רבי שמואל מונקס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רבי שמואל מוּנקֶס (יידיש: מונקעס, לעיתים מכונה על שם עיר מוצאו: רֶבּ שמואל קאליסקער. חי במפנה המאה ה-19) היה מחשובי חסידיו של רבי שניאור זלמן מלאדי[1] ובדחן החצר שלו. שמו של רבי שמואל נקשר במסורת החב"דית עם סיפורי-שובבות רבים ואמרות שנונות. סגנון ההומור שלו מלא בעיקר בביטול עצמי.


במסורת חב"ד

רבי שמואל נולד יתום ונקרא על שם אביו.[2] התאלמן בגיל צעיר. היה אחד מחסידיו הראשונים של רבי שניאור זלמן מלאדי. מעיר מוצאו, קליסק, עבר מספר תחנות בחייו בערי רוסיה: ליוזנה, פולוצק ולבסוף ביישינקוביץ.

רבי שמואל נחשב בחסידות חב"ד לאחד מחשובי החסידים. וניתנה לבדיחותיו ומעשיותיו פרשנות הגיוגרפית הטומנת בהן עומק וכוונות נסתרות, לעיתים אף רוח הקודש ומעשי מופתים. חיים מאיר היילמאן, הביוגרף-מטעם של אדמו"רי חב"ד, כתב עליו בספרו 'בית רבי' שיצא לאור בסוף המאה ה-19: "הרב החסיד המפורסם ר' שמואל זלה"ה מקאליסק (הנקרא בעולם בשם שמואל מונקעס) היה אדם גדול מאוד, חסיד גדול ועָרום ביראה, והיה חשוב מאוד אצל רבנו. דרכו והנהגתו ידוע ומפורסם בעולם, ולפי ראות עיניים - בשיגעון היה מתנהג, אך גם בזה ראו חכמתו הנפלאה עד למרבה"[3].

מהסיפורים שנקשרו אודותיו, מתואר רבי שמואל כאיש עליז ושובב, אך עם זאת בעל הדרת-פנים המעוטר בזקן ארוך, המסתודד תדיר בחצר רבי שניאור זלמן. לעיתים כשרבי שניאור זלמן נעדר ממשרדו, היה רבי שמואל נכנס למשרד ומתחזה לרבו. אנשים שבאו להיפקד בעצה או בברכה ולא הכירו את הרבי, טעו לחשוב כי מדובר ברבי עצמו, ורבי שמואל היה מעניק להם ברכה או סגולה בעלת משמעות הומוריסטית[4].

רבי שמואל שימש כבדחן בחתונת בתו של האדמו"ר האמצעי, שידועה כאחד האירועים המכוננים בחסידות כ"החתונה הגדולה בז'לובין" אשר בה השתתפו סב הכלה רבי שניאור זלמן מלאדי וסב החתן רבי לוי יצחק מברדיצ'ב ואדמו"רים נוספים.

בחב"ד מפורסם שגם אדמו"רי חסידויות אחרות הכירו בערכו: לפי האגדה ביקר פעם רבי שלמה מקרלין אצל בעל התניא בתשעה באב. שמואל מונקס עסק באותה שעה בזריקת קוצים על הקהל שהיה שקוע באמירת הקינות, וקוץ אחד פגע בזקנו של רבי שלמה. נענה ואמר: "בגלל אברכים כאלה נחרב בית המקדש!". למחרת יצאו רבי שלמה ורבי שניאור זלמן לשדה ונפנו לשמע יללת אדם, רבי שמואל מונקס ישב שם בתוך בור מלא יתושים ונמלי אש עוקצניות ואמר קינות, נענה רבי שלמה ואמר: "בזכות אברכים כאלה יבנה בית המקדש!"[5].

על פי המסורת, ר' שמואל מונקס השפיע על בעל התניא להסכים למאסרו במבצר פטרופבלובסקיה ולא להסתתר מיד המשטר, באומרו "אם אתם "רבי" - ההליכה עמם לא תזיק, אם אינכם "רבי" -ראו שיאסרו אתכם על שלקחתם מאלפי יהודים את העונג בגשמיות".[6] הרבי מליובאוויטש התייחס רבות לפתגם זה והרחיב בביאורו.[7]

החוקר יהושע מונדשיין טען, כי חלק מהסיפורים ששויכו אליו, ככל הנראה לא אירעו[8].

לקריאה נוספת

  • הרב ישראל אלפנביין, חסידים הראשונים, ה'תשס"ה, חלק א' עמ' 68–76.
  • זאב גינוסר, סודם של חסידים,. מקורות - אליעזר שטיינמן. פרק ב' - שמואל מונקס.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. החסידות, יצחק אלפסי, 1974. הוצאת מעריב. עמ' 229
  2. ספר השיחות תרפ"ח-תרצ"א עמוד 149.
  3. הילמן, בית רבי, עמ' 154
  4. "ערום ביראה", מגזין מעיינותיך, גיליון 28. תשע"א. עמ' 26-31.
  5. רפאל נחמן הכהן, שמועות וסיפורים, כרך א' עמ' 38
  6. רבי מנחם מנדל שניאורסון,רשימות היומן - חוברת ד'.
  7. תורת מנחם חלק א עמוד 171, חלק ג עמוד 123, לקוטי שיחות חלק טו עמוד 504.
  8. יהושע מונדשיין, סיפורים וגלגוליהם שלא עשני גוי, פרק עד, שטורעם נט
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0