שבטן לבן
 שבטן לבן
| |
|---|---|
.jpg)
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| סדרה: | סנטליים |
| סוג: | שרביטן |
| מין: | שבטן לבן |
שבטן לבן (שם מדעי: Osyris alba) הוא שיח טפיל שורש (טפיל למחצה), דו ביתי בצבע ירוק, ממשפחת השבטניים, הגדל בארצות הים התיכון.
מאפיינים חזותיים
גובהו של השבטן הלבן הוא 40–80 ס"מ, וצבעו ירוק. במהלך הקיץ כשעליו נושרים הוא דומה לשרביטן או לצמח רותמי, אך נבדל ממנו בשרידי צלקות העלים שעל הגבעולים המצולעים. בחורף מלבלבים ענפים חדשים, הנושאים עלים בשרניים מעט, צרים, הדומים לאיזמל ובעלי פטוטרת קצרה. על שיחי הזכר מופיעים הפרחים בצברים הצדדיים, והם בעלי עטיף עשבוני צהבהב, בעל 3–4 עלי עטיף ו- 3–4 אבקנים. מנגד הפרחים הנקביים יחידים, נישאים בקצה הענף, עטופים כמו הזכרים ובהן עמוד עלי יחיד שבקצהו שלוש צלקות. פרי השבטן הוא אדום-מבריק, כדורי, חד זרעי, קוטרו 6–8 מ"מ. הפצתו נעשית על ידי ציפורים, שאוכלות אותו ומפיצות את זרעו קשה הקליפה והבלתי מעוכל למרגלות העצים שעליהן הן מקוננות. הפרחים של השבטן פורחים בחודשים מרץ-אוגוסט.[1]
תפוצה
השבטן הלבן נפוץ בארצות הים התיכון. בארץ הוא נפוץ בגולן, בחרמון, בגליל, בעמק הירדן עליון, בעמקים, בגלבוע, בכרמל, בהרי שומרון, במדבר שומרון, בהרי יהודה, במדבר יהודה ובבקעת ים המלח, בשרון ובשפלה.
מאפיינים טפיליים
השבטן הלבן הוא טפיל למחצה. שורשיו נטפלים לשורשי שיחים ועצים של החורש הים תיכוניים. השבטן הלבן נחשב לטפיל שורש מבחינת תזונתם המינרלית. לשבטן הלבן ושני מיני החלוקה שלו, החיים בארץ אין להם שורשים, המסוגלים לשאוב מהקרקע מים ומינרלים, ולכן הוא נצמד לשורשי הפונדקאי על ידי כפתורי מציצה היונקים מהם מים ומינרלים.[1]
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 עזריה אלון (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל, הוצאת משרד הביטחון, 1985
