רות שטייניץ
רות שטייניץ (Ruth Steinitz; 27 בנובמבר 1907 – 18 בדצמבר 1995) הייתה רופאת ילדים ישראלית בירושלים ויישובי העולים בפרוזדור ירושלים עם קום המדינה. בהמשך עברה למחקר אפידמיולוגיה של מחלות סרטן. הקימה את הרישום הלאומי לסרטן בישראל במשרד הבריאות והייתה הראשונה לנהל אותו.
ביוגרפיה
רות לבית אבר נולדה וגדלה בברסלאו שבגרמניה (היום וורוצלב בפולין). היא בתם הבכורה של אוסקר אבר, סוחר רהיטים עתיקים, ואגנס אבר לבית קאופמן.
לאחר סיום הגמנסיה בברסלאו למדה רפואה באוניברסטאות היידלברג, ברסלאו וברלין. נישאה להיינץ שטייניץ, סטודנט לרפואה ולזואולוגיה, ולימים פרופסור ומנהל המחלקה לזואולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. בתחילת 1933, עת שהזוג שטייניץ נמצא בשנת הלימודים האחרונה (סטאג') בבית חולים בברלין, ובעקבות עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, נאסר עליהם לעבוד בבתי חולים בשל היותם יהודים. לרות שטייניץ נחסמה סופית אפשרות רכישת מקצוע הרפואה במולדתה והעיסוק בו. בהיות בעלה ציוני, עלו השניים באותה שנה לארץ ישראל.
בחמש השנים הראשונות לאחר עלייתם הם התגוררו ברחובות ובפתח תקווה, וב-1938 השתקעו סופית בירושלים. נולדו להם שלושה בנים אשר בבגרותם פנו למדעים: רפאל שטייניץ, אסטרופיזקאי, פרופסור אמריטוס במחלקה לפיזיקה של אוניברסיטת בן-גוריון, באר שבע; גדעון שטייניץ, גאולוג, מדען בכיר ובעברו מנהל של המכון הגיאולוגי לישראל בירושלים; בנימין שטייניץ, פיזיולוג של צמחים, בעבר מדען בכיר במכון למדעי הצמח, מינהל המחקר החקלאי, מרכז וולקני, ראשון לציון.
רות שטייניץ נפטרה בירושלים בדצמבר 1995 ונקברה שם.
קריירה מקצועית
למרות שאיפתה ונסיונותיה, סירבו השלטונות הבריטים לאשר לשטייניץ לעסוק ברפואה עד סיום השלטון המנדטורי בארץ ישראל (פלשתינה) ב-1948. היא לא וויתרה, ונאבקה בנחישות על זכותה להיות רופאה. לאחר מלחמת העצמאות, ושמונה עשרה שנה לאחר שהקריירה הרפואית שלה נגדעה בגרמניה, נענתה בקשתה ב-1951, והיא השלימה בבית חולים ביקור חולים בירושלים את החסר כדי לקבל תואר רופאה אצל פרופסור הרמן צונדק ואצל רופאת הילדים ד"ר הלנה כגן. בשנים 1952–1953 עברה התמחות בבריאות הציבור בבית הספר לבריאות הציבור של אוניברסיטת ייל שבמדינת קונטיקט, ארצות הברית. אישור בישראל לעסוק כרופאה הוענק לרות שטייניץ ב-1952 (והיא אז בשנת ה-45 לחייה). תעודת רופא מומחה לבריאות הציבור הוענק לה עשור אחר כך (1962).
לאחר שובה מארצות הברית, בשנים 1952–1954, עבדה במחקר סרטן אצל פרופסור ת. גרושקה, במחלקה לרפואה חברתית שבבית חולים הדסה בירושלים. בעקבות לימודי בריאות הציבור בארצות הברית ומחקר הסרטן בהדסה התגבשה אצל שטייניץ המחשבה להקים בישראל גוף רישום לסרטן. אולם, לקח זמן עד שהרעיונות של שטייניץ יתקבלו ויבשילו בקרב גורמי המדינה בישראל שהיו צריכים לאשר ולאפשר לה לממשם. בינתיים, עבדה כרופאה באגף לבריאות הציבור של הדסה, ונסעה יום יום, בשנים 1954–1956, בין מושבי העולים שבפרוזדור ירושלים ותפקדה כרופאה יחידה של כל היישובים בתחום בריאות המשפחה ("טיפת חלב") ובכלל זה גם כרופאת בתי הספר באזור. בזמן מבצע קדש (1956) הועברה על ידי אגף לבריאות הציבור של הדסה לתחנת טיפת חלב בשכונת נחלאות בירושלים, והוטל עליה לאחד בתפקודה את הפונקציות של רופאת טיפת חלב עם תפקיד השרות האזורי שמטפל בחולים כרוניים. בפעילות זו עסקה עד שעברה למשרד הבריאות כדי להקים את היחידה לרישום סרטן.
רות שטייניץ התעניינה במחקר סרטן במבט ברמת אוכלוסייה, מבט אפידמיולוגי אשר בשנות החמישים של המאה ה-20 עדיין לא קנה לעצמו אחיזה בחקר הסרטן בישראל. עם שובה מארצות הברית, יחד עם ד"ר ת. גרושקה מבית חולים הדסה בירושלים, נבחנו, ברמת אוכלוסיית נשים חולות, ההשפעות והתוצאות הנובעות משיהוי באבחנה וטיפול בסרטן השד של האשה.[1] לאחר שהצטרפה ב-1959 לאגף לאפידמיולוגיה במשרד הבריאות בירושלים, הקימה וניהלה יחידה שנקראה הרישום הלאומי לסרטן בישראל. יחידה זו הוקמה בתמיכת האגודה למלחמה בסרטן, אגודה בה שטייניץ הייתה מתנדבת פעילה במשך עשרות שנים. תכליתו של הרישום לאסוף נתונים על הארעות מחלות סרטן בקרב כלל אזרחי ישראל, ובו מתבצע איסוף וניטור שוטף ומתמשך של נתונים על כל חולה חדש ומחלתו, שלבי התפתחות המחלה, וקבלת מידע על הישרדות ותמותה של החולה. נתוני החולים שברישום הם של כל החולים המגיעים לאיבחון וטיפול בבתי חולים, והם נשלחים למאגר הרישום במשרד הבריאות מכל בתי החולים בארץ.
בראשיתו, הרישום התנהל בכרטסת, אך עד מהרה, עוד בשנות ה-60 הראשונות של המאה העשרים, שטייניץ ניווטה את פיתוח מאגר הנתונים למאגר ממוחשב. מסד הנתונים המצטברים לאורך עשרות שנים, מאז ייסוד הרישום ועד היום, משמש מחקרים באפידמיולוגיה של מחלות סרטן. באמצעות עיבוד הנתונים שבמאגר ניתן ללמוד על סוגי סרטן שונים תוך התייחסות למאפיינים כגון גיל החולה, מינו, הארץ ממנה עלה, מקום מגוריו או המקום הגאוגרפי של עבודתו בישראל, סוג עיסוק או עבודה, חשיפה לגורמי סביבה מסכני בריאות (קרינת שמש, כימקלים מזהמים), או על מגמות תחלואה, השרדות ותמותה המשתנים במימד הזמן.
בעת הקמתו, היו לרישום הלאומי לסרטן בישראל מאפיינים המייחדים אותו מהרישומים המקבילים של ארצות אחרות: א) במדינות המערב הגדולות והמתקדמות, וביפן, בגלל ממדיהן הגאוגרפים וגודל האוכלוסייה שבהן, הרישומים לסרטן לרוב מקיפים פלחי אוכלוסייה, והניתוחים האפידמיולוגים מבוססים על מדגמים מתוך כלל האוכלוסייה. הרישום בישראל היה מראשיתו אחד מהרישומים לסרטן הראשונים בעולם שהקיפו את כל אוכלוסיית המדינה. (ב) אוכלוסיית ישראל מאופיינת בהרכב דמוגרפי מגוון וייחודי לה – אוכלוסיית ילידים בני המקום יהודים ושאינם יהודים, ומהגרים שהגיעו ממדינות רבות ושונות מאוד זו מזו. מתוך הכרה במכלול המאפיינים הייחודיים הללו, שטייניץ הבינה שתוצאות המחקרים האפידמיולוגים בישראל יהיו לעניין לרופאים וחוקרי סרטן בישראל כמו גם לקהילה הבינלאומית של אפידמיולוגים חוקרי סרטן. לכן דאגה, מרגע הקמת הרישום, למדיניות של פרסומים תקופתיים של משרד הבריאות ,[2][3][4] ולהנגשת הנתונים לרופאים וחוקרים מהאקדמיה בארץ ובחו"ל.[5][6][7] בנוסף, יזמה מחקרים משלה.[8] על בסיס מכלול עשייה זה רות שטייניץ הייתה חוקרת מוערכת ובעלת מוניטין בינלאומי, כפי שהדבר השתקף בזכייה במענקי מחקר מקרנות בחו"ל, הזמנות לכנסים בינלאומיים, הזמנות לכתיבת פרקים בספרים שנערכו על ידי חוקרים במדינות שונות, והזמנות למתן ייעוץ בנושאים הקשורים להקמה והפעלת רישומי סרטן לאומיים במדינות אחרות.
שטייניץ ניהלה את הרישום הלאומי לסרטן עד לפרישה לגמלאות ב-1969. אחרי הפרישה הרשמית המשיכה לעבוד ברישום, במחקר ובפרסום תוצאות המחקרים במשך למעלה משני עשורים נוספים. היא חדלה לעבוד עקב מחלה כשלוש שנים לפני פטירתה. הספיקה לכתוב ולהיות שותפה בכתיבת עשרות רבות של פרסומים מסוגים שונים בבמות מיקצועיות ומדעיות בארץ ובחו"ל. בהתחשב בגיל המתקדם יחסית בו החלה את הקריירה המחקרית, ובהינתן שפעלה במסגרת שאינה אקדמיה, הישגיה בעשייה, מחקר ופרסום הם יוצאי דופן בהיקפם. הקמת והפעלת הרישום הלאומי לסרטן, הפועל עד היום, היא תרומה בת-קיימא לבריאות הציבור במדינת ישראל.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הערך "סרטן השד בנשים בישראל - אפידמיולוגיה", באתר ויקירפואה
- הרישום הלאומי לסרטן, משרד הבריאות
- מחקר אפידמיולוגי בתחום הסרטן, משרד הבריאות
- מערכת נתוני הרישום הלאומי לסרטן, משרד הבריאות
- נתונים ומגמות של תחלואה בסרטן, סרטן וסביבה חלק א', האגודה למלחמה בסרטן
- נתונים ומגמות של תחלואה בסרטן, סרטן וסביבה חלק ב', האגודה למלחמה בסרטן
הערות שוליים
- ^ גרושקה ת., שטייניץ ר. (1955). על התמהמהות (delays) באיבחון וטיפול בסרטן השד אצל האשה. הרפואה 49 : 6–8.
- ^ שטייניץ, ר. (1963) הרישום הלאומי לסרטן בישראל: מקרים חדשים של גידולים ממאירים ב-1960 ו-1961. פרסום משרד הבריאות, ירושלים.
- ^ שטייניץ, ר., צור, ב. (1965) הרישום הלאומי לסרטן בישראל, נתונים ועיבוד נתונים. פרסום משרד הבריאות, ירושלים.
- ^ שטייניץ ר., קרסטין צ., כץ ל., בן-חור מ. (1974) הרישום הלאומי לסרטן בישראל: שתי תקופות חמש-שנתיות של סרטן בישראל (1960–1964 ו-1965–1969). פרסום משרד הבריאות, ירושלים.
- ^ Modan, B., Mart, H., Baidatz, D., Steinitz, R., Levin, S. (1974) Radiation-induced head and neck tumors. Lancet 1: 277–279.
- ^ Parkin, D.M., Steinitz, R., Khlat, M., Kaldor, J., Katz, L., Young, J. (1990) Cancer in Jewish migrants to Israel. International Journal of Cancer 45: 614–621.
- ^ Iscovich J., Steinitz R., Andreev H. (1993) Descriptive epidemiology of malignant tumors in Ethiopian Jews immigrating to Israel, 1984-89. Israel Journal of Medical Sciences 29: 364–367.
- ^ Steinitz, R. (1965) Pulmonary tuberculosis and carcinoma of the lung: A survey from two population-based disease registers. American Review of Respiratory Disease 92:758–766.
