רבי נתן נטע לייטר
הרב נתן נטע לייטר (א' בחשוון ה'תרכ"ט – ה'תש"ב; 1868–1942) היה רב גליציאני ופוסק הלכה, ששימש ברבנות בזאלוז'צה (זלוזיץ), ווינה והיה רבה האחרון בפועל של לבוב. מחבר שו"ת "ציון לנפש חיה".
ביוגרפיה
נולד בזבלוב בגליציה המזרחית, לרב דוד דב לייטר רבה של העיירה, ולחיה. למד בשקידה ובילדותו החל לחבר ספר בשם "נטע שעשועים". נסמך לרבנות בידי המהרש"ם. היה חסיד צ'ורטקוב.
בשנת ה'תר"ס החל הרב לייטר לכהן כרבה של זאלוז'צה (זלוזיץ), בגליציה המזרחית בין ברודי לטרנופול, בה התגוררו באותה עת 300 משפחות יהודיות.[1] בתקופת מלחמת העולם הראשונה הייתה עירו לשדה קרב והוא נדד ממנה, התגורר כשנה בבודפשט, ואחר כך בווינה, בה התקבצה סביבו חבורת תלמידים. בתקופה זו אבדו כתבי שו"ת וחידושי תורה רבים שכתב.
דיין וראב"ד לבוב
עם תום המלחמה, לאחר שנוכח שעירו זאלוז'צה נחרבה, נקרא לשמש כדיין בבית הדין בלבוב (בפי היהודים: למברג). בקיץ ה'תרפ"ח (1928), לאחר פטירת הרב אריה ליב ברודא ("מצפה אריה") רב העיר, מילא הרב לייטר את מקומו כאב בית הדין וכרב הרשמי של העיר בפועל.[2] לצד גדלותו בתורה ובדיינות, נודע כבקי בהוויות העולם ובנוהג המסחרי המקובל.
בשנת הת'רצ"ו הוציא לאור את ספר השו"ת שלו "מאורות נתן", הכולל קכ"ו סימנים. בהקדמתו ציין כי שלא כמקובל, העלים את שמות השואלים "כי כמה פעמים נתייעצו אתי בדבר הלכה גדולים ממני, אשר אולי לא ניחא להו [=לא נוח להם], ולא כבוד והדר עבורם להופיע בתור שואלים אצלי".
הרב נתן נטע לייטר נרצח בידי הנאצים, כשהוא עטוף בטלית ועטור בתפילין, לאחר עינויים קשים, בשלהי שנת ה'תש"ב (1942).
חיים אישיים
נישא לחיה עטיא (נפ' בי"ב בטבת ה'תרצ"ט, 1939), בתו של הרב דוד מאיר ברייר, מו"ץ בעיר בעלז. לבני הזוג ארבעה ילדים.
בנו הרב זאב וולף לייטר (ה'תרנ"ב – ה'תשל"ד), פרסם מאמרים וספרים תורניים רבים, עסק בפעילות ציבורית ענפה, מחבר שו"ת "בית דוד". שימש כרבה של פיטסבורג כ-50 שנה. בספרו "ציון לנפש חיה" הוציא לאור כ"ט תשובות של אביו, בסיועו של הרב מנחם מנדל כשר.[3] בן נוסף הוא שלום, שהתגורר בארצות הברית. שתי בנותיו נספו בשואה עם כל בני משפחותיהן – פנה, אשתו של הרב זאב וולף הבר, רבה של פודהייצה, ורחל, אשתו של הרב מרדכי צוקרמן.
אחיו הרב אליעזר לייטר (ה'תרמ"ב – ה'תש"ד), היה תלמידו, רבה של טרבובליה (טרמבולה) החל משנת ה'תר"ע, ונודע כדרשן מחונן. מראשי אגודת ישראל. נרצח בשואה עם כל בני משפחתו.[4]
חיבוריו
- דרשות און אזהרות – איבער די וויכטיגסטע עקרי היהדות – נדפס בעילום שמו (מאת "אחד הרבנים הדואגים"), דברי חיזוק בשמירת התורה והמצוות, ביידיש. לחיבור הסכמות מאת הרב ישראל מאיר הכהן ("החפץ חיים") והרב חיים עוזר גרודזינסקי ("האחיעזר"). למברג ה'תרצ"ג. נדפס בשנית בשם "דברי חיים ואמת", ניו יורק תשנ"ט, בידי נכדו יעקב מרדכי לייטר
- מאורות נתן – קכ"ו סימנים של שאלות ותשובות, וכן חלק האגדה, פיוטרקוב ה'תרצ"ו
- ציון לנפש חיה – שו"ת מאת בנו הרב זאב וולף לייטר, הכולל כ"ט סימנים של שאלות ותשובות מהרב נתן נטע, ירושלים תשכ"ד, וקי"א סימנים מהרב זאב וולף. מהדורה חדשה ומתוקנת נדפסה במוסד הרב קוק, תשע"ד
לקריאה נוספת
- 'הרב ר' נתן נטע לייטר – לבוב', בתוך: אלה אזכרה, ניו יורק תשכ"ה, עמ' 102–105
- הלל זיידמן, אישים שהכרתי, ירושלים תש"ל, עמ' 437–440
- מאיר ונדר, 'ר' נתן נטע ב"ר דוד דב ליטר', בתוך: אנציקלופדיה לחכמי גליציה, כרך ג, ירושלים תשנ"ז, עמ' 494–498
- 'תולדות הגאון רבי נתן נטע לייטער ראב"ד לבוב', בתוך: ציון לנפש חיה, מוסד הרב קוק תשע"ד, עמ' 1–17
הערות שוליים
- ^ אליעזר צבי אמראנט, זאזאליץ, מחזיקי הדת, 28 באוגוסט 1908
- ^ התואר הרשמי של הרב הראשי לעיר היה "רב דחוץ לעיר". ראו: הקהילה היהודית בלבוב. לאחר פטירת הרב ברוידא לא הועמד מועמד מוסכם, והרב לייטר נחשב לדמות הרבנית הבכירה והוותיקה בעיר. ראו גם עמוד השער של ספרו "מאורות נתן", פיוטרקוב תרצ"ו: "ממלא המקום הרב בלבוב"
- ^ עליו: הרב משה לייטר, 'שארי הגאון זאב לייטר', הדרום מ, תשרי תשל"ה, עמ' 192–204; משה לייטר (נכדו), 'לתולדות הגאון רבי זאב וולף לייטר', בתוך: מתורתן של ראשונים, מכון ירושלים תש"ס, עמ' 11–15
- ^ עוד עליו: אלה אזכרה, ניו יורק תשכ"ה, עמ' 105–106
