רוברט דסה
| תאריך עלייה | 1968 |
|---|---|
| ידוע בשל | מנידוני קהיר ומגיבורי "העסק הביש" |
| מקצוע | פעיל ציוני, עיתונאי, סופר, צייר |
רוברט דסה (נולד ב-8 במאי 1933) היה אחד מנידוני קהיר, שישב בכלא המצרי במשך 14 שנה עקב השתתפותו ב"מבצע סוזנה" אשר נודע גם בשם "העסק הביש". דסה שוחרר במסגרת חילופי שבויים לאחר מלחמת ששת הימים. לאחר הבאתו לישראל שירת בצה"ל והגיע לדרגת סגן אלוף.[1] דסה עבד שנים רבות כעיתונאי במחלקה הערבית של הטלוויזיה הישראלית.
לרוברט ולרעייתו שלושה ילדים ושבעה נכדים. הוא מתגורר ברמת השרון, ואף זכה לתואר יקיר העיר.[2]
ביוגרפיה
רוברט דסה נולד באלכסנדריה שבמצרים לזהרה, שעברה מישראל למצרים במהלך מלחמת העולם הראשונה, ולנסים שהיה יליד אלכסנדריה, נצר למשפחת דסה הירושלמית. הוא למד בבית הספר היסודי של הקהילה היהודית באלכסנדריה. ובתיכון על שם הרמב"ם, מיסודו של הרב משה ונטורה אשר היה הרב הראשי של אלכסנדריה. רוברט ספג את אהבת ישראל והציונות בבית הספר וכן בתנועת בני עקיבא בעיר, שבה היה חניך, ואף מילא בה תפקיד של מרכז הסניף. בשנת 1949 התבקש הנער רוברט דסה על ידי ד"ר חיים (ויקטור) סעדיה, שהיה פעיל ציוני מראשי תנועת 'בני עקיבא' מקהיר, להיכנס אל בין שורות תנועת "דרור" ולעשות נפשות ל'בני עקיבא". בתנועת "דרור" הכיר רוברט שני צעירים יהודיים נוספים - ויקטור לוי ופיליפ נתנסון שלימים גויסו יחד עמו למודיעין הישראלי.[1]
הגיוס
במחלקת המודיעין שבמטה הכללי של צה"ל הייתה עם קום המדינה יחידה מבצעית - יחידה 131, שתפקידה היה למלא משימות מודיעין מעבר לקווי האויב בעיקר בעת מלחמה. בשנת 1951 נשלח למצרים קצין ביחידה, סרן אברהם דר, כדי לגייס צעירים יהודים תושבי מצריים שאוהדים את הרעיון הציוני ולהפעילם במשימות איסוף מידע. אברהם דר נעזר בפעילים ציונים ובאנשי המוסד לעלייה ב' כדי לאתר צעירים מתאימים. רוברט דסה הומלץ כמועמד מתאים ואברהם דר פנה אליו וביקש את עזרתו. כדי לעשות זאת היה על דסה לעזוב את התנועה, והוא עשה זאת בלב כבד. כדי להרחיק כל חשד, רוברט יחד עם צעירים ציוניים נוספים מקהיר ומאלכסנדריה העמידו פנים שהם חבורת צעירים הוללת הרחוקה מהתנועה הציונית.
ההכשרה בישראל
רוברט דסה זומן להכשרה בישראל. לשם כך הוא נרשם ללימודים באוניברסיטה בצרפת, התקבל, והגיע לישראל דרך צרפת בינואר 1953. בישראל הוא השתתף בקורס מזורז שלווה גם בסיורים לאורכה ולרוחבה של הארץ. לימים סיפר דסה כי המראות שראה באותם טיולים הגבירו את אהבתו לישראל, נחקקו בזכרונו, וחיזקו אותו במהלך 14 השנים בכלא המצרי.
הפעולה
בשנת 1954 החליטה ממשלת בריטניה להוציא את צבאה ממצרים. ישראל חששה מצעד זה ולכן הועלתה הצעה באמ"ן לחבל בחשאי במתקנים בריטיים ואמריקניים במצרים, ובאמצעות מעשים אלו לגרום לבריטים לשנות את החלטתם. החוליה באלכסנדריה נבחרה למלא משימה זו וקצין מיחידה 131, אברי אלעד, נשלח להפעיל אותה. רוברט דסה השתתף במספר פעולות שגרמו לשריפות קלות ללא פגיעה בנפש. פעולה נוספת נקבעה ל-23 ביולי, יום השנה למהפכת הקצינים החופשיים, ובה תוכננה חבלה נגד בתי קולנוע בקהיר ובאלכסנדריה. פיליפ נתנסון נשלח לבצע את החבלה בקולנוע 'ריו' שבאלכסנדריה, אך בעלותו במדרגות הקולנוע התלקח מטען החבלה שבכיסו והוא נעצר. רוברט דסה שהה באותה עת בקהיר עם חברו שמואל עזר. כאשר חזר למחרת אל ביתו, נעצר מיד.[3]
המשפט
חברי שתי החוליות נעצרו בתוך ימים אחדים והועמדו לדין. מפקד החוליה בקהיר, ד"ר משה מרזוק, ומפקד החוליה באלכסנדריה, שמואל עזר, נידונו למוות ונתלו בקהיר בח' בשבט תשט"ו, 31 בינואר 1955. חברי החוליות האחרים נשפטו לתקופות מאסר ממושכות. רוברט דסה נידון ל-15 שנות מאסר עם עבודות פרך. היחיד שלא נעצר היה המפקד אברי אלעד. לימים התברר כי הוא בגד וכי הסגיר את פקודיו לידי המודיעין המצרי.[4]
בכלא
דסה וחבריו עברו עינויים קשים בעת החקירה וסבלו קשות גם בכלא. לדסה נגרמו נזקים בלתי הפיכים בשלהם אף הוכר לאחר עלייתו ארצה כנכה צה"ל. במהלך השהות בכלא גילה דסה תעצומות נפש וכושר הישרדות מדהים. הוא היה ספורטאי וארגן בכלא קבוצת כדורגל, עמד בראשה ובהמשך אף כיהן כמאמנה. הוא ניצל זאת כדי לצאת עם הקבוצה לתחרויות בבתי כלא אחרים בניסיון לפגוש את חברת החוליה מרסל ניניו, שהייתה בכלא נשים. דסה למד לנגן והצטרף לתזמורת הכלא. בנוסף לכך הוא וחברו לתא מאיר זפרן היו בעלי כישרון ציור, הם צורפו לחוג ציור שבמסגרתו ציירו עבור קציני הכלא, השתתפו בתערוכה של עבודות אסירים, ואף הצליחו בזכות כך לשפר את תנאי חייהם ולעזור לחבריהם.[1]
השיחרור והעלייה לישראל
לאחר מלחמת ששת הימים בפברואר 1968 נערכה עסקת חילופי שבויים בין ישראל למצריים שבמסגרתה רוברט דסה, ויקטור לוי, מרסל ניניו ופיליפ נתנזון השתחררו מהכלא והובאו ארצה.
לאחר הגעתו לישראל למד רוברט באוניברסיטת תל אביב בחוגים לשפה וספרות ערבית ולהיסטוריה של המזרח התיכון ועבד שנים רבות כעיתונאי במחלקה הערבית של הטלוויזיה הישראלית. הוא קיבל דרגת רב-סרן בחיל המודיעין, ומאוחר יותר הועלה לדרגת סגן אלוף.[5]
יצירותיו
הספר "בחזרה לקהיר"
דסה היה היחיד מחברי הרשת ששב לבקר במצרים לאחר שיחרורו, וביקר בה יותר מעשרים פעם. הוא כתב את חוויותיו מאירועי 1954 ומשהייתו בכלא המצרי ופרסם אותם בשנת 1992 בספרו "בחזרה לקהיר".[6][7]
ציור
העיסוק בציור היה אחד הדברים שעזרו להישרדותו של דסה בכלא, והוא המשיך בכך אף בישראל במסגרת אגף השיקום של משרד הביטחון.[8] ציוריו הוצגו במספר תערוכות ביניהם: תערוכה ייחודית של ציוריו מטעם משרד הביטחון הוצגה במוזיאון ההגנה בת"א בנובמבר 2011[9] ובה הוצגו גם ציורים "שחלקם הוברחו ממצרים לישראל וחלקם נשלחו מהכלא בהסכמת המצרים."[10]
ציוריו הוצגו גם בתערוכה "גיבורים כאמנים" תערוכה של המרכז למורשת המודיעין יחד עם ציוריהם של חבריו למאבק פיליפ נתנסון, שמואל עזר ומאיר זפרן.[11]
לקריאה נוספת
- אביעזר גולן, מבצע סוזנה - הסיפור המלא של נידוני "הפרשה", הוצאת ידיעות אחרונות, 1990
- עמלה עינת, המשימה האבודה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008
קישורים חיצוניים
- רוברט דסה, הקרן להנצחת קדושי קהיר
רוברט דסה - חזרה למצרים (פרשת עסק הביש), הקרן להנצחת קדושי קהיר, יוטיוב- רוברט דסה, רואים את הקולות
- רוברט דסה אסירי המחתרות, יוטיוב
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 רוברט דסה, באתר הקרן להנצחת קדושי קהיר
- ^ עירית רמת השרון, יקיר העיר רוברט דסה, באתר עירית רמת השרון, 2017
- ^ אתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל, באתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל
- ^ "עסק הביש" (מבצע סוזאנה), באתר המרכז למורשת המודיעין
- ^ אלוף מאיר עמית - האיש שבזכותו שוחררו האסירים (עמ' 16), באתר kotar.cet.ac.il
- ^ רוברט דסה, בחזרה לקהיר, רוברט דסה, 1992
- ^ הסופר רוברט דסה, באתר סימניה
- ^ אלבז-אלוש, קורין (2021-11-02). "החיים בשבי המצרי: הציורים הנדירים של השבוי מפרשת "עסק הביש"". Ynet. נבדק ב-2022-11-12.
- ^ מוזיאון ההגנה, תערוכת הציורים של רוברט דסה מ"נידוני קהיר", באתר מוזיאון ההגנה בת"א, 2011
- ^ קורין אלבז אלוש, החיים בשבי המצרי הציורים הנדירים של השבוי מפרשת "עסק הביש", באתר ווי נט, 2.11.21
- ^ המרכז למורשת המודיעין, גיבורים כאמנים, באתר המרכז למורשת המודיעין
