שבט יהודה בדוחק ובצער

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שבט יהודה בדוחק ובצער הוא פיוט שנאמר בקהילות רבות כחלק מאמירת הסליחות. יהודי ספרד נוהגים לומר פיוט זה בסליחות בימי שני וחמישי כל השנה, ובסליחות של חודש אלול ועשרת ימי תשובה וכן ביום כיפור. הפיוט חובר על ידי מחבר לא ידוע.

הפיוט, המושר בקטע ההתחלה של הסליחות, מקונן על סבלו של שבט יהודה בגלות ויוצר הקבלות מרומזות בין מצבו המרומם בזמן בית ראשון ושני למצבו בגלות ("הישאג אריה ביער"). חלק הארי של הפיוט הוא תפילה.

אף על פי שהפיוט נאמר במוצהר על שבט יהודה מקובל ליחסו לעם ישראל כולו שנקראים "יהודים" על שם השבט.

מבנה הפיוט

שֵׁבֶט יְהוּדָה בְּדֹחַק וּבְצַעַר. הֲיִשְׁאַג אַרְיֵה בַיַּעַר:
מְקַוִּים יְשׁוּעָתְךָ אָבוֹת וּבָנִים. הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים:
עֲמֹד בַּפֶּרֶץ בַּל נִהְיֶה לִשְׂחֹק. לָמָה ה' תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק:
יוֹנָתְךָ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת הִגִּיעָה. יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים הוֹפִיעָה:
הָבָה לָּנוּ עֶזְרַת מִצָּר. הֲיַד ה' תִּקְצָר:[1]
חַדֵּשׁ יָמֵינוּ בְגָלוּת יָשָׁן. עוּרָה לָמָּה תִישָׁן:
זְכֹר בָּנֶיךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם. וְזָר לֹא יִקְרַב אֲלֵיהֶם:
קֵץ הַנֶּחְתָּם גַּלֵּה לְגַלְמוּדָה. יִשְׂמַח הַר צִיּוֹן תָּגֵלְנָה בְנוֹת יְהוּדָה:
שַׁוְעָתֵנוּ תַּעֲלֶה לִשְׁמֵי מְרוֹמִים. אֶל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים:

הפיוט המקונן על מצבו של עם ישראל, מתאר את עם ישראל בגלותו ופונה לה' בתפילה שיושיע אותו בגאולה השלמה.

בפיוט אין משפט חוזר או פזמון והוא מסתיים במשפט "אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים" כשהוא מרמז לפיוט "אל מלך" הנאמר לפני י"ג מידות.

התייחסות לפיוט

בחלק מהמחזורים הפיוט מודפס לפני תפילת נעילה אבל לא נהגו לאומרו מפני ש"אין ראוי להזכיר שפלותם של ישראל בשעה זו". אכן בחלק מהקהילות נהגו לומר את הפיוט כשמדלגים את השורות הראשונות ומתחילים מ"זכור בניך בארץ לא להם".

ובבית אל נהגו לאמרו כשהמצב בארץ הקודש קשה, ועיין במחזור 'קול ציון' לרב בן ציון מוצפי.

קישורים חיצוניים

  • ויקיטקסט שבט יהודה בדוחק ובצער, באתר ויקיטקסט
  • הערות שוליים

    1. ^ במדבר י"א כ"ג