שלומית פלאום
שלומית (פרידה) פלאום (18 במרץ 1893 – 3 בינואר 1963) הייתה מחנכת ארצישראלית, גננת מחלוצות הגן העברי, מדריכת אנשי חינוך לגיל הרך, סופרת, עיתונאית, פעילה ציונית, מטיילת ומתרגמת. "אישה שהקדימה את זמנה בתחומים רבים מאוד... אישה שבטאה דעות נועזות מאוד יחסית לתקופתה, שהעזה לחיות חיים בלתי שגרתיים, שנהנתה מכל רגע, שפגשה גדולי עולם, שביקרה בכל העולם."[1]
ילדות בגולה
פלאום נולדה בקובנה, שבליטא בפורים תרנ"ג למשפחה ציונית אמידה ומשכילה. בהמשך עברה המשפחה לפוניבז'. אביה, יצחק שלמה לוריא פלאום, סוחר יערות, בעל בתים ובעל בית חרושת הרבה במסעות לרגל עסקיו. הוא נהג לשתף את ילדיו בסיפורים על מסעותיו והרפתקאותיו שהציתו את דמיונה. האב, ציוני נלהב, השתתף בהקונגרס הציוני העולמי הראשון וביתם שימש מקום מפגש לאנשי רוח ודמויות מפתח בעולם הציונות כמו בנימין זאב הרצל שהיה חברו הטוב של אביה. פלאום מעידה בספרה שלא זכתה להבנה בחיק המשפחה הגרעינית ונתפשה ככבשה השחורה, בהתאם לכך הוענשה רבות, ואמהּ אף נהגה להכותה. לעומת אמהּ, שלדברי פלאום, הייתה כישלון כמחנכת וכאם, אביה הקפדן היה דמות מופתית של מחנך עקבי ומוערך.
בנעוריה למדה פלאום באוניברסיטת פרנקפורט חינוך לגיל הרך לפי שיטת פרידריך פרבל ויוהאן היינריך פסטלוצי. כמו בבית גם בבית הספר סבלה פלאום מבדידות אך חיי נפש עשירים ומלאי דמיון עזרו לה בהתמודדות עם הקשיים במרחב החברתי. פלאום נטתה להתאהב אהבות חד צדדיות אפלטוניות למשל במורתה המסורה הגברת ק. ובמשורר היינריך היינה. בהיותה בת עשרה איבדה את אביה שנפטר בתאונת דרכים.
בישראל
בשנת 1911, בעקבות חזונו של אביה, פלאום היגרה ארצה ועלתה לירושלים. שם שמשה כגננת בעיר העתיקה, בגן ילדים ג', לצד עמיתותיה למקצוע חיה ברוידא-ברנר וחסיה פינסוד-סוקניק. גני הילדים התנהלו בשפה העברית וכשהיה להן מחסור במילים ומונחים פנו ישירות אל אליעזר בן יהודה כמו גם לד"ר אהרן מאיר מזי"א. פלאום התיידדה גם עם הסופר יוסף חיים ברנר ונמנתה עם החוג החברתי שלו. מחמת היותה הצעירה בחבורת ידידיו כינה אותה ברנר "ילדה". שלמה שילר, מייסד האוניברסיטה העברית, נמנה על ידידיה הקרובים והוא לימד אותה פילוסופיה.
נדודים
בשנת 1918 נשלחה לדמשק על ידי ד"ר יוסף לוריא ראש ועד החינוך הארץ ישראלי לסייע בהקמת בתי ספר ובתי יתומים בקרב הקהילה היהודית, יחד עם יהודה בורלא ויוסף יואל ריבלין אביו של הנשיא ראובן ריבלין. במהלך שהותה בדמשק נפגשה גם עם רודולף גולדשמידט סונבורן הצעיר שכהן כממלא מקום יו"ר ועד הצירים, ולימים לבקשת דוד בן-גוריון יסייע למדינת ישראל להקים את התעשייה הצבאית. בספרה התייחסה לתקופה זו כרבת משמעות "זו הייתה שליחות חשובה [...] הפצת העברית ותרבותנו בין בני עמנו בדמשק הייתה בימים ההם לא רק עבודה בעלת ערך תרבותי, אלא גם בעלת חשיבות פוליטית"[2]
פלאום לא הסתפקה בידיעות שרכשה בפרנקפורט וחפשה שיטות חינוך מודרניות שיתאימו לאקלים הארץ ישראלי ולחזון הציוני, היא נסעה לרומא לפגוש את המחנכת הדגולה מריה מונטסורי ללמוד את תורתה מפיה. שם פגשה גם את האמן והמחנך פרנצסקו רנדונה משם הפליגה לאמריקה, השתלמה בחינוך באוניברסיטת קולומביה והייתה תלמידה של פרופ' פטי היל המוכרת כמלחינת הנעימה "Happy Birthday to You". בניו יורק פגשה לראשונה את המשורר, האמן והמחנך רבינדרנת טגור. בעקבות המפגש הפליגה פלאום להודו שם שהתה כשנתיים ואף התיידדה עם מהטמה גנדי. הודו בה שמשה גם מורה וגם תלמידה. הקשר של פלאום וטאגור יימשך כל חייו. פלאום לא תשוב יותר להודו אך הם ייפגשו באירופה, בפורט סעיד ובכל מקום שיתאפשר להם. כשטאגור כתב לה שימתין לה במקום מסוים, עזבה הכל והגיעה אליו: ברגל, בסירה, על גבי חמור, רכבת או אניה. בין לבין הם ניהלו התכתבות ענפה שניכרה בה קרבת הלב אך בכל זאת הייתה מאופקת ומנומסת והמעיטה דברים אודות יחסיהם. מהות הקשר ביניהם נותרה חידתית ומקור למחקרים רבים.[3] עם שובה מהודו בשנת 1924 נהגה להרצות על מסעותיה בעולם ובעיקר על הודו ואף פרסמה מאמרים בעיתון דאר היום.
על ספרה: בת ישראל נודדת והגותה
בשנת 1935, רואה אור לראשונה ספרה "בת ישראל נודדת", בהוצאת בית מסחר ספרים "ל. מאיר", ירושלים. שנה אחר כך יצא לאור שוב במהדורה מתוקנת בהוצאת אחיאסף. בשנת 2019, הוצאת רעב בחרה להוציא מהדורה מורחבת הכוללת נספחים לספר שנעלם מן המדפים. הספר הוא מסמך נדיר ואותנטי, יומן מסע אוטוביוגרפי של רווקה, המעיד הן על שהתחולל כאן ובעולם בראשית המאה העשרים. המחברת דברה שפות רבות, חלקן מבית ואת האחרות רכשה במהלך מסעותיה: רוסית, גרמנית, אנגלית, צרפתית, איטלקית, סנסקריט, עברית וערבית. כך מתארת אותה חוקרת הספרות נורית גוברין בראיון:[4]
במושגים של היום, שלומית פלאום היא התרמילאית הארצישראלית הראשונה. היא קמה ונסעה בתנאים הקשים של אז, ולא רק על מנת להגיע. היא אהבה את הנסיעה עצמה. היא היתה אישה משכילה, שקלטה שפות בקלות, והקפידה ללמוד ולהתכונן היטב לקראת כל מקום אליו הגיעה. היא טיילה, רכשה ידידים רבים וצברה חוויות.
— נורית גוברין
המחברת העולה מתוך הספר היא אשה בוגרת, שאיננה נכנעת למוסכמות, ומאתגרת את תפקיד האשה המסורתי שהחברה הכתיבה לה. במובנים רבים ניתן לזהות במחברת גישות פרוטו-פמיניסטיות שהקדימו את זמנה. פלאום שהייתה גם רושמת מחוננת כללה בספר גם רישומים פרי עטה שהוסיפו לספר מימד אנושי ואישי שלא אחת היה חסר בספרות התקופה. כפי שעולה מספרה, פלאום עסקה בסוגיות פמיניסטיות בכל מקום שביקרה: מצב האשה מבחינה סוציו-אקונומית, נגישותה להשכלה, מידת חירותה ומעורבותה בחברה ובפוליטיקה. היא בחנה את החינוך המקומי ואילו מתודות פדגוגיות חדשות ניתן לאמץ ולהביא לארץ. הספר מתאר את התרשמותה ויחסיה עם שועי עולם כאלברט איינשטיין, תומאס אלווה אדיסון, לואיג'י לוצאטי מדינאי וסופר איטלקי, נשות חברה כמרגריטה צרפתי מנהיגים ומחנכים. פלאום, שבארצות נכר, זכתה לכבוד וייקר בשובה הביתה לארץ ישראל נתפסה כעוף מוזר ורבים התרחקו ממנה. זהותה המורכבת של פלאום קרעה אותה בין יבשות ותרבויות והותירה אותה בכמיהה תמידית למקום האחר. היא הייתה אירופאית שהמולדת הביוגרפית שלה היא ליטא, מולדתה הרוחנית הודו ומולדתה ההיסטורית-לאומית היא ארץ ישראל. פלאום ראתה בישראל ובהודו ארצות אחיות הסובלות מעול הקולוניאליזם של האימפריה הבריטית וחלמה על היותן עצמאיות וחופשיות. כבר אז היא כותבת על שיתופי פעולה אפשריים ביניהן. פלאום שיווקה את החלום הציוני לעולם הגדול, ונסתה לייבא רעיונות מודרניים והומניים לכאן. היא שכנעה את טאגור בחשיבות המעשה הציוני, וטאגור בזכותה של פלאום האמין שהציונות תהווה גשר אמיתי בין מזרח למערב ושלמעשה הציונות היא המפתח לשלום עולמי. פלאום האינדיבידואליסטית פעלה מטעם עצמה, איש לא מינה אותה לנציגת העם היהודי בעולם, ולנציגת העולם בארץ ישראל. מפלאום עלה ריח עז של אוניברסליזם ומודרניות שכאן בארץ ישראל השמרנית והקרתנית של אז, שתושביה היו עסוקים בעניינים לוקליים ובמינוף החזון הציוני, עדיין לא היו בשלים להכיל.
דמוקרטיה אמיתית מקורה בחברת אנשים בני חורין וברי-דעת. ואת זה אין להשיג על ידי הדיקטטורה (...) ואני מאמינה בעתידות טובות. בעיני רוח יהנני רואה את חזון העולם החדש, שבו בין-לאומיות ואחוה כללית יאחזו את הגה השלטון, שלטון האמת על כדור הארץ.
— שלומית פלאום
.
מנגד כשכולם כאן דברו בגוף ראשון רבים פלאום דברה בגוף ראשון יחידה, וחגגה את הגשמת חלומותיה. אין ספק שבהרבה תחומים הקדימה את זמנה. באותם ימים לא אהבו את הרעיון של נשים הנוסעות בגפן לחו"ל. ואף על פי שהייתה תקופה שמחנכות צעירות נשלחו ללמוד באירופה הדבר נתפש כחילול תומתן. אפשר רק לשער, איך נתפשה בעיניהם פלאום הנוסעת הנצחית.
פלאום לא הסתפקה בפרסום יומניה, ובשנת 1946 פרסמה בהוצאה עצמית "שנטי" את הספר "רבינדרא-נת טאגור: המשורר, הפילוסוף, הסופר, המחנך, הקומפוזיטור, הצייר, המרצה והנוסע", ביוגרפיה מקיפה הכוללת גם תרגומים.
אחרית ימיה
לאורך חייה נתפסה פלאום כזרה ומוזרה בעיני בני דורה. למרות הכרותה עם רבים פלאום לא מצאה את מקומה בישראל. בערוב ימיה חלתה בסוכרת ובמחלת לב, תוך שהיא סובלת מעוני ומבדידות. בשנת 1963 נפטרה בבית החולים שערי צדק בירושלים ונקברה בהר המנוחות אלמונית ונשכחת.
קישורים חיצוניים
- עופרה עופר אורן על מסעותיה של שלומית פלאום
- החינוך כמסע, עורכי המהדורה החדשה אילן בר דוד ונוגה שבח באתר "כרם - מכון לחינוך הומניסטי יהודי"
- סקירה מאת המשוררת והסופרת כרמית רוזן באתר הארץ.
- יערה בן-דוד. "מלכה בצאתה וקבצנית בביתה". מאזנים, כרך פ', גל' 1 (שבט תשס"ו, פברואר 2006), עמ' 18–19.
- בן- ציון יהושע, "ריח של לחם חם : על יוצרים ויצירות", ירושלים : בציר ירושלים. 2010, עמ' 272–274.
הערות שוליים
- ^ גוברין נורית, "נוסעת אלמונית שלומית פלאום: חיים ויצירה", כרמל, 2005. 13
- ^ שלומית פלאום,"בת ישראל נודדת: זכרונות, מסעות ופגישות", רעב, 2019. עמ' 96
- ^ Lev, Shimon. "From Lithuania to Santiniketan: Schlomith Flaum & Rabindranath Tagore.", 2018.
- ^ https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/43/ART1/502/283.html
