שלמה אטינגר
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. |
כיתוב על מצבתו של אטינגר אותו כתב בעצמו
|
|---|
|
מות |
| מאקס וויינרייך: שלמה עטינגער, זיין לעבן און פערזענלעכקייט |
שלמה אטינגר (יידיש: עטינגער; 1802[1] – ד' בטבת ה'תרט"ז, 31 בדצמבר 1856) היה מחזאי, משורר וסופר ביידיש ובעברית. הוא כתב שירים ומשלים ומחזהו הסמלי סערקעלע נחשב כקלאסיקה בתיאטרון יידיש.
חייו
אטינגר נולד בוורשה. בשל מות הוריו בגיל צעיר הוא גודל על ידי דודו, רב בלנטשנה (אזור לובלין) שידע גם גרמנית והתעניין בתחומי ידע שונים. הוא תיאר אותו כאדם פתוח וסובלני. לכן אין אצל אטינגר התנגדות לדת כפי שהיה למשכילים אחרים בני דורו. הוא לא ראה בהשכלה דבר חיובי מלכתחילה ואת הדת כשלילית מלכתחילה[2]. כפי שהיה מקובל אז הוא נישא בשידוך בגיל 15 לבתו של הגביר של זמושץ'[3] שם הוא היה מבאי ביתו של יוסף צדרבוים (אביו של אלכסנדר צדרבוים עורך המליץ) שהיה מרכז למשכילי העיר. אחרי מות חמיו הוא נסע לאודסה וניסה את מזלו במסחר אך לא הצליח בכך. קרוביו שבאודסה שכנעו אותו לנסוע ללמברג וללמוד שם על חשבונם. ואכן בשנת 1825 הוא נסע ללמוד רפואה באוניברסיטת למברג. בשנת 1830 סיים את הלימודים[4] וחזר לזמושץ' שם הוא הוכר כדוקטור למרות שרשמית אסור היה לו לעסוק ברפואה לפני שנבחן באוניברסיטת ורשה משום שעל פי החוק הפולני אסור היה להעסיק רופא שלמד בחו"ל לפני שעבר בחינה בפולין[5]. בזמן מגפת הכולרה שהייתה בפולין ב- 1831 נקרא אטינגר לעזור כרופא ועזרה זאת עזרה לו, לאחר מכן, לקבל עבודה כרופא בלי צורך במבחנים. עם זאת, הוא התכונן למבחנים. בשנת 1833 או 1834 נסע לוורשה כדי לעבור את המבחנים אך משום שחלה לא הצליח בהם ולא קיבל אישור לעבוד כרופא אלא כחובש[6]. הוא ניסה שוב ב- 1840 באוניברסיטת חרקוב אך בשל בעיות ביורוקרטיות נאלץ לחזור כלעומת שבא. בשלב זה הוא נטש את הרפואה ועסק בה רק עוד פעם אחת כשפרצה מגפת כולרה ב- 1855 והוא נקרא לעזור על ידי השלטונות. כדי להתפרנס הוא קנה חלקת אדמה ועסק בחקלאות.
בשל חילוקי דעות עם הצנזורה הוא לא הצליח להוציא בדפוס את היצירות שכתב[7] ובמקום להדפיסן העתיק אותן בעשרות עותקים ודקלם אותן בפני קהלים שונים[8]. אטינגר נפטר בפתאומיות באחוזה הקטנה שלו בז'דאנוב. בהלווייתו השתתפה כל העיר.
ארכיונו האישי הופקד בספרייה הלאומית בשנת 1936 על ידי נכדו של אטינגר[9].
יצירתו
כבר בצעירותו כתב אטינגר לעצמו משלים ואפיגרמות[10], ואלו היו יצירותיו הראשונות. אטינגר כתב שירים ו-67 משלים. המשלים של אטינגר הם מלאי פרטים וצבעוניים. מוסר ההשכל בהם ארוך ולא תמיד יש קשר בינו לבין סיפור המעשה במשל..."[11]. ווינער כותב שחלק גדול מן המשלים שלו הם יצירות מופת קטנות והן מן היפות ביותר בז'אנר הזה[12]. הוא הושפע בכתיבה שלו ממחברים גרמנים כמו כריסטיאן גלרט, לסינג ומלפונטיין[13] הייחוד במשלים שלו אינו בנושאים או ברעיונות המובעים בהם כי אם בלשון המבריקה שלו[14].
יצירתו החשובה ביותר של אטינגר היא המחזה סרקלה (סערקעלע) שחוברה, כנראה, בלמברג בין השנים 1830-1825[15]. המחזה שייך לסוג המחזה הסנטימנטלי שהיה נפוץ באותה תקופה[16], והוא הכיל אידיאליזציה של הדמויות המשכילות בו.
לקריאה נוספת
- ד"ר שלמה אטינגר, מאת איציק מאנגר, בתוך ספרו דמויות קרובות, תרגם מיידיש אברהם שלונסקי, סיפא - אחרית דבר מאת דב סדן. מרחביה 1941.
- שלמה אטינגר, עטינגערס כתבים, ארויסגעגעבן לויט די מאנוסקריפטן מיט א ביאגראפישן און ביבליאגראפישן אריינפיר מיט הערות פון מאקס וויינרייך. ווילנע, 1925.
- לעקסיקאן פון יידישן טעאטער, באנד 2, עמ' 1553–1564.
- מ' ווינער, צו דער געשיכטע פון דער יידישער ליטעראטור אין 19-טן יארהונדערט (עטיודן און מאטעריאלן). ניו יארק, איקוף, 1945.
- מאקס עריק, שלמה עטינגער. בתוך: ספרות יידיש במאה הי"ט: קובץ מחקרי ספרות וביקורת הספרות ביידיש בברית המועצות, עמ' 117–147. ירושלים: מאגנס, תשנ"ג. (יידיש).
- משה דובילעט, וועגן עטינגערס דראמאטישער טעכניק: נאטיצן. בתוך: ספרות יידיש במאה הי"ט: קובץ מחקרי ספרות וביקורת הספרות ביידיש בברית המועצות, עמ' 149–156. ירושלים: מאגנס, תשנ"ג. (יידיש).
- Nahma Sandrow, Vagabond stars: a world history of Yiddish theater. New York: Harper & Row, 1977.
קישורים חיצוניים
- מקס ויינרייך, בילדער פון דער יידישער ליטעראטורגעשיכטע, עמ' 280–291.
הערות שוליים
- ^ יש מחלוקת בין החוקרים לגבי שנת הולדתו. וויינרייך סבור שב-1803, ווינער סבור שב-1801, מ. ווינער, צו דער געשיכטע פון דער יידישער ליטעראטור אין 19טן יארהונדערט, עמ' 224.
- ^ וויינרייך, בילדער פון דער יידישער ליטעראטור-געשיכטע, עמ' 281.
- ^ וויינרייך, שלמה עטינגער, זיין לעבן און זיין פערזענלעכקייט, עמ' XIV.
- ^ וויינרייך מצטט את צדרבוים: "בשובו מלבוב מוכתר בשם רופא בשנת השלשים למאה זו", עמ' XXII.
- ^ לעקסיקאן, עמ' 575.
- ^ וויינרייך, עמ' XXVI.
- ^ במכתב בתחילת שנות ה-40 הוא כותב: "כי להדפיס את ספרי עם התיקונים אשר תקנו בו אנשי כנסת הצענזור חנם בל אחפוץ", עטינגערס כתבים, עמ' 568.
- ^ לעקסיקאן, עמ' 577.
- ^ ארכיון שלמה אטינגר (ARC. 4* 1923), באתר הספרייה הלאומית.
- ^ וויינרייך, עמ' XXIII
- ^ מאקס עריק, עמ' 137.
- ^ ווינער, עמ' 232.
- ^ עריק, עמ' 132.
- ^ מ' דובילעט, עמ' 150.
- ^ מאקס עריק, עמ' 140
- ^ Sandrow, p. 28.
