רבי סאלם אלג'מאל
| לידה |
1859 ה'תרי"ט צנעא, תימן |
|---|---|
| פטירה |
מרץ 1934 (בגיל 75 בערך) ניסן ה'תרצ"ד צנעא, תימן |
| תפקידים נוספים | חכם באשי |
| בני דורו | מארי סלימאן קארה, מארי יחיא קאפח |
מארי סאלם בן יחיא אלג'מאל (ה'תרי"ט – תחילת חודש ניסן ה'תרצ"ד,[1] 1859 – מרץ 1934) היה רב תימני, שימש כדיין בבית דינו של מארי סלימאן קארה, וכחכם באשי החמישי בצנעא שבתימן.
ביוגרפיה
מארי סאלם אלג'מאל נולד ליחיא בן סעיד ברובע היהודי בעיר צנעא בירת תימן. למד תורה אצל אביו ואצל חכמי העיר.[2] בבית מדרשו היו סדרי לימוד קבועים בתלמוד ובהלכה. שימש בבית הדין בצנעא בראשות הראב"ד מארי סלימאן קארה, והדיינים מארי שלום שמן ומארי שלום מנזלי, עד שנת ה'תרנ"ז (1897).[3] בשנת ה'תרנ"ז (1897) נבחר לשמש כחכם באשי של קהילת צנעא, אך התפטר מתפקידו בתחילת שנת ה'תרנ"ט (1898), עקב חוסר יכולת של הקהילה לשלם לו את משכורתו, בעקבות הרעב שפקד את העיר באותה השנה.[2] בשנת ה'תר"ס (1900) נכלא יחד עם כל ראשי העדה, בעלילה שיהודי הרג מוסלמי.[4]
סדר יומו של מארי סאלם היה מורכב ברובו מלימוד תורה, החל מהשעות הקטנות של הלילה, ומעט בזמנו היה מקדיש לעבודתו בייצור סבון.[5] לצורך עבודתו היה בקשר עם ערביי הכפרים.[6] היה מתפלל בבית הכנסת בית אלאוסטא.[1] מארי סאלם היה מדקדק במצוות, ומתנהג בחסידות על פי מנהגי הקבלה. היה מקפיד על איסור אכילת פת גויים. במחלוקת בעניין הקבלה צידד בתומכי הקבלה.[2] היה אדם נוח ואדיב, לא צעק אפילו על המתחצפים אליו, ועל כן היה אהוב בציבור. בימי שישי היה יוצא לשוק בבגדי שבת וקורא: "שבת יא עיאלי, שרק יא עיאלי".[1]
נפטר בצנעא בתחילת חודש ניסן בשנת ה'תרצ"ד (מרץ 1934).[1]
נכדו הוא חיים גמליאל, פעיל ציוני באריתריאה, שלקח חלק מרכזי בסיוע לכמה מן הבריחות ממחנות המעצר באפריקה של גולי האצ"ל והלח"י.
ראו גם
לקריאה נוספת
- ד"ר משה גברא, אנציקלופדיה לחכמי תימן, כרך א', המכון לחקר חכמי תימן, בני ברק, ה'תשס"א (2001), עמ' 70
- חיים גמליאל, פרקי חיים, הוצאת המשפחה, רמת גן, ה'תשנ"ח (1998)
| תקופת חייו של סאלם אלג'מאל על ציר הזמן |
|---|
 |
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 חיים גמליאל, פרקי חיים, הוצאת המשפחה, רמת גן, ה'תשנ"ח (1998)
- ^ 2.0 2.1 2.2 ד"ר משה גברא, אנציקלופדיה לחכמי תימן, כרך א', המכון לחקר חכמי תימן, בני ברק, ה'תשס"א (2001), עמ' 70
- ^ לוח שנה קרן בית הלוי, מדור חכמי תימן, שנת ה'תשפ"א, חודש כסלו
- ^ הרב יוסף קאפח, משפטים בתימן, כתבים ב, עמ' 875-876
- ^ הרב עמרם קורח, סערת תימן, ירושלים, ה'תשי"ד (1954)
- ^ יוסף חבארה, בתלאות תימן וירושלים, ירושלים, ה'תש"ל (1970), עמ' 46
