רושיה מונטנה
| רושיה מונטנה 2007 | |||||||||||||
| רושיה מונטנה 2007 | |||||||||||||
| מדינה |
 רומניה | ||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מחוז | אלבה | ||||||||||||
| שטח | 42 קמ"ר | ||||||||||||
| גובה | 850 מטרים | ||||||||||||
| קואורדינטות | 46°18′22″N 23°07′49″E / 46.306111°N 23.130278°E | ||||||||||||
| https://primariarosiamontana.ro/ | |||||||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||||||
| |||||||||||||
רושיה מונטנה (ברומנית: Roșia Montană; בלטינית: Alburnus Maior, אלבורנוס מאיור; בהונגרית: Verespatak, וֶרֶשְפַּטַק; בגרמנית: Goldbach, גולדבאך, או Rotseifen, רוטזייפן) היא קומונה (אנ') (מועצה אזורית) במחוז אלבה בהרי אפוסני (אנ') במערב טרנסילבניה ברומניה. היא שוכנת בעמק "ואלאה רושיאיי" (Valea Roșiei, "העמק האדום"), שדרכו זורם הנהר הקטן רושיה מונטנה. הקומונה מורכבת משישה עשר כפרים.
משאבי המינרלים העשירים של האזור נוצלו עוד מימי הרומאים או אף לפני כן. מכרה הזהב בבעלות המדינה נסגר בסוף 2006 לקראת הצטרפותה של רומניה לאיחוד האירופי. חברת גבריאל ריסורסס (Gabriel Resources) מקנדה תכננה לפתוח מכרה חדש באתר. זה גרם למחלוקת מצד אחד לגבי המידה שבה יישמרו שרידי הכרייה הרומית ובעקבות החששות מחזרה על דליפת הציאניד בבאיה מארה, ומצד שני לגבי היתרונות שהכרייה תביא לחלק העני והלא מפותח זה של המדינה.
המערכה נגד הכרייה ברושיה מונטנה הייתה אחד הקמפיינים הגדולים ביותר של מטרה לא-פוליטית ב-20 השנים האחרונות ברומניה. שפע של ארגונים התבטאו נגד הפרויקט, מגרינפיס ועד האקדמיה הרומנית. לאחר סדרה של הפגנות בכל המדינה בסתיו 2013, ביטל בית הנבחרים של רומניה בסופו של דבר את הפרויקט ב-3 ביוני 2014.[1] יתרה מכך, רושיה מונטנה סווגה כאתר היסטורי בעל חשיבות לאומית, על פי צו של משרד התרבות שניתן ב-30 בדצמבר 2015. לפיכך, פעילות תעשייתית אסורה באזור.[2]
היסטוריה
קיימות עדויות ארכאולוגיות ומטלורגיות לכריית זהב ב"מרובע הזהב" של טרנסילבניה מאז תקופת האבן המאוחרת. הקהילה, שנודעה אז כאלבורנוס מאיור (Alburnus Maior), נוסדה על ידי הרומאים בתקופת שלטונו של טראיאנוס כעיירת כורים, עם מתיישבים מאיליריה שבדרום דלמטיה. ההתייחסות המוקדמת ביותר לעיר היא על לוח שעווה המתוארך ל-6 בפברואר 131. ארכאולוגים גילו בעיירה בתי מגורים עתיקים, נקרופוליס, מנהרות של מכרות, כלי כרייה, 25 לוחות שעווה וכתובות רבות ביוונית ובלטינית, במרכז גבעת קארפֶן (Dealul Carpeni). הרומאים עזבו את דאקיה בשנת 271.
נראה כי הכרייה החלה שוב בימי הביניים על ידי מהגרים גרמנים (סקסונים טרנסילבנים) שהשתמשו בטכניקות דומות לרומאים. מצב נמשך עד למלחמות ההרסניות של אמצע המאה ה-16.
הכרייה הורחבה מאוד תחת האימפריה האוסטרית בעידוד השלטונות הקיסריים. קרל השישי מימן את בנייתן של בריכות (tăuri) בשנת 1733. לאחר התפרקות האימפריה ב-1918, רוב העורקים הנותרים נכרו תחת זיכיונות באורך קבוע שניתנו לאזרחים המקומיים. הפסולת העשירה בסולפידים יצרה כמויות גדולות של חומצה גופרתית שהחדירה מתכות כבדות למקורות מים מקומיים, בנוסף לכספית ששימשה להפקת הזהב.
בשנת 1948 השתלטה המדינה הרומנית על המכרות, כאשר הכרייה התת-קרקעית המסורתית בקנה מידה קטן נמשכה עד סוף שנות ה-60. לאחר מכן הופנתה תשומת הלב לזהב בריכוז נמוך יותר שחלחל לסלע המקיף את העורקים. בשנת 1975 נבנה בור פתוח לכרייה בתפזורת. מכרה זה הופעל על ידי Roșiamin, חברה בת של החברה הממשלתית "המְנַהֵל האוטונומי של נחושת בדווה" (Regia Autonomă a Cuprului din Deva (RAC)), שהעסיק 775 עובדים, שהיו רוב המועסקים באזור. העפרה רוכזה בציפה בגורה רושיאיי (Gura Roșiei) ולאחר מכן בוצע מיצוי בציאניד בבאיה דה אריאש (אנ'). מכרה זה נזקק לסובסידיות של 3 מיליון דולר בשנה ב-2004 ונסגר ב-2006 לפני הצטרפות רומניה לאיחוד האירופי.
פרויקט הכרייה
מקור הפרויקט הוא בעסקה משנת 1995 שנחתמה על ידי RAC Deva עם איש העסקים הרומני-אוסטרלי השנוי במחלוקת פרנק טימיש (Frank Timiș) בנוגע לעיבוד מחדש של הפסולת מהמכרות ברושיה מונטנה. מספר שנים מאוחר יותר הועבר רישיון הכרייה עבור שטח של 23.8823 קמ"ר סביב רושיה מונטנה לתאגיד Roșia Montană Gold Corporation (RMGC) מ-Minvest Deva SA (החברה שירשה את RAC Deva). RMGC נמצאת בבעלות של 80% על ידי החברה גבריאל ריסורסס (Gabriel Resources) הנסחרת בטורונטו ו-19.3% בבעלות ממשלת רומניה באמצעות Minvest.
במסגרת הפרויקט תכננה RMGC להפיק 225 טון זהב ו-819 טון כסף במשך 17 שנים, כלול חפירה של שטח גדול, הכולל יצירת ארבעה פירי כרייה המשתרעים על פני 2,050 דונם. השניים הראשונים באתרי הכרייה הישנים של Cirnic ו-Cetate, ואחריהם בורות בייג (Jig) ובאורליה (Orlea) בשלב השני. עד 250 מיליון טונות של פסולת מרוכזת בציאניד יאוחסנו בבריכה של 3,630 דונם בעמק קורנה (Corna) מאחורי סכר בגובה 185 מטר.
התאגיד לא הצליח לקבל הרשאה מלאה לפרויקט. רשויות המדינה העניקו היתרים אשר בוטלו מאוחר יותר על ידי בתי המשפט בעקבות פניות של ארגוני סביבה. הליך הערכת ההשפעה הסביבתית החל בשנת 2004, אך עדיין ניתן אישור סופי.
החברה החלה ברכישת בתים בעיר, אך כ-100 תושבים סירבו למכור, ובתמיכתם של אנשי איכות הסביבה, אדריכלים, ארכאולוגים ועורכי דין, הם נאבקים בתאגיד ובמדינה בבתי משפט. החששות העיקריים של המתנגדים קשורים לסכנות הסביבתיות של שטיפת ציאניד של זהב (כפי שרומניה הייתה עדה לדליפת הציאניד בבאיה מארה בשנת 2000), וכן להרס האתרים הרומיים העתיקים ברושיה מונטנה.[3]
ההתנגדות לתוכניות של RMGC באה בעקבות דו"ח של האקדמיה הרומנית על הפרויקט שפורסם באפריל 2003, שהמליץ להשעות את כל הכרייה בעזרת ציאניד ברושיה מונטנה. בשנים שלאחר מכן, הכנסייה האורתודוקסית הרומנית, הכנסייה הרומנית הקתולית והכנסייה האוניטרית הרומנית הביעו כולם את התנגדותם לפרויקט. גם ארגונים חוץ-ממשלתיים גדולים כמו גרינפיס וארגונים פוליטיים כמו הפדרציה האירופית של המפלגות הירוקות התנגדו.
באוגוסט 2005 הודיעה ממשלת קנדה כי היא תומכת בפרויקט של גבריאל ריסורסס. באוקטובר 2005 הודיע מיקלוש פרשאני (Miklós Persányi), השר ההונגרי לאיכות הסביבה, כי ממשלת הונגריה מתנגדת נחרצות לפרויקט. הכנסיות ההיסטוריות ההונגריות מודאגות במיוחד מהאיום על אנדרטאות וכנסיות שהן חלק מהמורשת התרבותית ההונגרית המשותפת.
בשנת 2013 הודיעה ממשלת ויקטור פונטה כי תשלח דרך הפרלמנט חוק חדש שיאפשר לעקוף תקנות סביבתיות ומורשת שמנעו את תחילת הפרויקט. הודעה זו הובילה להפגנות הרומניות ב-2013 נגד פרויקט רושיה מונטנה בערים הגדולות ברחבי המדינה. ב-3 ביוני 2014 ביטל בית הנבחרים של רומניה בסופו של דבר את הפרויקט.[1]
פסטיבל החציר
בכל שנה מאז 2004, באוגוסט, ארגנו כמה ארגונים לא ממשלתיים פסטיבל מוזיקה בחינם ברושיה מונטנה בסיוע מסע הפרסום של "הצילו את רושיה מונטנה". הפסטיבל שקיבלו את השם "פאנפסט" (FânFest, "פסטיבל החציר") כלל להקות וזמרות רומניות גדולות רבות וכן זדוב שי זדוב מהרפובליקה של מולדובה. כל האמנים מבצעים פרו בונו בסיוע מסע הפרסום ולחגוג גיוון אמנותי ורב תרבותיות.
באירוע פאנפסט בן שלושה ימים יש מגוון גדול של פעילויות תרבות, סביבתיות, מוזיקליות וחיצוניות, כמו גם הזדמנות להשתתף בסדנאות שונות. הבמה המרכזית כוללת קבוצות המבצעות רוק, ג'אז, פולק, רגאיי ומוזיקת עולם. בפאנפסט -2006 נערך אוהל שני, "פעילות אלטרנטיבית", מארח מופעי תיאטרון וריקוד, הקרנות וידאו ופעילויות תרבותיות, סביבתיות וחברתיות אחרות.[4]
דמוגרפיה
| שנה | בסך הכול | רומנים | הונגרים | צוענים |
|---|---|---|---|---|
| 1850 | 5,756 | 4,651 (81%) | 669 | 170 |
| 1880 | 5,640 | 4,130 (73%) | 1,452 | |
| 1890 | 5,543 | 4,037 (73%) | 1,472 | |
| 1900 | 5,665 | 4,211 (74%) | 1,424 | |
| 1910 | 5,165 | 3,623 (70%) | 1,515 | |
| 1920 | 4,252 | 3,341 (79%) | 880 | |
| 1930 | 4,362 | 3,673 (84%) | 609 | 60 |
| 1941 | 5,409 | 4,557 (84%) | 651 | |
| 1956 | 4,169 | 3,684 (88%) | 416 | 63 |
| 1966 | 4,591 | 4,178 (91%) | 317 | 87 |
| 1977 | 4,393 | 4,060 (92%) | 157 | 168 |
| 1992 | 4,146 | 3,808 (92%) | 104 | 228 |
| 2002 | 3,872 | 3,518 (91%) | 55 | 289 |
| 2011 | 2,656 | 2,239 (84%) | 6 | 334 |
אתר מורשת עולמית
ביוני 2018 הוצע אזור רושיה מונטנה כמועמד להצטרף לאתרי המורשת העולמית של אונסק"ו בשל השרידים הארכאולוגים של מכרות הזהב מתקופת השלטון הרומאי. שרידים אלו שכוללים מנהרות באורך כולל של 7 קילומטרים מתחת לארבעה אתרים שונים מעידים על שיטות הכרייה ומיצוי הזהב והכסף של הרומאים. בכך דומה אתר זה לאתר המורשת העולמית לאס מדולס בספרד שגם בו כרו הרומאים זהב.
האזור הוכרז אתר מורשת עולמית ב-27 ביולי 2021 בישיבת ועדת המורשת העולמית בכנס בפוג'ואו שבסין.[5] עם זאת, עקב העובדה שעדיין קיימות התוכניות לחידוש כריית הזהב על ידי חברת גבריאל ריסורסס האתר מוגדר בסיכון גבוה.[6]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 "Deputații au respins proiectul de lege privind Roșia Montană" (ברומנית). HotNews. 3 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Roșia Montană a fost declarată sit istoric de importanță națională". Gândul. 11 בינואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Claudia Ciobanu (5 בספטמבר 2013). "Romania's struggle for democracy is encapsulated in a village". The Guardian.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ דף הפייסבוק של הפסטיבל
- ^ Cultural sites in Africa, Arab Region, Asia, Europe, and Latin America inscribed on UNESCO’s World Heritage List
- ^ Roșia Montană Mining Landscape
