פתיחת התפריט הראשי

המכלול β

י"ג מידות

שלש עשרה מידות הרחמים, הידועות בכינוי י"ג מידות, הן מידותיו הרחומות של ה'.

תוכן עניינים

מקור במקרא

מקורן של י"ג מידות בחומש שמות:

וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא
ה' ה' קֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת:
נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה
וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה - פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים
עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים.

לפי הפשט נאמרו פסוקים אלה מפי משה רבנו כשראה את ה׳ עובר על פניו, אך יש האומרים שפסוקים אלו נאמרו על ידי ה' למשה רבנו. הדברים נאמרו לאחר חטא העגל, לאחר שמשה ביקש שה' יסלח לעם ישראל על החטא.

חלוקת המידות

המסורת פירשה, כי בפסוקים אלו הוזכרו 13 מידות הרחמים של הא-ל. ופירושים רבים ניתנו לחלוקה זו.

שיטת רבנו תם, רמב"ן ואבודרהם

החלוקה לפי דעת רמב"ן ואבודרהם וכן דעת רבנו תם[1] היא:

(א) ה'     (ב) ה'
(ג) קל     (ד) רחום     (ה) וחנון
(ו) ארך אפים     (ז) ורב חסד     (ח) ורב אמת
(ט) נוצר חסד לאלפים
(י) נושא עוון     (יא) ונושא פשע     (יב) ונושא חטאה
(יג) ונקה

שיטת רב האי גאון והרי"ף

החלוקה לפי דעת רב האי גאון שמוזכרת גם בדברי הרי"ף היא:

(א) ה'    
(ב) קל     (ג) רחום     (ד) וחנון
(ה) ארך אפים     (ו) ורב חסד     (ז) ואמת
(ח) נוצר חסד לאלפים
(ט) נושא עוון     (י) ונושא פשע     (יא) ונושא חטאה
(יב) ונקה     (יג) לא ינקה

שיטת רמ"ק

ישנה חלוקה ייחודית לרבי משה קורדובירו אותה הוא רושם בספרו "אילימה". לשיטת רמ"ק, כמו שהמילה "נושא" חלה על "עוון", "פשע" ו"חטאה", כך המילה "נקה" חוזרת על כל אלה, כך שהחלוקה היא:

(א) קל     (ב) רחום     (ג) וחנון
(ד) ארך אפים     (ה) ורב חסד     (ו) ואמת
(ז) נוצר חסד לאלפים
(ח) נושא עוון     (ט) ונושא פשע     (י) ונושא חטאה    
(יא) ונקה עוון     (יב) ונקה פשע     (יג) ונקה חטאה

שיטת האר"י והגר"א

החלוקה לפי דעת האר"י[2] שמוסכמת גם כן על הגר"א, שמודפסת במרבית הסידורים הספרדיים היא:

(א) קל     (ב) רחום     (ג) וחנון
(ד) ארך     (ה) אפים[3]     (ו) ורב חסד     (ז) ואמת
(ח) נוצר חסד     (ט) לאלפים[4]
(י) נושא עוון     (יא) ופשע     (יב) וחטאה
(יג) ונקה

פירוש המידות

ה' ה' - את כפילות המילה "ה'" מסביר התלמוד[5] בכך שהמידה הראשונה היא רחמיו על החוטא לפני החטא (אף על פי שגלוי לפניו שיחטא), והשנייה היא רחמיו על החוטא אחרי החטא.

"א-ל" - תוקף מידת הרחמים (אל מבטא עצמה, כמו יש לאל ידי, אלהים במובן של דיינים, אילי הארץ).

"רחום" - פירוש המידה רחמים הוא שה' מרחם על האדם בהתאם למעשיו (רחמים כשילוב של חסד ודין).

"חנון" - רחמיו של ה' הם ללא קשר למעשי האדם, אלא הם באים כמתנת חינם, חנינה.

"ארך אפים" - פירושו אורך רוח, סבלני, 'נושם עמוק' (כמו שנהוג לומר בימינו), שאינו 'מתרגז' ומעניש מיד, אלא ממתין ומחכה לחוטא שיחזור בו ויתקן את דרכו.

"ורב חסד ואמת" - : 'רב חסד' - עושה חסד גדול, וכן רב 'אמת' - כלומר עושה הרבה אמת (הכוונה לדין אמת). על מידת ה'אמת' חָלַק יונה הנביא בתפילתו ("כי עתה ידעתי כי אתה...") ומחליף אותה ב'ניחם על הרעה'. בכך הוא מחה על אי הצדק שבעולם. הוא נענה שמידת הרחמים הכרחית לקיום העולם. אף כאן בסיומה של אמירת שלוש עשרה המידות, מחליפים את אמירת 'ונקה לא ינקה' באמירת 'ונקה...' בלבד. מוטיב זה - של חשיבות הרחמים לפני האמת - הנו מרכזי בספרות הקבלה.

"נוצר חסד" - פירושו שומר חסד, כלומר נותן 'אשראי' של חסד - למרות שחטאו נגדו. לאלפים - לאלפי אנשים.

"נושא עוון ופשע וחטאה" - כלומר מוכן 'לשאת' ולסבול על גבו "עוון" - פעולה רעה, ו"פשע" - פעולה מכוונת בזדון, ו"חטאה" - פעולה 'המחטיאה את המטרה' בטעות או בהבנה לקויה.

"ונקה" - סיום מידות הרחמים במילה "ונקה", כלומר תוך התעלמות מהמשך הפסוק, "לא ינקה", מתבסס על מאמר התלמוד כי "מנקה הוא לשבים (בתשובה) ואינו מנקה לשאינם שבים" (תלמוד בבלי, מסכת שבועות, דף ל"ט, עמוד א'). לפי פירוש זה, המשך הפסוק אינו תיאור מידות הרחמים של ה', ועל כן אין אומרים אותו.[6]

קדושתן של י"ג מידות

בתורת הקבלה, לי"ג המידות קדושה וכח רוחני רב, ועל כן, על האומר אותן להבין פירושן וכוונתן ולדקדק באמירתן.

על י"ג מידות כתב רבינו בחיי:

כל המבין שלש עשרה מדות
ויודע פירושן ועקרן, ומתפלל בהן בכוונה,
אין תפלתו חוזרת ריקם,
אלא אם כן היו בידו עבירות שמעכבות זה...
והנה בזמן הזה שאנחנו שרויים בגלות
ואין לנו כהן גדול לכפר על חטאתינו ולא מזבח להקריב עליו קרבנות, ולא בית המקדש להתפלל בתוכו,
לא נשאר לנו לפני ה', בלתי אם תפלתנו וי"ג מדותיו...

פירוש רבינו בחיי על התורה, שמות, ל"ד, ו'

כמו כן פסק ר' חיים מרדכי מרגליות כי "אסור להזכיר י"ג מידות שלא בכוונה" (שערי תשובה על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקפ"א, סעיף א').

את קדושתן של י"ג מידות ניתן גם ללמוד מההלכה כי למתפלל ביחיד אסור לומר בתחנון את י"ג המידות, אלא אם כן קורא אותן בטעמיהן, וכך הוא כ"קורא בתורה" ולא כאומרן בתפילתו.

פיוטים קודם אמירת י"ג מידות

ניתן גם לעמוד על חשיבותן של י"ג מידות, מהפיוטים הקדומים (אולי המאות ה-5-6) שנוהגים לומר כהקדמה לאמירתן.

קל מלך

הפיוט הראשון נשען על מדרש חז"ל שעל פיו, כשיושב האל לשפוט את ברואיו, בכסא דין הוא יושב; אך כשהוא שומע את קול השופר עולה מביניהם, מיד עובר הוא לכיסא רחמים: "ומתמלא עליהם רחמים, והופך להם מדת הדין למדת הרחמים" (ויקרא רבה, פרשה כ"ט, פסקה ג'):

קֵל! מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים, וּמִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת.
מוֹחֵל עֲווֹנוֹת עַמּוֹ, מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן.
מַרְבֶּה מְחִילָה לְחַטָּאִים, וּסְלִיחָה לְפוֹשְׁעִים.
עוֹשֵׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וְרוּחַ, לֹא כְרָעָתָם לָהֶם גּוֹמֵל.
קֵל! הוֹרֵיתָנוּ לוֹמַר מִדּוֹת שְׁלוֹשׁ־עֶשְׂרֵה,
זְכוֹר לָנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלוֹשׁ־עֶשְׂרֵה,
כְּמוֹ שֶׁהוֹדַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם, וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ:[7] וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם ה'. וְשָׁם נֶאֱמַר: וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא: ה' ה'...

אל ארך אפים

פיוט נוסף המקובל בנוסח אשכנז ובמנהגים נוספים מבוסס על פסוקי התורה ומבקש שה' יקבל את י"ג המידות כפי שאמר למשה בהר סיני:

קֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם אַתָּה/וּבַעַל הָרַחֲמִים נִקְרֵאתָ/וְדֶרֶךְ תְּשׁוּבָה הורֵיתָ.
גְּדֻלַּת רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ/תִּזְכּור הַיּום וּבְכָל יום לְזֶרַע יְדִידֶיךָ.
תֵּפֶן אֵלֵינוּ בְּרַחֲמִים/כִּי אַתָּה הוּא בַּעַל הָרַחֲמִים.
בְּתַחֲנוּן וּבִתְפִלָּה פָּנֶיךָ נְקַדֵּם/כְּהודַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם.
מֵחֲרון אַפְּךָ שׁוּב/כְּמו בְּתורָתְךָ כָּתוּב.
וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ נֶחְסֶה וְנִתְלוֹנָן/כְּיוֹם וַיֵּרֶד יי בֶּעָנָן.
תַּעֲבֹר עַל פֶּשַׁע וְתִמְחֶה אָשָׁם/כְּיום וַיִּתְיַצֵּב עִמּו שָׁם.
תַּאֲזִין שַׁוְעָתֵנוּ וְתַקְשִׁיב מֶנּוּ מַאֲמַר/כְּיום וַיִּקְרָא בְשֵׁם יי, וְשָׁם נֶאֱמַר:
וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא: ה' ה' ...

בנוסח הספרדים מקובלת גרסה מקוצרת של פיוט זה.

איזכור י"ג מידות

את מידות הרחמים מזכירים בתפילה בזמן שמבקשים לעורר את רחמיו של ה'.

מזכירים אותן בהרבה קהילות בתפילת שחרית ומנחה בכל יום באמירת התחנון.[8] בסליחות - בימי צום, וכן בתקופות שונות (בחודש אלול או סופו, בעשרת ימי תשובה ובימי בין המצרים), ובתפילות ימים נוראים.

בתפילות יום כיפור, י"ג המידות מוזכרות בכל תפילה - לפי מנהג האשכנזים, באמצע התפילה,[9] ולפי מנהג הספרדים בסיומה של כל תפילת עמידה. יש כמה דעות בגאונים ובראשונים כמה פעמים לומר י"ג מדות בכל תפילה.[10]

פיוטים ופסוקים נוספים

סביב י"ג מידות נכתבו פיוטים רבים, הנאמרים בקהילות השונות עם הסליחות והתפילות ועוד. הפיוטים המפורסמים הם "שלושה עשרה מידות האמורות בחנינה" הנאמר לפי חלק ממנהגי האשכנזים בערב ראש השנה, ו"אזכרה אלקים ואהמיה"[11] הנאמר לפי מנהג האשכנזים באחד מימי הסליחות של הימים הנוראים.[12]

רבי משה קורדובירו בספרו תומר דבורה מרחיב על שלוש עשרה המידות הנלמדות מהפסוקים

מִי קֵל כָּמוֹךָ - נֹשא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ.
לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ - כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא.
יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ! יִכְבּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ!
- וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם!
תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, חֶסֶד - לְאַבְרָהָם.
אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם.

פסוקים אלו נאמרים אף הם בתחנון ובסליחות וכן בתפילות וטקסים כמו תשליך, וגם סביבם יש פיוטים רבים - הידוע בהם פיוט 'אדיר ונאור... מי קל כמוך'.

שלוש עשרה המידות מוזכרות אף בפיוט "אחד מי יודע", המושר לקראת סופו של ליל הסדר - "שְׁלשָׁה עָשָׂר מִדַּיָא".

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. תוספות על תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ז, עמוד ב' דיבור המתחיל שלש עשרה מידות.
  2. שער הכוונות, דרושי ויעבור, דרוש ג'.
  3. הטעם לחלוקת הביטוי לשתי מידות מופיע בשער הכוונות: "והטעם הוא לפי שארך אפים נזכר בלשון רבים שלא אמר ארך אף. והורה בזה על חיבור שתי מידות ביחד".
  4. הנימוק לחלוקת הביטוי לשתי מידות מופיע בשער הכוונות: "יען שאפשר להיות נוצר חסד אבל לא לאלפים, אם כן שתי מידות הם".
  5. תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ז, עמוד ב'.
  6. מבחינה לשונית אין אפשרות לנתק בין המילה "ונקה" לבין המשך הפסוק, והפירוש שניתן במסכת שבועות אינו עולה בקנה אחד עם דקדוק המקרא.
  7. ספר שמות, פרק ל"ד, פסוק ה'
  8. עיין בערך תחנון.
  9. חוץ מתפילת ערבית, שאין בה חזרת הש"ץ, ולכן הי"ג מידות נאמרות לאחר התפילה. בהרבה קהילות אשכנזיות, חדלו בזמן האחרון לומר סליחות ביום כיפור חוץ מבערבית ובנעילה, עיין דניאל גולדשמידט, מחזור לימים נוראים, ירושלים תש"ל, חלק ב (יום כיפור), עמ' יג בהקדמה.
  10. עיין טור או"ח תרכ.
  11. פיוט זה מתייחס ישירות לי"ג מידות, אך רוב פיוטי הסליחות מתייחסים למידות בעקיפין, היות שהן נכתבו כהקדמה לאמירת המידות.
  12. עיין בערך אזכרה אלקים ואהמיה לפירוט באיזה ימים הוא נאמר לפי מנהגי אשכנז השונים.