שימוש בילדים בפיגועי התאבדות פלסטיניים
שימוש בילדים בפיגועי התאבדות פלסטינים נעשה בתקופת האינתיפאדה השנייה על ידי ארגוני הטרור הפלסטינים. קבוצות מיליטנטיות פלסטיניות השתמשו בילדים לפיגועי התאבדות. קטינים גויסו לתקוף מטרות ישראליות, צבאיות ואזרחיות כאחד. גילם של הילדים והנערים הללו נע בין הגילאים 11 ל– 17. ארגוני הטרור ניצלו את חזותם התמימה של הקטינים, שאינה מעוררת חשד, בכדי להיטמע ביתר קלות מחבלים במקומות הומי אדם. בנוסף ילדים ונערים אלו נתפסים על ידי מגיסיהם כנוחים להשפעה. ארגוני הטרור עוסקים בשכנועם של הילדים והנערים כי במותם הם יזכו לחיי אושר בעולם הבא. מעורבות מכוונת זו של ילדים בסכסוך מזוין גונתה על ידי ארגוני זכויות אדם בינלאומיים. יחד עם זאת, הרשות הפלסטינית התנערה מאחריות למצב בו מעורבים ילדים ונוער בפעילות שנאה וטרור כנגד ישראלים.
לפי נתוני צבא ההגנה לישראל, 29 פיגועי התאבדות בוצעו על ידי צעירים מתחת לגיל 18 בשנים 2000–2003.
היסטוריה
על פי אמנסטי אינטרנשיונל, "קבוצות חמושות פלסטיניות הראו שוב ושוב התעלמות מוחלטת מזכויות האדם הבסיסיות ביותר, בעיקר הזכות לחיים, על ידי פגיעה מכוונת באזרחים ישראלים ועל ידי שימוש בילדים פלסטינים בהתקפות מזוינות. ילדים רגישים לגיוס על ידי מניפולציה או עלולים להידחף להצטרף לקבוצות חמושות מסיבות שונות, כולל רצון לנקום מות קרובי משפחה או חברים שנהרגו על ידי הצבא הישראלי". על פי "הדו"ח העולמי לשנת 2004 על השימוש בחיילים ילדים" של הקואליציה להפסקת השימוש הצבאי בילדים חיילים, תועדו לפחות תשעה פיגועי התאבדות בהם היו מעורבים קטינים פלסטינים בין אוקטובר 2000 למרץ 2004[1]. עם זאת, בשנת 2004 דיווחה הקואליציה להפסקת השימוש בילדים חיילים כי "לא היו עדויות לגיוס שיטתי של ילדים על ידי קבוצות חמושות פלסטיניות". ארגון Human Rights Watch דיווח גם כי "לא היו ראיות לכך שהרשות הפלסטינית גייסה או השתמשה בילדי חיילים"[2].
לפי המרכז הפלסטיני לזכויות האדם, באינתיפאדת אל-אקצא, ילדים שימשו כ"שליחים ובלדרים, ובמקרים מסוימים כלוחמים ומתאבדים בהתקפות על חיילים ואזרחים ישראלים". במהלך אינתיפאדת אל-אקצא פת"ח, חמאס, תנועת הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני והחזית העממית לשחרור פלסטין היו מעורבים כולם בשיתוף ילדים בדרך זו. הנושא הובא לידיעת העולם לאחר תקרית ששודרה בטלוויזיה בה פורק מנשקו נער פלסטיני עם מוגבלות שכלית, חוסאם עבדו בילאל, במחסום חווארה[3]. המחבל המתאבד הפלסטיני הצעיר ביותר שפוצץ את עצמו היה עיסא בדיר, תלמיד תיכון בן 16 מהכפר אל דוחא. הוא פוצץ את עצמו בפארק בראשון לציון והרג נער וקשיש[4].
לפי נתוני צבא ההגנה לישראל, בשנים 2000–2003 בוצעו 29 פיגועי התאבדות על ידי קטינים. ממאי 2001 בוצעו 22 פיגועי ירי ופיגועים באמצעות מטעני חבלה על ידי צעירים מתחת לגיל 18, ויותר מ-40 צעירים מתחת לגיל 18 היו מעורבים בניסיונות פיגוע התאבדות שסוכלו (שלושה ב-2004).
ב-29 במרץ 2002 פוצצה עצמה נערה פלסטינית בסופרמרקט בקריית היובל בירושלים. 2 אזרחים נהרגו ו-27 נפצעו[5].
ב-24 במרץ 2004, שבוע לאחר לכידת פצצה בתיק של עבדאללה קוראן בן ה-12, חוסאם עבדו, פלסטיני בן 16, נלכד במחסום חווארה לובש חגורת נפץ. הנער הצעיר קיבל תשלום על ידי מיליציית התנזים כדי לפוצץ את עצמו במחסום. חיילי צה"ל שאיישו את המחסום חשדו בו ואמרו לו להתרחק מאנשים. מאוחר יותר הגיע צוות חבלה וסילוק פצצות ובאמצעות רובוט חבלה משטרתי הוסרה ממנו חגורת הנפץ. חוסאם הסביר כי הציעו לו 100 ש"ח אם יבצע את המשימה. הוא אמר בנוסף שהחברים שלו לעגו לו בכיתה. ב-30 במאי 2004 דיווח הניו יורק טיימס על האשמות ישראליות לפיהן גדודי חללי אל-אקצא משתמשים בילדים כדי לגייס את חברים לכיתה כמחבלים מתאבדים. בדו"ח צוין נחשף כי נער בן 15 משכם בשם נאסר עוורתאני, גייס ארבעה מחבריו לכיתה. אחד מהם היה חוסאם עבדו[6].
ב-16 ביוני 2004 נעצרו על ידי צה"ל שתי ילדות, בנות 14 ו-15, בגין תכנון פיגוע התאבדות[7]. על פי הודעת צה"ל, הילדות גויסו על ידי פעילים מתנזים, הזרוע הצבאית של פת"ח, והודרכו על ידי חזבאללה.
ארגוני הטרור הפלסטינים גייסו נערים ונערות כדי להוציא פיגועים לפועל. זאת מתוך הערכה שלנערות יהיה נוח יותר לעבור את מחסומי צה"ל, ולהתקרב לחיילים.
ב-27 באוגוסט נעצר בצפון רצועת עזה נער פלסטיני בן 15 שנשא שני מטעני חבלה על גופו לאחר שניסה לבצע פיגוע נגד חיילים שרדפו אחרי משגרי רקטות קסאם על אזרחים ישראלים.
ב-11 באוקטובר נעצר נער פלסטיני בן 14 על ידי כוחות צה"ל. הוא אמר לחיילים שהוא נאלץ להסכים לבצע פיגוע התאבדות כאשר שני מחבלים מהתנזים איימו לרצוח אותו ולהפיץ עלון המאשים אותו בשיתוף פעולה, אלא אם יסכים. הם צילמו אותו עם אקדח ועם הקוראן והכריחו אותו לכתוב צוואה.
ב-1 בנובמבר 2004 עמר אל-פאר בן ה-16 ביצע פיגוע התאבדות בשוק הכרמל, לאחר שגויס על ידי ארגון הטרור החזית העממית לשחרור פלסטין[8].
אינדוקטרינציה
לדברי פרופסור אמריטוס לפסיכיאטריה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת וירג'יניה, ומיק וולקן, רוב המחבלים המתאבדים במזרח התיכון נבחרים כבני נוער. הם מקבלים חינוך קַנָּאִי, ולאחר מכן נשלחים למלא את תפקידם כשהם בסוף שנות העשרה או בתחילת עד אמצע שנות העשרים לחייהם. ה"חינוך" יעיל ביותר כאשר גורמים הזהות הקבוצתית הדתית ניתנים כפתרונות לתחושות בושה, השפלה וחוסר האונים פרטיות. החלפת אלמנטים מושאלים שהוענקו על ידי אלוקים, עבור עולמו הפנימי של האדם, הופכת את אותו אדם לכל יכול ותומכת בנרקיסיזם של הפרט. לטענת וולקן אין קושי למצוא צעירים המעוניינים להפוך למחבלים מתאבדים ביהודה ושומרון וחבל עזה. הצעירים הפלסטינים חווים השפלה מאירועי העבר או מאירועים צפויים, מה שפוגע בהזדהות ההסתגלותית שלהם עם הוריהם, מכיוון שגם הוריהם מושפלים[9]. וולקן מביא כדוגמה מכות, עינויים או אובדן של הורה, כאירועים משפילים אופייניים, אשר עשויים להפוך אדם צעיר לרגיש יותר לגיוס כמחבל מתאבד. לאחר גיוסם, מעודדים את הקטינים להתנתק מ"עולם החומר" ונתונים לתוכנית אינטנסיבית של שינון וחזרה על הקוראן, אשר מבוססת יותר על צליל מאשר על משמעות. הטכניקה האופיינית ליצירת מחבלים מתאבדים במזרח התיכון כוללת שני שלבים בסיסיים: ראשית, "המורים" מוצאים צעירים שזהותם האישית כבר מופרעת ומחפשים "אלמנט" חיצוני להפנים כדי שיוכלו לייצב את עולמם הפנימי. שנית, הם מפתחים "שיטת הוראה" ה"כופה" את הזהות הקבוצתית הגדולה, האתנית ו/או הדתית, לתוך ה"סדקים" של הזהות האישית הפגועה של האדם. ברגע שאנשים הופכים למועמדים להיות מחבלים מתאבדים, החוקים והתקנות השגרתיים, כביכול, או הפסיכולוגיה האינדיבידואלית אינם חלים במלואם על דפוסי החשיבה והפעולה שלהם.
אן ספקרד, פרופסור משנה לפסיכיאטריה, במרכז הרפואי של אוניברסיטת ג'ורג'טאון ופרופסור לפסיכולוגיה, מכללת וסאליוס, האוניברסיטה החופשית של בריסל, כותבת:
- בשטחים הפלסטיניים קיימת כיום "כת קדושים מעונים". מגיל צעיר מאוד ילדים מתחברים לתודעה קבוצתית המכבדת "שהידים", כולל מחבלים מתאבדים שמסרו את חייהם למען המאבק במה שנתפס בעיני הפלסטינים ככיבוש לא צודק של אדמותיהם. לילדים צעירים מספרים סיפורים על "שהידים". צעירים רבים עונדים שרשראות המכבדות "שהידים", פוסטרים מקשטים את חומות הערים וסרטוני רוק ומוזיקה משבחים את סגולותיהם של המתאבדים. כל מעשה טרור התאבדות מסומן גם על ידי צוואה אחרונה וסרטון, המוכנים מבעוד מועד על ידי ה"שהיד" שיכול מאוחר יותר לזכות בפופולריות רבה כאשר הסרטון מושמע בטלוויזיה. למרות הצער העמוק והאמיתי של המשפחה והחברים שנותרו מאחור, הלוויות של "שהידים" מלוות בדרך כלל בקול תרועה רמה על ידי הקהילה וארגון הטרור נותן החסות. לעיתים קרובות, ההשפעה של כך מבלבלת גורמים מבחוץ, שכן היא עלולה לשבש, לעכב ואף לעקוף את יכולת המשפחה להתמקד בצערה על אובדן בן המשפחה, ואף עשוי לתמוך במשפחה בטענה בפני זרים שהם שמחים על אובדן יקיריהם. נראה כי "כת הקדושים" הזו, שיש לה בסיס חזק בשורשים תרבותיים ותיקים, התפתחה בעיקר בעשור האחרון, שכן מעשה טרור ההתאבדות הראשון התרחש בישראל רק לפני שתים עשרה שנים[10].
אום נידאל, ששלחה שלושה מבניה, כולל אחד בן 17, לפיגועי התאבדות, אמרה "אני אוהבת את הילדים שלי, אבל כמוסלמים אנחנו לוחצים על עצמנו ומקריבים את הרגשות שלנו למען האינטרס של המולדת. האינטרס הגדול יותר עדיפות לאינטרס האישי". מאוחר יותר היא נבחרה לבית המחוקקים הפלסטיני מטעם חמאס[11].
תמונת התינוק המחופש למחבל מתאבד
ב-29 ביוני 2002 תפס צה"ל את תמונת התינוק המחופש למחבל מתאבד בבית בחברון. בתצלום מופיע תינוק בן שנה וחצי בחליפת תינוק, ולגופו קשורה חגורת נפץ מדומה. תמונה זו עוררה זעזוע בדעת הקהל בעולם[12]. סבו של התינוק, רדוואן אבו טורקי, אמר שהלבשת התינוק כמחבל מתאבד הייתה "רק בדיחה"[13]. עיתונאית פלסטינית בחברון הייתה מופתעת מהזעם והמהומה שחוללה התמונה. לדבריה, מדובר בתמונה נורמלית ויש עוד רבות כמוה[14]. תמונות נוספות של ילדים ותינוקות פלסטינים הלבושים כמחבלים מתאבדים פורסמו מאז ואף הודגמו במהלך השנים בפעילויות כגון תהלוכות וקייטנות קיץ של חמאס. שר העבודה הפלסטיני, רסאן ח'טיב, אמר שהתמונה לא מפתיעה וכי מובן שפלסטינים ילמדו את ילדיהם לנהוג באלימות נגד ישראלים[15].
קישורים חיצוניים
- אפרת וייס, שכם: נעצרה חוליית מתאבדים בני 15–16, באתר ynet, 15 ביוני 2005
הערות שוליים
- ^ עמ' 292
- ^ אמנסטי קורא לגנות שימוש בילדים לפיגועי התאבדות, באתר וואלה!, 25 במרץ 2004
- ^ אפרת וייס, "נער הנפץ" לחיילים: באתי להתפוצץ כי הבטיחו לי פרס בשמיים, באתר ynet, 24 במרץ 2004
- ^ אי.פי, המחבל שהתפוצץ בראשל"צ - צעיר המתאבדים, בן 16, באתר ynet, 24 במאי 2002
- ^ אפרת וייס, שני הרוגים ו-27 פצועים בפיגוע בקריית יובל, באתר ynet, 30 במרץ 2002
- ^ עמוס הראל, מגייס הנערים המתאבדים בשכם: נער בן 16, באתר הארץ, 15 באפריל 2004
- ^ פליקס פריש, השב"כ וצה"ל עצרו בשכם שתי נערות בנות 15 שתיכננו לבצע פיגוע התאבדות, באתר גלובס, 16 ביוני 2004
- ^ איי.פי, אמו של המחבל: אנשים לא מוסריים שלחו את בני, באתר ynet, 1 בנובמבר 2004
- ^ ומיק וולקן, Suicide Bombers, אוניברסיטת וירג'יניה
- ^ Speckhard, Anne (2005). "Understanding Suicide Terrorism: Countering Human Bombs and Their Senders" (PDF). In Jason S. Purcell; Joshua D. Weintraub (eds.). Topics in Terrorism: Toward a Transatlantic Consensus on the Nature of the Threat. Vol. I. Atlantic Council Publication.
- ^ "Suicide Bombers' Mother Elected to Palestinian Parliament. 'Mother of the Struggle' Says She Would Sacrifice Remaining Sons for Jihad". ABC News Internet Ventures. 26 בינואר 2006. ארכיון מ-4 באוגוסט 2007. נבדק ב-12 ביולי 2007.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ פיל ריבס, "Baby bomber photo a horrific symbol bomber", באתר nzherald.co.nz
- ^ "Baby bomber photo 'just fun'", באתר ה-BBC, 29 ביוני 2002
- ^ "Palestinian family dresses up baby as genocide bomber", באתר FactsOfIsrael.com, 28 ביוני 2002
- ^ Outrage Over 'Baby Bomber' Pic, 5 במאי 2002
