שוויכה (כפר)
| טריטוריה |
 הרשות הפלסטינית |
|---|---|
| נפה | טולכרם |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 1,250 (2006) |
| אזור זמן | UTC +2 |
שוויכה (בערבית: شويكة) הוא כפר פלסטיני, הממוקם בנפת טולכרם שבצפון הגדה המערבית. הכפר ממוקם בחלקה הצפוני של העיר טול כרם ועם הגידול בשטח הבנוי של העיר, הפך הכפר לחלק מהעיר ונמצא באחריות עיריית טול כרם. עם זאת רבים מתושביו עדיין עוסקים בחקלאות והכפר מוקף חממות. השטח הבנוי של השכונה הוא כ-1,000 דונם.
שם הכפר
הכפר נקרא על שם משפחת שוויכה שאדמות הכפר היו בבעלותה ואיכרים אריסים עיבדו אותם. משפחת שוויכה היא משפחת סוחרים שמקורה בשכם.
היסטוריה
לפי עדויות ארכאולוגיות האזור היה מיושב החל מתקופת הברזל בארץ ישראל. בשטח הכפר מספר אתרים ארכאולוגיים, וקברי שייח עתיקים (ח'ירבת "שוויכת א ראס" "ח'ירבת סיב" מקאם "שיח ג'מל א-דין" ומקאם "שיח ר'נים"). הכפר נבנה לצד דרך הים ההיסטורית והתפרנס מחקלאות ומסחר עם העוברים בדרך.
רוב תושבי הכפר היו איכרים אריסים שעיבדו אדמות בעמק חפר, חלק מאדמות אלו נמכרו לקרן קיימת ועלייהם ניטעו פרדסים שקיבלו את השם "פרדסי שוויקה"[1][2].
בתקופת המנדט הבריטי
בתקופת המנדט הבריטי נסללה דרך הים סמוך לכפר, ונבנו לאורך הכביש הסלול חניות ובתים.
בתקופת המרד הערבי הגדול הותקף הכפר על ידי הכנופיות ששדדו את תושביו, גם הבריטים הטילו עליו עוצר מספר פעמים וערכו מעצרים[3][4].
בסקר הכפרים בשנת 1945 האוכלוסייה בכפר הייתה 2,370 מוסלמים[5], ושטח הקרקע הכולל של הכפר היה 6,328 דונם[6]. אשר מתוכם הוקצו 2,629 לחקלאות שלחין, ו-3,223 לגידולי דגנים[7].
לפי תוכנית החלוקה, שהתקבלה ברוב קולות בעצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947, היישוב נכלל בשטח המדינה הערבית, למרות זאת כבש צה"ל את הכפר בזמן מלחמת השחרור. על פי הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות ב-1949, נסוג צה"ל והוא עבר לשליטה ירדנית[8], עם זאת איבד הכפר חלק מהאדמות שלו מאחר שהקו הירוק נקבע מזרחית מקו תוכנית החלוקה[9].
בשלטון ירדן
במהלך 1954 תקף צה"ל מספר פעמים את הכפר ביריות כחלק ממדיניות פעולות התגמול[10].
לאחר 1967
במלחמת ששת הימים, בצוהרי ה-7 ביוני 1967, החלה מתקפת חטיבה 5 על אזור טולכרם. הכפר נכבש ללא התנגדות לאחר שהופצץ באש מרגמות ותותחים[11]. במהלך המלחמה ברחו כ-40 משפחות מהכפר, ואחר כך הכריז הממשל הצבאי הישראלי בשטחים עליהם כנכסי נפקדים[12].
לאחר הסכמי אוסלו, רוב הכפר הוגדר כשטח B ואילו העיר טולכרם מדרום הוגדרה שטח A. כ-500 מטר ממערב לכפר החלה בנייתו של היישוב בת חפר ב-1995, הנושק לקו הירוק בתוך שטח ישראל. בת חפר נבנתה על אדמות שהיו בבעלות תושבי הכפר לפני הסכמי שביתת הנשק ב-1949. אזור זה היה בין הראשונים בו נבנתה גדר ההפרדה (למעשה באזור זה חומת בטון בגובה שמונה מטר) ב-1996[13][14].
הערות שוליים
- ^ פצועים משני הצדדים בתגרת יהודים וערבים, הבוקר, 27 בינואר 1947
- ^ נהרג איש כנופיה בשרון בצפוני, הארץ, 19 במרץ 1948
- ^ פעולות הצבא, הארץ, 8 במאי 1938
- ^ הטירור בארץ, הארץ, 18 ביולי 1938
- ^ Government of Palestine, Department of Statistics, 1945, p. 21
- ^ Government of Palestine, Department of Statistics. Village Statistics, April, 1945. Quoted in Hadawi, 1970, p. 76
- ^ Government of Palestine, Department of Statistics. Village Statistics, April, 1945. Quoted in Hadawi, 1970, p. 127
- ^ נוסח ההסכם לשביתת נשק ביו ישראל לעב"רי, דבר, 4 באפריל 1949
- ^ בנתיבות "המשולש, דבר, 10 באוגוסט 1949
- ^ הירדנים: <<היו התקפות נוספות>>, דבר, 13 במאי 1954
- ^ גיורא עילם, נופץ "צוואר-הבקבוק", למרחב, 8 ביוני 1967
- ^ נסגרו בתים בגדה, שבעליהם נטשום במלחמה, למרחב, 3 בספטמבר 1970
- ^ עמירם אורן ורפי רגב, ארץ בחאקי: קרקע וביטחון בישראל, הוצאת כרמל, ירושלים, 2008, עמוד: 131
- ^ מזל מועלם, יישובי התפר יאמצו כל רעיון של הפרדה, באתר הארץ, 23 בפברואר 2002
 | ||
|---|---|---|
| ערים | טולכרם (מכילה את השכונות: שוויכה, אירתח) | 
|
| מועצות מקומיות | ענבתא • עתיל • בלעא • באקה א-שרקייה • בית ליד • דיר אל-ע'וסון • קפין | |
| כפרים | פרעון • איכתאבא • עילאר • עזבת שופה • אל-ג'ארושיה • כפר עבוש • כפר ג'מאל • כפר א-לבד • כפר רמאן • כפר סור • כפר זיבאד • ח'ירבת חורייש • כור • א-נזלה אל-ע'רביה • א-נזלה א-שרקיה • נזלה אל-ווסטא • נזלת אבו נאר • נזלת עיסא • רמל זיתא • רמין • א-ראס • ספארין • סידא • שופא • סיר • זיתא | |
| מחנות פליטים | נור א-שמס | |
| נפות הרשות הפלסטינית | ||
