רבקה קוהוט
| לידה |
9 בספטמבר 1864 קאשה בהונגריה (כיום בסלובקיה) |
|---|---|
| פטירה |
11 באוגוסט 1951 (בגיל 86) ניו יורק |
| שם לידה | רבקה בטלהיים |
| מדינה | ארצות הברית |
| פעילות בולטת | נשיאת המועצה הבין-לאומית של נשים יהודיות |
| השקפה דתית | יהדות |
| בן זוג | חנוך יהודה קוהוט |
רבקה קוֹהוּט (באנגלית: Rebekah Bettelheim Kohut; 9 בספטמבר 1864 – 11 באוגוסט 1951) הייתה מחנכת, סופרת ומנהיגת קהילה אמריקאית, יהודיה ילידת הונגריה. היא הייתה הנשיאה הראשונה של הקונגרס העולמי לנשים יהודיות, שנבחרה בוועידה הראשונה שלו (אנ') בשנת 1923. ב-1935 כינתה ליליאן וולד את רבקה קוהוט "הגברת הראשונה של יהדות אמריקה".[1]
נעורים והשכלה
רבקה בטלהיים נולדה בקאשה, הונגריה (כיום קושיצה, בסלובקיה), בתם של הרב אלברט בטלהיים והמורה הנרייטה א. ויינטראוב בטלהיים. משפחת בטלהיים היגרה לארצות הברית כשרבקה הייתה ילדה קטנה. הם גרו בריצ'מונד בווירג'יניה לפני שהתיישבו בסן פרנסיסקו בקליפורניה, שם סיימה קוהוט תיכון. היא למדה, אך לא סיימה את לימודיה באוניברסיטת קליפורניה.[2]
קריירה
כאשת רב[3] בניו יורק, היא נטלה תפקיד ציבורי בשיפור הקהילה. היא הקימה ארגון נשים בקהילה של בעלה בבית הכנסת המרכזי, "אחוות הנשים של בית הכנסת המרכזי לשירות אישי", שסייעה לעולים חדשים בלואר איסט סייד.[4] היא גם הייתה מעורבת באגודת ההגנה על בריאות הנשים (אנ') של ניו יורק, שחיפשה דרכים לשפר את התברואה בעיר.[5]
כמחנכת, היא הייתה האישה היהודייה היחידה שנאמה בקונגרס הלאומי של אימהות ב-1897, בנושא "יראת הורים, כפי שנלמדה בבתים עבריים".[3] ב-1899, היא הקימה את המכינה לבנות לקולג' על שם קוהוט (Kohut College Preparatory School for Girls), פנימייה, אותה ניהלה עד 1905 עם בנה החורג ג'ורג' אלכסנדר קוהוט. הם הקימו וערכו עיתון בית ספר יהודי, "מחשבות מועילות" (Helpful Thoughts). היא הרצתה על ספרות אנגלית במשך שנים רבות. ב-1933 החלה תפקיד במשך שנתיים כמנהלת בית הספר של קולומביה (אנ').[2]
לאחר שהתאלמנה, היא הייתה נשיאת הסניף הניו יורקי של המועצה הלאומית של נשים יהודיות (NCJW) בשנים 1897–1901,[6] שימשה כנאמן של האגודה העברית של נשים צעירות, והייתה פעילה בפוליטיקה של העיר ניו יורק. במהלך מלחמת העולם הראשונה היא עבדה עם ועדת הנשים של העיר להגנה לאומית על שיבוץ נשים בעבודות הקשורות למלחמה, והיא גייסה כספים לסיוע במלחמה. היא הפכה ליו"ר ועדת השיקום של ה-NCJW, שהופקדה על סיוע לקהילות יהודיות באירופה מוכת המלחמה. ב-1923 הייתה מייסדת והנשיאה הראשונה של הקונגרס העולמי של נשים יהודיות, שהתכנס בווינה. בשנת 1927, היא הייתה האישה הראשונה שכיהנה כשופטת בבית המשפט היהודי לבוררות בעיר ניו יורק.[7][8][2] ב-1932 מינה אותה מושל ניו יורק פרנקלין דלאנו רוזוולט לחברה היחידה בוועדה המחוקקת המשותפת על אבטלה (Joint Legislative Committee on Unemployment), שם היא קראה להקמת ביטוח אבטלה ממלכתי באופן מיידי.
היא כתבה שני ספרי זיכרונות, "החלק שלי" (My Portion, 1925),[9] ו"עוד אתמולים" (More Yesterdays, 1950), וביוגרפיה של בנה החורג, "בית אביו: סיפורו של ג'ורג' אלכסנדר קוהוט" (His Father's House: The Story of George Alexander Kohut, 1938).[10] בשנות ה-30 של המאה ה-20, היא שימשה כיועצת לשירות התעסוקה של מדינת ניו יורק,[11] ודאגה למימון ומודעות לטיפול במצוקתם של פליטים יהודים גרמנים. "האישה היהודייה", הכריזה, "חייבת לבחור בין עולם לא מאורגן, כאוטי וחסר ביטחון לבין עולם שבו יש שלום, שפע, חופש וביטחון".[12]
חיים אישיים
היא נישאה לרב חנוך יהודה קוהוט בשנת 1887, כאשתו השנייה (כאשר הרב בנימין סאלד, אביה של הנרייטה סאלד, ערך את הטקס). לחנוך יהודה קוהוט היו חמישה בנים ושלוש בנות מנישואיו הראשונים, רובם היו עדיין צעירים. היא התאלמנה כשהרב קוהוט נפטר בשנת 1894. "נולדתי באירופה, נעורי היו בווירג'יניה, התחנכתי בקליפורניה, ומקווה לסיים את ימי בניו יורק", כתבה ב-1895.[13]
מוות ומורשת
רבקה קוהוט מתה ב-1951, בגיל 86, בניו יורק.[14][15]
ב-1952 תרמה בתה החורגת של קוהוט, ג'וליה קאהן (Julia Kahn), שני לוחות אשוריים לאוניברסיטת ייל לזכרה של רבקה קוהוט.[16] המסמכים המשפחתיים של קוהוט, כולל ספרי חשבונות מבית הספר לבנות של רבקה קוהוט, נשמרים בארכיון באוניברסיטת ייל.
ספרייה
- My Portion (1925)
- More Yesterdays (1950)
- His Father's House: The Story of George Alexander Kohut (1938)
קישורים חיצוניים
- Karla Goldman, Rebekah Bettelheim Kohut - The Shalvi/Hyman Encyclopedia of Jewish Women
- Rebekah Bettelheim Kohut (1864-1951) - Turning Point Suffragist Memorial
הערות שוליים
- ^ Lillian D. Wald, "American Jewry's First Lady" Wisconsin Jewish Chronicle (November 15, 1935): 1. via Newspapers.com
- ^ 2.0 2.1 2.2 Karla Goldman, "Rebekah Bettelheim Kohut" Jewish Women's Archive.
- ^ 3.0 3.1 Shuly Robin Schwartz, The Rabbi’s Wife: The Rebbetzin in American Jewish Life (NYU Press 2007): 53-56. מסת"ב 9780814786901
- ^ Howard B. Rock, Deborah Dash Moore, Jeffrey S. Gurock, Annie Polland, Daniel Soyer, Diana L. Linden, eds., City of Promises: A History of the Jews of New York (NYU Press 2012): 45-72. מסת"ב 9780814724880
- ^ Barbara Sicherman, Carol Hurd Green, eds., Notable American Women: The Modern Period (Harvard University Press 1980): 403-405. מסת"ב 9780674627338
- ^ האנציקלופדיה העברית, כרך כ"ט, עמוד 224
- ^ "Mrs. Kohut a Judge in the Jewish Court" New York Times (March 16, 1927): 9.
- ^ Sabine Kaufman, "Woman Judge of Unique Court" Brooklyn Daily Eagle (May 22, 1927): 101. via Newspapers.com
- ^ James Luby, "Romantic Career of a Vicarious Mother in Israel: Mrs. Rebekah Kohut's Life Story of Social Service" New York Times (April 26, 1925): BR5.
- ^ Rebekah Kohut and Edward Davidson Coleman, His Father's House: The Story of George Alexander Kohut (Yale University Press 1938).
- ^ "Marcy Names Mrs. Kohut" New York Times (November 14, 1931): 13.
- ^ "Jewish Women Seek 40,000 New Members" New York Times (October 29, 1934): 6.
- ^ "Mrs. Rebekah Kohut" The American Jewess 1(2)(May 1895): 82-83.
- ^ "Mrs. Kohut Dead; Welfare Leader" New York Times (August 12, 1951): 79.
- ^ "Rebekah Kohut, Noted American Jewish Women's Leader, Dies at Age of 86" Wisconsin Jewish Chronicle (August 17, 1951): 1. via Newspapers.com
- ^ "Assyrian Tablets Presented to Yale" New York Times (March 2, 1952): 30.
