שלמה בריימן
 | |
| לידה |
24 בינואר 1908 דונייבצי, רוסיה (כיום אוקראינה) |
|---|---|
| פטירה |
6 בדצמבר 1981 (בגיל 73) ירושלים, ישראל |
| ענף מדעי | ספרות עברית ותולדות הציונות |
| מקום קבורה | הר המנוחות, ירושלים |
| מקום לימודים | האוניברסיטה העברית בירושלים |
| מוסדות | האוניברסיטה העברית בירושלים |
| תרומות עיקריות | |
| חוקר ספרות ותולדות הציונות | |
שלמה בריימן (ברימן; 24 בינואר 1908, ד' באדר א' ה'תרס"ח – 6 בדצמבר 1981, י' בכסלו ה'תשמ"ב) היה חוקר תקופת ההשכלה והציונות אצל יהדות רוסיה, חוקר הספרות הרוסית ויחסה ליהדות וליהודים.
בריימן היה חוקר ומרצה לספרות באוניברסיטה העברית. ריכז את הקונגרס העולמי למדעי היהדות הראשון באוניברסיטה בהר הצופים בקיץ 1947. ניהל במסגרתה את "המרכז להשכלת העם". ערך את הסדרה "מקורות" – כתבי יסוד של הציונות. היה מעורכי וכותבי האנציקלופדיה העברית וכן מעורכי האנציקלופדיה יודאיקה.
ביוגרפיה
שלמה בריימן נולד בשנת 1908 למשה וציפורה בדונייבצי, רוסיה (כיום אוקראינה), וגדל בבית ציוני. אביו, בעל מפעל לממתקים, נרדף בידי הממשל הרוסי בעוון פעילות ציונית. מילדותו שלט בריימן בשפות רוסית, יידיש ועברית, והתבלט בכשרונותיו.
בשנת 1924, לאחר שהשלים את לימודיו בבית ספר רוסי, עלה ארצה עם משפחתו בעלייה הרביעית, ונכנס למחזור ט"ו של הגימנסיה הרצליה. בשנת 1927, עם תום לימודיו בגימנסיה, החל ללמוד ספרות עברית, היסטוריה יהודית, סוציולוגיה של עם ישראל ופילוסופיה כללית באוניברסיטה העברית בירושלים. מחקריו בתקופת לימודיו זכו בפרסים שונים.[1]
ב-1932 קיבל תואר מוסמך למדעי-הרוח (אחד מתוך 11 שקיבלו תואר זה באותה שנה).[2] ב-1933 למד בקורס פדגוגיה באוניברסיטה העברית. במשך שנת 1934 לימד בני נוער בקיבוץ גשר. לאחר שנה זו שב לירושלים והחל לעבוד באוניברסיטה במשרה מלאה כמנהל הארכיון הכללי של האוניברסיטה.
בשנת 1944 קיבל בריימן תואר "דוקטור לפילוסופיה" על עבודת המחקר "מ.ל. ליליינבלום – הפובליציסטן של תקופת ההשכלה".
"המרכז להשכלת העם"
החל משנת 1943 ניהל בריימן – תחילה תחת ההגדרה "מזכיר" והחל משנת 1952 באופן רשמי כמנהל – את "המרכז להשכלת העם" באוניברסיטה העברית, שמטרתו הייתה מתן השכלה לציבור בוגר אשר נעדר השכלה פורמלית. הוא ארגן קורסים והשתלמויות בכל הארץ, בערים ובהתיישבות, תוך שיתוף פעולה עם ההסתדרות, הרשויות המקומיות וצה"ל, אירח אנשי מדע מרחבי העולם והפגיש אותם עם אנשי מדע מקומיים, יזם וערך תוכניות רדיו עם אנשי המדע המובילים בתחומם כמו אפרים קציר, אהרן קציר, ישעיהו ליבוביץ ועוד.
בזכות מומחיותו בתחום השכלת מבוגרים, גויס בריימן לצה"ל לשירות מילואים ייחודי, ובין השנים 1948–1955 שירת בצבא כמארגן מנגנון השכלה למבוגרים. בתחום זה היה בקשר מקצועי עם סא"ל דב הררי, ששימש קצין הסברה ראשי בצה"ל. בשנת 1953 קיבל בריימן מלגה על שם מוריס כץ לשם ביצוע תוכנית השתלמות ומחקר בשדה חינוך המבוגרים.
הוראה, עריכה ומחקר
בקיץ 1947 היה בריימן בין מארגני הקונגרס העולמי למדעי היהדות הראשון (נקרא אז: הכינוס העולמי למדעי היהדות), שהתקיים באוניברסיטה בהר הצופים.
בין השנים 1955–1962 שימש בריימן מרצה וחבר מחקר בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1971 קיבל הצעה לשמש כפרופ' לספרות עברית מודרנית באוניברסיטת קורנל בארצות הברית. היה חבר פעיל באגודת הסופרים העברים במדינת ישראל ובוועדות פרסים לספרות.
החל משנת 1952 ערך בריימן את הסדרה "מקורות" – כתבי יסוד של הציונות (בהוצאת ההסתדרות הציונית).[3]
בין השנים 1957–1962 היה חבר המערכת של האנציקלופדיה העברית, ערך את המדורים "ספרות עברית חדשה" ו"תולדות הציונות באירופה המזרחית", וכתב בה ערכים.[4] מתחילת 1964 ערך את המדורים הבאים באנציקלופדיה יודאיקה: תולדות הציונות במזרח אירופה וההתיישבות היהודית החדשה בארץ ישראל, הספרות היהודית-רוסית, היהודים ושאלת היהודים בספרות הרוסית הכללית, סופרים והוגי דעות רוסיים ממוצא יהודי.
בריימן נפטר בירושלים, בהיותו בן 73, בשנת 1981 (ה'תשמ"ב) ונטמן בהר המנוחות בירושלים.
השקפות ופעילות ציבורית
בריימן היה בעל השקפה סוציאליסטית-ציונית-יהודית כל חייו. תמך בעמדותיו של דוד בן-גוריון. עם פרישת בן-גוריון ממפא"י והקמת רפ"י, הצטרף בריימן לרפ"י והיה בין מועמדיה למועצת עיריית ירושלים ולוועידת ההסתדרות.[5] התפלמס עם מתנגדי בן-גוריון דוגמת נתן רוטנשטרייך, קדיש לוז ויעקב טלמון.
במסגרת עבודותיו ומחקריו במשך שנים רבות, קיים קשרים עם אנשי אקדמיה, תרבות וספרות. לאחר מלחמת ששת הימים היה בין התומכים בתנועה למען ארץ ישראל השלמה[6] ולימים תמך במפלגת הליכוד.
לצד ישעיהו ליבוביץ ניהל פולמוס עם אנשי ברית שלום, אשר דגלה בהקמת אוטונומיה דו-לאומית לערבים ויהודים. בעיקר חלק על עקיבא ארנסט סימון, וכן קיים התכתבות ארוכה עם יצחק בער בנדון.
חיים אישיים
התגורר בירושלים. רעייתו חומה (לבית דינס), ילידת סלנט, ליטא, עלתה ארצה בשנת 1933. הוריה נרצחו בתקופת השואה, בשנת 1941, בידי שכניהם הליטאים. בנותיו, אסתר בריימן ותחיה סנפירי, מתגוררות בירושלים. אחותו סוניה, שעלתה לפניו בשנת 1921 בעלייה השלישית, הייתה חלוצה בגדוד העבודה, במחנות העולים בקפריסין וחברת דגניה א'.
מפרסומיו
- 'מ. ל. ליליינבלום – הפובליציסטן של תקופת ההשכלה', האוניברסיטה העברית תש"ד, 1943
- א. א. קובנר, להופעת המהדורה החדשה של כתביו העברים', היום, פרק א – 13.2.48, פרק ב – 27.2.48
- 'ל"הארת" דמותו של סמולנסקין המבקר', גליונות יא, תש"א, עמ' 195–200
- 'מבחר כתבי סמולנסקין', גליונות יב, תש"ב, עמ' 217–221
- 'המרצה לחינוך ותורתו' (עם ישעיהו לייבוביץ), תוספת לבשער – עלון פנימי של הסטודנטים בא"י, כסלו תש"ב, עמ' 3–19
- 'א. ש. ליברמאן והשאלה היהודית', גליונות יח, תש"ה-תש"ו, עמ' 31–36[7]
- 'גלות וגאולה במחשבה הלאומית היהודית בזמן החדש', עתידות ד-ה, תש"ח-תש"ט
- 'הפולמוס בין ליליינבלום לבין אחד העם ודובנוב והרקע שלו', ראובן מס תשי"א (חלק ב' של החוברת התפרסם לראשונה בשיבת ציון א, תש"י)[8]
- 'לדמותה החברתית-תרבותית של יהדות רוסיה בסוף תקופת ההשכלה' הקונגרס העולמי למדעי היהדות הראשון, מאגנס תשי"ב, עמ' 320–327
- 'תפיסתו הלאומית של סמולנסקין בתקופת ההשכלה'. ספר סמולנסקין, בעריכתו, אחיאסף תשי"ב, עמ' 151–180[9]
- הקדמה לאוטואמנסיפציה! מאת י. ל. פינסקר, ירושלים תשי"ב, עמ' 5–34[10]
- 'המפנה במחשבה הציבורית היהודית בראשית שנות השמונים', שיבת ציון ב-ג, תשי"א-תשי"ב, עמ' 83–227[11]
- 'הפולמוס על התיקונים בדת בספרות העברית באמצע המאה הי"ט – פרק א', העבר א, תשי"ג, עמ' 115–132
- הקדמה לעל תחיית ישראל על אדמת ארץ אבותיו מאת מ. ל. ליליינבלום, מקורות – כתבי יסוד של הציונות, תשי"ג 1953
- 'א. א. קובנר ומקומו בתולדות הביקורת העברית', מצודה – ספר שביעי, תשי"ד, עמ' 416–457
- 'פרקים בפובליציסטיקה העברית של תקופת ההשכלה', בעריכתו, חוברת א – ספר ראשון-שני, חוברת ב, חוברת ג, האוניברסיטה העברית, תשט"ז 1955
- הקדמה למבחר כתבים מאת יהודה ליב לוין, ירושלים תשי"ז, עמ' 5–31[12]
- 'איגרות מ. פרוזר לי.ל. גורדון בצירוף מבוא והערות', העבר ט, תשכ"ב, עמ' 176–193; שם יא, תשכ"ד, עמ' 131–178
- 'איגרות משה לייב ליליינבלום ליהודה לייב גורדון'. מאגנס תשכ"ח (חלק מהאיגרות פורסמו לראשונה בבחינות יא)
- משה לייב ליליינבלום, כתבים אוטוביוגרפיים, כרכים א-ג, סדרת דורות, מוסד ביאליק, ירושלים תש"ל[13]
- 'מכתב של מ.ל. ליליינבלום לי.ש. אולשוואנג', קריית ספר מז, ירושלים תשל"ב
- 'לדמותו של היהודי בספרות הרוסית של המאה התשע-עשרה', העבר כ, אלול תשל"ג, עמ' 135–175[14]
- 'גורקי על יהודים ויהדות', בחינות 6, ההנהלה הישראלית של הקונגרס היהודי העולמי, 1975, עמ' 66–87[15]
לקריאה נוספת
הערות שוליים
- ^ פרס פרנקלין בקונקורס על הנושא "תקופת אלכסנדר השני ברוסיה והשפעתה על הספרות העברית החדשה" (1932), פרס למפורט – מחקר על מ.ל. ליליינבלום (1936), ופרס ליבונטין בקונקורס על הנושא "המעבר של פרץ סמולנסקין מהשכלה ללאומיות" (1940).
- ^ חגיגת סיום המחזור השני במכללתנו, דואר היום, 23 בדצמבר 1932
- ^ ראו לדוגמה אצל: אבא אחימאיר (א. קורא), 'מהקלסיקה הציונית', חרות, 2 באוקטובר 1953
- ^ ראו: 'בתי-המדרש לרבנים ברוסיה ופולניה', האנציקלופדיה העברית ט, תשי"א, עמ' 989–995; 'מיכל היילפרין', שם יד, תש"ך, עמ' 195–197; 'מוריס דה הירש', שם, עמ' 369–380; 'שלום הכהן', שם, עמ' 396–399; 'ועידת-הלסינגפורס' שם, עמ' 703–708; 'ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ-ישראל, שם טו, תשכ"ב, עמ' 25–64.
- ^ רשימת פועלי ישראל (רפ"י), למרחב, 15 בספטמבר 1965
- ^ לדוגמה: תוקם קרית חברון היהודית מיד!, מעריב, 19 ביוני 1970
- ^ ראו: 'הם סוגדים למתבולל' – על מאמרו בריימן 'א. ש. ליברמאן והשאלה היהודית' – המשקיף, 1 בנובמבר 1945
- ^ על מאמר זה ראו דבריו של יוחנן פוגרבינסקי, הדואר, תשי"ב, גיליון 16
- ^ ספר סמולנסקין – הערכה חיובית על המחקר ועריכתו הספר, הדואר, א' אלול תשי"ב, גיליון ל"ה עמ' 721
- ^ אבא אחימאיר (א. קורא), עין הקורא – פינסקר הציוני, חרות, 22 בפברואר 1952
- ^ א. קורא (אבא אחימאיר), עין הקורא – לתולדות הציונות, חרות, 26 במרץ 1954
- ^ יוחנן פוגרבינסקי, מחבר כתבי יהל"ל, חרות, 8 בנובמבר 1957
- ^ ראו: מנוחה גלבוע, תעודה היסטורית אנושית־טרגית, דבר, 14 באוגוסט 1970 – כתבי ליליינבלום בעריכת בריימן וניתוחו את התקופה (סוציאליזם מול פוזיטיביזם); ג. ראובן, 'כתבים אוטוביוגרפיים של ליליינבלום' – השקפת בריימן על עמדותיו של ליליינבלום, מאזניים [לא, ג-ד], אב-אלול תש"ל, אוגוסט-ספטמבר 1970; אריה מנצ'ר, 'העבר הישראלי בבדיקה חדשה' – בעיות אידאולוגיות מובהקות בחקר הציונות שמופיעות בין השאר במאמרי בריימן, הארץ, 14 באוגוסט 1970; הנ"ל, 'משה לייב ליליינבלום בראי דורנו', גשר – רבעון לשאלות חיי האומה 67 [17, 2], ספטמבר 1971, תשרי תשל"ב, עמ' 98–100
- ^ מחקר שבוצע מטעם "הועד לחקר ההיסטוריה של עם ישראל", אשר העניק לשם כך בשנת 1962 מענק מיוחד.
- ^ ראו: יעקב גורן, 'שלושה בנושא אחד' – תרומתו של ברימן לחקר דמות היהודי בספרות הרוסית של המאה ה-19, דבר, 8 בנובמבר 1974
