שובר שוויון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שובר שוויוןאנגלית: Tiebreaker או tiebreak) הוא מושג מעולם הספורט, שמשמעותו משחקון או השוואה סטטיסטית בין שחקנים (בודדים או קבוצה), המשמש לקביעת המנצח מבין שחקנים או קבוצות שתוצאותיהן שוות בתום תחרות, או קבוצה של תחרויות.

קווים כלליים

במשחק

במצבים מסוימים, שובר השוויון עשוי להיות מורכב מסיבוב משחק נוסף. לדוגמה, אם המתמודדים יהיו שוויוניים בסוף משחק חידון, כל אחד מהם עשוי להישאל שאלה נוספת אחת או יותר, ומי שיענה הכי הרבה מהסט הנוסף הזה הוא המנצח. בענפי ספורט רבים, קבוצות השווות בתום משחק מתחרות בתקופת משחק נוספת הנקראת "הארכה". ייתכן שגם הסיבוב הנוסף לא יפעל לפי הפורמט הרגיל, למשל. סדרת שובר שוויון בטניס או דו-קרב פנדלים בכדורגל. בסדרת משחקי הלחימה של האחים Super Smash שפורסמה על ידי נינטנדו, אם לפחות לשני לוחמים יש כמות שווה של נקודות או מניות בסוף המשחק, שובר שוויון יתרחש כ"מוות פתאומי" (אנ'), כאשר השחקנים יקבלו 300% נזק ומי שמספק את המכה הסופית הוא המנצח.

בטורנירים ומשחקי פלייאוף

בכמה ענפי ספורט, טורנירים ופלייאוף, שובר השוויון הוא נתון שמשווה למתמודדים נפרדים בעלי אותו מאזן ניצחון-הפסד. בחלק מהתחרויות, כמו גביע העולם של פיפ"א (המונדיאל), היורוליג, ה-NBA, ה-NHL וה-NFL, יש מערכת שלמה של חוקים לשבירת שוויון שבהם מושווים קבוצת סטטיסטיקות בין הקבוצות השוות, כל פעם אחת, כדי לקבוע את הדירוג בטורניר הנוקאאוט או הפלייאוף שלהם.

הסטטיסטיקה שמשווה עשויה לכלול את סך כל השערים שהובקעו, התוצאה במשחקים בין שתי הקבוצות השוות וגורמים נוספים. ברבים מכללי שבירת השוויון הללו, אם הקבוצות נשארות בשוויון לאחר השוואת כל הסטטיסטיקות הללו, השוויון נשבר באקראי באמצעות הטלת מטבע או הגרלה. טורנירי השיטה השווייצרית משתמשים במגוון קריטריונים שלא נמצאים בסוגים אחרים של טורנירים המנצלים תכונות ספציפיות למערכת השווייצרית.

בליגות ספורט מסוימות, ניתן לשחק במקום פלייאוף של משחק אחד, או מדי פעם פורמט "הטוב מ-X", כדי לשבור את השוויון (למשל בכדורסל נהוג סדרת הטוב מ-3,5 או 7 משחקים על מנת לקבוע את המנצחת).

בתמורות עלייה/ירידת ליגה

חלק מליגות ספורט עשויות להשתמש בכללי שבירת שוויון כדי לעזור לקבוע אילו קבוצות בעלות אותו מאזן ניצחונות-הפסדים עולות ויורדות ליגה או בעלות הבחירה הגבוהה יותר בדראפט הספורט שלהן. חוקי שבירת השוויון הללו עשויים להיות אותם חוקים המשמשים בטורניר הנוקאאוט או הפלייאוף שלהם, פרט לכך שהקבוצה המשוווה עם הנתון הגרוע ביותר היא זו שיורדת ליגה או מקבלת בחירת דראפט גבוהה יותר. עם זאת, בליגות ספורט מסוימות, כמו ה-NFL, מערכת חוקים שוברי השוויון להשוואת הקבוצות המדורגות הכי גרועות שונה לחלוטין מהחוקים לקביעת קבוצות הפלייאוף.

שיטות לשבירת שוויון בענפי הספורט השונים

כדורגל

בכדורגל, המשחקים למעשה עשויים להסתיים בתיקו ללא הכרעה ברוב משחקי הליגה הרגילים, אך במקרים בהם המשחק חייב להסתיים בהכרעה (למשל במשחקי גביע וטורנירי נוקאאוט) - ישנן שלוש שיטות להכריע: הארכה, חוק שערי חוץ (אם מדובר במפגש כפול), ואם שתי השיטות הקודמות השאירו את המצב בשוויון מוחלט מקובל לבצע דו-קרב פנדלים בין הקבוצות על מנת להכריע את המנצחת.

לאחר זמן רגיל או 90 דקות, השיטה המקובלת היא הארכה, שבה שני הקבוצות ישחקו שתי פרקי הארכה של 15 דקות. הקבוצה שמובילה בתום 30 דקות ההארכה מנצחת בתיקו. אם בתום הארכה, לאחר 120 דקות, לא ניתן להכריע מנצח, המשחק יעבור לשיטת הדו-קרב פנדלים.

הדו-קרב בנוי כך שגם בתוכו יש שני שלבים: שלב הראשון בו כל קבוצה בועטת 5 בעיטות פנדלים לשער היריבה לסירוגין, ואם גם בתום שלב זה הקבוצות מסיימות בשוויון, מתבצע שלב שני ואחרון שבו הקבוצות בועטות כל פעם סט בעיטות יחיד, עד שקבוצה אחת מחטיאה ומפסידה את ההתמודדות כולה, כך שמתבצע משחקון "מוות פתאומי" בתוך משחקון הדו-קרב.

מדי פעם, במשחקים כמו מגן הקהילה באנגליה או משחקי הנוקאאוט של גביע הטוטו בישראל, המשחק יכול לעבור ישר לדו-קרב פנדלים לאחר סיום משחק של 90 דקות. לחלופין, בטורנירים כמו הגביע האנגלי, המשחק משוחזר במלואו (מתבצע משחק חוזר), שאם גם הוא מגיע לשוויון, מבוצעים הארכה ופנדלים במשחק החוזר. שיטה זו אינה בשימוש מרבע הגמר ואילך.

במשחקים במתכונת ליגה, כאשר שתי קבוצות או יותר שוות בנקודות, מאמצים פרמטרים של שוברי שוויון סטטיסטיים שנצברו במהלך כל העונה, כאשר שיטת הפרש שערים ונקודות הראש בראש הם הנפוצים ביותר. בעוד שחלק מהתחרויות (כולל תחרויות פיפ"א) משתמשות בהפרש שערים כשובר השוויון הראשון, חלק אחר מהתחרויות (כולל תחרויות אופ"א ו-AFC) משתמשות בנקודות ובהפרש שערים במפגשים ראש בראש של שני הקבוצות השיוויוניות במהלך העונה האחרונה.

ההבדל גם ניכר בין ליגות שונות במדינות שונות, כאשר למשל בליגת העל הישראלית שיטת הפרש שערים עדיפה (כך הוכרעה האליפות בעונת 2002/2003 לטובת מכבי תל אביב במחזור האחרון), אולם בלה ליגה הספרדית, מתייחסים למפגשים בין הקבוצות במהלך העונה כפרמטר הסטטיסטי שובר השוויון בעת שוויון בנקודות בסיום העונה (כך הוכרעה האליפות בעונת 2006/2007 לטובת ריאל מדריד, שאומנם הייתה בעלת הפרש שערים היותר נמוך, אך ניצחה במאזן ראש בראש במפגשים בינה לבין ברצלונה שסיימה כסגנית האלופה).

כדורסל

בכדורסל, שאינו יכול להסתיים בתיקו לעולם, אמצעי לשבירת שוויון בין קבוצות הוא בעצם הארכה של חצי רבע (5 דקות משחק), שיכולה להינתן תאורטית ברצף ללא הגבלה. אולם בדרך כלל מספיק הארכה או 2 הארכות במצב קיצוני על מנת להכריע משחק.

באופן נדיר מאוד חוצים משחקים את ה-3 הארכות, ובישראל שיא ההארכות הוא 6 הארכות שניתן במשחק במסגרת ליגת העל בכדורסל, שנערך ב-4 באפריל 2007 בין הפועל ירושלים לעירוני אשקלון, משחק שנגמר לאחר 70 דקות משחק (משחק רגיל ללא הארכות הוא 40 בלבד), בתוצאת שיא של 146:151 לטובת ירושלים. בליגת ה-NBA השיא הוא גם 6 הארכות, שניתנו במשחק בין אינדיאנפוליס אולימפיאנס לסינסינטי רויאלס ב-1951, כאשר התוצאה נגמרה ב-73:75 לטובת אינדיאנפוליס[1].

טניס

במצב של תוצאת 6:6 במשחקונים, ייכנס המשחק למצב של שובר-שוויון ("tie break"). את חבטת ההגשה הראשונה בשובר השוויון ייקח השחקן המגיש במשחקון, לאחר מכן יפתח יריבו בשתי הגשות וכך יגישו שתי נקודות כל אחד לסירוגין עד להכרעת המערכה. השחקן הראשון שיגיע ל-7 נקודות, ובהפרש של שתי נקודות לפחות מיריבו, יזכה במשחקון וינצח את המערכה בתוצאה 6–7.

בתחרויות שבהן אין שובר שוויון (בטורנירי גרנד סלאם, פרט לאליפות ארצות הברית הפתוחה, ובגביע דייוויס) במערכה המכרעת בלבד (שלישית אצל הנשים, חמישית אצל הגברים) ממשיכים לשחק משחקונים רגילים עד שאחד השחקנים מצליח להשיג יתרון של שני משחקונים אחרי מצב של שוויון 5:5.

מצב מיוחד זה, של אי הגבלה בזמן ואי-הגדרה של שובר שוויון, עלול להוביל למצבים אבסורדיים מאוד, כמו משחק, שתאורטית לא יוכרע אף פעם, או משחק שיוכרע וייגמר לאחר זמן רב מאוד ובלתי סביר, כפי שקרה במשחק הטניס הארוך ביותר בהיסטוריה, בין ניקולא מאהו (אנ') לג'ון איזנר בטורניר וימבלדון 2010, ושוחק במשך 11 שעות ו-5 דקות על-פני 3 ימים[2][3].

החל משנת 2006, חלק גדול ממשחקי הזוגות מתנהלים בצורה מקוצרת. בנוסף לביטול הצורך בזכייה בשתי נקודות רצופות ממצב של שוויון, כשנוצר שוויון במערכות, הצדדים משחקים סופר שובר שוויון (Super Tie Break), המשוחק במתכונת שובר השוויון, אך הזכייה בשובר השוויון (ובמשחק כולו) היא לזוג שמגיע ראשון ל-10 נקודות (ושתי נקודות הפרש על הזוג השני).

ג'ודו

קרב ג'ודו תחרותי מקצועני אורך 4 דקות. בכל פעם, שהקרב מופסק על ידי השופט והמתחרים חוזרים למצב ההתחלתי, השעון עוצר (בדומה לכדורסל). הניקוד הגבוה ביותר הוא איפון (השווה ערך ל-2 ווזארי), והמתחרה שמשיג ניקוד זה מנצח באופן מיידי את הקרב. הניקוד המשני הוא וואזארי. במקרה שלא הושג איפון עם תום הזמן שהוקצב ינצח בעל הניקוד הגבוהה ביותר, ובמקרה של שוויון הקרב יימשך ל"ניקוד זהב" ללא הגבלת זמן - שהוא בעצם השלב השובר שוויון במתכונת "מוות פתאומי". במקרה של ניקוד זהב ינצח המתחרה שהשיג וואזארי או איפון. קיימים שני סוגי עונשים: שידו, שהוא אזהרה, והנסוקו-מאקה שהוא הרחקה. שידו יכול להינתן למתחרה פעמיים בקרב, כאשר בפעם השלישית יינתן למתחרה הנסוקו-מאקה, שמשמעותו הפסד הקרב באופן מיידי. בדרך כלל בשובר השוויון (הניקוד זהב) - זהו הזמן שבו שחקנים צוברים אזהרות וקרובים להנסוקו-מאקה, ורבים הפעמים שבו הקרבות מוכרעים על צבירת אזהרות בלבד כשיש שני מתמודדים שווים בכוחם.

פוטבול אמריקאי

בליגת הפוטבול הלאומית של הפוטבול אמריקאי מקצועני, אם שתי הקבוצות נמצאות בשוויון בתום הרגולציה, ישחקו פרק זמן הארכה נוסף תחת חוקי "מוות פתאומי" מתוקנים. לפני עונת 2017, פרק הזמן הזה היה 15 דקות בכל המשחקים. מאז 2017, תוספת פרק זמן של 15 דקות השתמשו רק במשחקי פלייאוף (בהם יש להכריע מנצח); הארכה במשחקים בעונה הרגילה מורכבת מפרק זמן של 10 דקות, ללא הארכה בקדם העונה עד 1973 ומאז 2021. אם הקבוצה שמקבלת את הכדור מבקיע לראשונה שער שדה, על היריבה לקבל הזדמנות להשוות את התוצאה של שלהם; הקבוצה הראשונה שמבקיעת טאצ'דאון או סייפטי מנצחת את המשחק; וברגע ששתי הקבוצות החזיקו בכדור בהארכה, הקבוצה הראשונה שכובשת בכל אמצעי חוקי, טאצ'דאון (התקפי או הגנתי), שער שדה או סייפטי, מנצחת.

אם אף אחת מהקבוצות לא מבקיעה לפני תום תקופת ההארכה, או ששתי הקבוצות מבקיעות שער שדה אחד כל אחת, המשחק נחשב לתיקו ונגמר, ונחשב כ"חצי ניצחון" בדירוג למטרות של אחוזי זכייה בשני הדראפטים סדר ומיקום פלייאוף. עם זאת, בפלייאוף, חוקי "מוות פתאומי" חלים מהארכה כפולה ואילך.

פוטבול באוסטרליה

כיום אין שובר שוויון למשחקי העונה הרגילה בכדורגל הכללי של אוסטרליה, ושתי הקבוצות צוברות שתי נקודות כל אחת במקרה של שוויון.

ב-AFL הוכנסו כללים חדשים לגמר ב-2016 ושונו ב-2020: אם יש שוויון בתום הזמן הקבוע, כולל בגמר הגדול, ישוחקו שתי חצאי תוספת זמן של שלוש דקות כאשר הקבוצות מחליפות מגרש לאחר כל מחצית. אם המשחק עדיין שוויוני עם תום ההארכה, ההליך חוזר על עצמו (אך בנקודת זהב אמיתית) עד שיקבע המנצח.

בייסבול

אם משחק בייסבול נמצא בשוויון בתום תשעת הסיבובים הרגילים, המשחק ממשיך לסיבובים נוספים עד שמשחק מסתיים עם קבוצה אחת שמובילה. אף על פי שמשחקים מסתיימים מדי פעם בשוויון בגלל מזג אוויר או חושך (מקרה החושך קרה הרבה יותר לפני שהותקנה תאורה ברוב מגרשי הבייסבול המקצועיים בשנות ה-40), וכמה ליגות (כולל Nippon Professional Baseball) מאפשרות רק מספר מוגבל של תוספת סיבובים לפני שמשחק מסתיים כשוויון, כאשר לבייסבול המקצועני בארצות הברית אין מגבלה כזו. משחק ליגת העל הארוך בהיסטוריה (נערך ב-1 במאי 1920) נמשך 26 סיבובים, ומשחק ליגת המשנה ב-1981 נמשך 33 סיבובים. במקומות מסוימים, כולל בייסבול בינלאומי, החל מהסיבוב השני, סיבוב זה עשוי להתחיל איפוס מלא של סדר החבטות לבחירת המאמן עם עד שני רצים שכבר נמצאים בבסיס, על מנת להגדיל את הסיכויים להכרעה.

מייג'ור ליג בייסבול השתמשה במונח "שובר שוויון" כדי להתייחס למשחק אחד או יותר ששוחק לאחר סיום העונה הסדירה בין קבוצות עם מאזני ניצחונות-הפסדים זהים על מנת לקבוע עליות/ירידות במשחקי סוף העונה. פורמט משחק שובר השוויון הזה בוטל בעונת 2022, כדי לפצות על התרחבות משחקי סוף העונה.

שחמט

בשחמט, כאשר שני שחקנים משחקים זה מול זה והתוצאה היא אפילו אחרי מספר המשחקים המתוכנן, לעיתים קרובות יש שובר שוויון שבו משחקים עם הגבלות זמן מהירות יותר מהרגיל. בטורנירים, כאשר לשני שחקנים או יותר יש את אותו ניקוד סופי, יכול להיות פלייאוף נוסף, אבל בדרך כלל משתמשים בשיטת ניקוד עזר מיוחד.

קריקט

רוב משחקי הקריקט אינם כוללים שוברי שוויון. שיטת שבירת השוויון הנפוצה ביותר במשחקי קריקט מוגבלים היא ה-Super Over, שבו כל קבוצה משחקת תוספת של שישה כדורים כדי לקבוע את התוצאה. ניתן לשחק סופר אובר ברצף אם הסופר אובר הראשון מסתיים בתיקו.

בטורניר, הדרך הנפוצה ביותר להכריע בין שתי קבוצות שוות בנקודות שנצברו ממשחקים היא קצב ריצה נטו, שהוא מדד לכמה קבוצה מנצחת או מפסידה בכל משחק בטורניר.

סנוקר

אם הציונים שווים כאשר כל הכדורים הוטבעו במסגרת של הסנוקר, הכדור השחור "מוצב מחדש" (מונח בחזרה על השולחן, במקום המיועד לו) וכדור הלבן מונח "ביד". לאחר מכן השופט יזרוק מטבע, והמנצח בהטלת המטבע מחליט מי ייקח את המכה הראשונה. לאחר מכן המשחק נמשך עד שהשחור מוטבע או מתרחש מצב סיום מסגרת אחר.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0