רצח המלך עבדאללה
עבדאללה הראשון, מלך ירדן נרצח ב-20 ביולי 1951, בעת ביקור במסגד אל-אקצא בירושלים. המתנקש בחייו היה מצטפא שכרי עשו, שוליית חייטים פלסטיני בן 21 מירושלים,[1] שהיה בן למשפחת חוסייני.
רקע
באפריל 1949 נעצרו 6 חשודים בניסיון התנקשות במלך.[2]
מאז סיפוח הגדה המערבית לירדן באפריל 1950, הפעיל המופתי אמין אל-חוסייני תעמולה אגרסיבית נגד עבדאללה, שהוצג על ידו כאיש שגזל את העצמאות הפלסטינית והעביר ליהודים שטחים ערבים בהסכם רודוס וכאחראי לגורל מאות אלפי פליטים פלסטינים.[1]
ב-16 ביולי 1951, ארבעה ימים קודם לרצח עבדאללה, נרצח בעמאן ריאד א-סולח, ראש ממשלת לבנון לשעבר. אבי שליים טען (בספרו "קנוניה מעבר לירדן: המלך עבדאללה, התנועה הציונית וחלוקת פלסטין"), כי ברקע לשתי ההתנקשויות היה ניסיון של ירדן ולבנון להגיע להסכם שלום עם ישראל.
תיאור הרצח
עבדאללה ביקר בירושלים על מנת להיפגש עם ראובן שילוח (ראש המוסד) ואליהו ששון, איש משרד החוץ שעמד בקשר עם המלך. במסגד אל-אקצא נשא הספד בהלווייה, והשתתף בתפילת יום שישי. שכרי הצליח לחדור את "חגורת האבטחה" שהקיפה את המלך וירה בו בראש ובחזה.[3] עבדאללה הובהל לבית החולים האוסטרי בעיר העתיקה ושם מת מפצעיו.
נכדו, הנסיך חוסיין, היה יחד איתו במסגד. חוסיין שהה לצידו בעת הרצח ונורה גם הוא, אך נטען כי מדליה שהייתה מוצמדת לחזהו (ואשר על נשיאתה התעקש המלך עבדאללה) חסמה את הקליע[4].
שכרי היה מתלמד בתחום הטקסטיל, ולטענת הדיפלומט הבריטי אלק קירקברייד, "ידוע כטרוריסט"[5]. כוחות הביטחון הירדניים הרגו את שכרי מיד לאחר האירוע.
עבדאללה נקבר בבית הקברות המלכותי בעמאן[6].
לאחר הרצח
לאחר הרצח נערכו סריקות בקרב הפלסטינים ורבים נעצרו ונחקרו. כמה מהחשודים היו מבני משפחתו של אמין אל-חוסייני. אל-חוסייני הכחיש כל קשר למעשה וקרא למדינות ערב להפסיק את "מסע הטרור האכזרי" של ירדן נגד העם הפלסטיני. באוגוסט נפתח משפט המעורבים ברצח ואל-חוסייני דרש ממדינות ערב לאלץ את ירדן להפסיק את המשפט ולמנות ועדת חקירה, שתחקור את "מסע הטרור, השחיטות והרדיפות" של הלגיון. בכפרים הערביים שסופחו לישראל היו הפגנות של שמחה על הרצח.[1]
עשרה אנשים הועמדו לדין באשמת השתתפות במזימה להתנקש בחיי המלך. בין הנאשמים היו עבדאללה א-תל שהיה מושל צבאי לשעבר של ירושלים ובעת הרצח היה גולה פוליטי במצרים, ומוסא עבדאללה חסיני. השניים היו מקורבים למופתי אמין אל-חוסייני. נטען, כי א-תל הורה להרוג את שכרי על מנת להסתיר את מעורבותו באירוע. ארבעה מהנאשמים הורשעו ונידונו למוות. תל וחסיני היו במצרים וארבעה אחרים הוצאו להורג בירדן. ב-1965 הורשה א-תל לשוב לירדן, ומאוחר יותר אף היה לחבר הבית העליון של הפרלמנט הירדני.
לאחר הרצח חלה תקופת מה של רגיעה בהסתננויות לישראל, בשל כוננות מוגברת של כוחות הביטחון הירדניים. עם זאת, בטווח הארוך יותר, ההתנקשות במלך, שנחשב למתון ולפתוח לדיאלוג עם ישראל, פגעה בלגיטימציה של מהלכים מסוג זה וחיזקה את הכוחות הקיצוניים במדינה[7]. עיראק ניסתה לנצל את הרצח ואת מצבו הנפשי של היורש, טלאל, על מנת לקדם איחוד בין המדינות[8].
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 צבי אל-פלג, המופתי הגדול, עמ' 123.
- ^ 6 מאנשי המופתי נאשמים בקשירת קשר נגד המלך עבדאללה, דבר, 22 באפריל 1949
- ^ עבדאללה נרצח במסגד עומר, דבר, 22 ביולי 1951
- ^ ABDULLAH ASSASSINATION
- ^ Wilson, Mary Chrstina (1990). King Abdullah, Britain and the Making of Jordan. Cambridge University Press. עמוד 211
- ^ ארמונות המלוכה ובית הקברות המלכותי - מתוך אתר של המלך חוסיין
- ^ דוד טל, הסכם מפקדים מקומיים (ישראל-ירדן), קתדרה 74
- ^ אשר גורן, הליגה הערבית: היחסים הבינערביים, מתוך: הליגה הערבית 1945–1954, הוצאת ספרים עיינות, 1954
