורו על גדלותו בתורה וכח עיונו, וכתבו עליו דברי שבח מפליגים. רבי רפאל אנקווה כתב עליו:
אור ישראל וקדושו, תורה מפיו יבקשו, הר"ם נהרים, לי לבב ובתי עינים, הרב המופלא, דיינא דנחית לעומקא דדינא, כקש"ת כמוהר"ר יעקב טולידאנו [בכמה"ר משה ז"ל] תרב גדולתו, ותנשא מלכותו, אמן.
נפטר בשיא ימיו כבן 54, בשנת תרפ"ב. הרבנים מסדרי התארים בכתובות, כתבו עליו אחר פטירתו[4]:
פרי עץ הדר האמור בתורה, אבן יקרה, מאירה, בקי בעיון וסברה, חריף ושנון קולע אל השערה, עטרת זהב גדולה, לתפארת ולתהלה, תורה וגדולה, שלם הוא ושלמה משנתו, צדיק באמונתו, אשרי יולדתו, מר דיינא דנחית לעומקא דדינא, ויהי ידיו אמונה, דן ידין עמו, ותהי המשרה על שכמו, נודע בשערים שמו, טעמו ונמוקו עמו, אור נערב, עצום ורב, הרה"ג, מעוז ומגדול סבא דמשפטים, מבני עליה המעטים, שפט בצדק דלים, לא חת מגדולים, הרב הכולל, בישראל להלל, הדיין המצויין זרע קודש מצבתו, כמוהר"ר יעקב טולידאנו זצוקלה"ה.
מליצות
היה מוצא במהירות פסוקים עם הקשרים למציאות הסובבת אותו. הרב יוסף משאש מביא עשר מליצות כאלו ששמע ממנו. לדוגמה:
- בשנת תרע"א שערי המלאח היהודי של מקנס היו סגורים, מחמת תהפוכות ומלחמות האויבים. לילה אחד עמדו לשמור ליד השער כמה יהודים, בתוכם רבנים ונכבדים. פתאום שמעו דפיקות חזקות. הדופק אמר שהוא ממשפחת 'צאדיק', משפחה ברברית המוחזקת לאוהבי ישראל. הנוכחים הסתפקו כיצד לפעול, אך הרב פסק להם את פסוקו: "פתחו שערים ויבוא גוי 'צדיק' שומר אמונים" (ישעיהו כו, ב). הם אכן פתחו לו, והוא דרש סכום כסף עבור גיוס משפחתו למלחמה באויבים.
- בהיותו מיסב במסיבת רעים, הגיעה הודעה בהולה על נערה ששמה אסתר תדגי, בתו של גביר בשם ציון תדגי מקזבלנקה, המוכר לנוכחים, שנפלה מהגג ומתה. אמר הרב: "איכה יעיב באפו ה' א"ת [=אסתר תדגי] בת 'ציון' השליך משמים ארץ" (איכה ב, א).
- מעשה בילד ששיחק בבית הכנסת עם פרי בעל קוצים, שנקרא בערבית 'קוק'. שמש בית הכנסת שראה אותו משליך קוצים, הוציא אותו החוצה וניקה את המקום. קוץ אחד נותר במקומו של מתפלל בשם חביב טולידאנו. כשנכנס חביב טולידאנו והתיישב מבלי משים על הקוץ, החל צועק בקול גדול. אחד הרבנים שישב ממול ולא הבחין בנעשה, שאל את הרב: על מה הוא צועק? ענה לו: "תחת חט"ה [=חביב טולידאנו הי"ו] יצא חוח" (איוב לא, מ)
חיבורים
כתב הרבה בחייו, אך כשהיה אבל והיו בביתו נכנסים ויוצאים רבים, מצאו כמה אנשים שעת הכושר, ונטלו את רוב חיבוריו.
• קהלת יעקב. מהמעט שנותר בידי בניו, הדפיס בנו יעקב סידי, את השו"ת קהלת יעקב, בעזרת הרב יוסף משאש, בירושלים תשל"ב. הספר במהדרותו הראשונה, ראה אור יחד עם ספר 'נר המערב' של הרב יעקב משה טולידאנו, רבה של תל אביב. הרב יוסף משאש כתב הקדמה ארוכה של כחמשים עמודים, על חיי המחבר ומשפחתו. הספר נדפס שוב במהדורה שניה, ירושלים תשפ"ג, מוסד הרב קוק, עם מבוא נרחב לתעלומת ייחוסו של הרב, ואודות הקשר של משפחתו למשפחת החכמים טולידאנו ממקנס[5].
• פיוטים. בשנת תרצ"ו, הדפיס בנו מאיר את הספר ישמח ישראל במקנס, פיוטים לכל עת, ושילב בתוכו פיוטים שכתב אביו. נדפסו מחדש עם הגהה והקדמות, על ידי הרב יוסף משאש, בהקדמה לקהלת יעקב. בפיוטיו שורר לכבוד התנאים, לצדיקים הקבורים במרוקו, לכבוד השבת, הגאולה, סיום מסכת, ועוד.
משפחה
אשתו הראשונה הייתה ז'אמילא בת מר ברוך טולידאנו.
ממנה הוליד ארבעה בנים, משה, ברוך, יוסף, ומכלוף.
אחר פטירתה, נשא את יוכבד, בתו של רבי יצחק צאבח. הרב צאבח שימש כרב, שוחט ובודק, חזן ומוהל, בעיר לאמורסייאל במחוז תלמסאן. ממנה הוליד את מאיר. ועוד ארבע בנות, מרת רחל, מרת לידיסיא, מרת רבקה, מרת גוהרה.
בפטירתו הניח את אשתו מעוברת, והולידה את בנו הנקרא על שמו יעקב על שם אביו. כונה בשם 'סידי', שתרגומו בעברית 'אדוני'[6]. הוא הקים את בית כנסת יגל יעקב ע"ש אביו, ברחוב החלוץ בחיפה[7][8].
הערות שוליים
- ^ לא ישבו לדון ביחד בכל דין, אלא פעמים חתמו כולם יחד על פסקי דין, ופעמים מקצתם.
- ^ חמשת הדיינים היו: רבי שלמה שטרית, רבי יעקב טולידאנו בן משה, רבי יעקב טולידאנו בן יוסף, רבי יהושע בירדוגו, רבי אברהם עמאר. ראה אוצר המכתבים, ח"א, עמוד קכ"א.
- ^ תקנות חכמי מכנאס, ח"ב עמוד שכ"ג.
- ^ הרב יוסף משאש במבואו לקהלת יעקב, העתיק את התארים מכתובת אחד מצאצאיו.
- ^ בעריכת הרב נתנאל אביטל.
- ^ מנהג מרוקו, שהבן הנולד אחרי מות אביו, באם האב רב גדול, נקרא הבן בפי הכל בשם סידי, 'להורות כי שם אדם גדול נקרא עליו'. הרב יוסף משאש.
- ^ קיבל אזרחות כבוד מהנשיא יצחק בן צבי. אחר פטירת הנשיא, טרח בהקמת שני בתי כנסת על שמו בחיפה.
- ^ הערך נכתב על פי מבואו של הרב יוסף משאש לספר קהלת יעקב, ירושלים תשל"ב.
