שמואל אלדר
 | |
| לידה |
4 במרץ 1953 סתריה, ישראל |
|---|---|
| פטירה | 15 במרץ 1998 (בגיל 45) |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1971–1998 (כ־27 שנים) |
| דרגה |
 תת-אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת יום הכיפורים מבצע ליטני  מבצע שלום הגליל  המערכה ברצועת הביטחון האינתיפאדה הראשונה | |
שמואל אלדר (4 במרץ 1953 - 15 במרץ 1998) היה טייס מסוקים בחיל האוויר הישראלי ומפקד בסיס פלמחים בדרגת תת-אלוף שנהרג בהתרסקות מסוק.
ביוגרפיה
נולד ב-4 במרץ 1953 במושב סתריה, בן לשרה ומרדכי יצחק אדלר, ניצולי השואה שהיו ממייסדי המושב. למד בבית הספר היסודי 'סמילנסקי' ובמגמה הביולוגית בבית הספר התיכון ע"ש עמוס דה-שליט ברחובות.
בינואר 1971 התגייס לצה"ל והתנדב לקורס טיס. לקראת תום הקורס, פרצה מלחמת יום הכיפורים, ואלדר נמנה עם קבוצת פרחי-טיס שהחלה להתקשר לטייסות חיל האוויר, ולהציע את עזרתה. כך הגיע עם שלושה פרחי-טיס נוספים לטייסת 201 ("האחת"). הארבעה סייעו בעבודת הטייסת בנושאים שונים כגון בדיקת פקודות מבצע, חיפוש טעויות של המתכננים, ומילוי דו"חות מודיעין לאחר שתיחקרו את הצוותים. בטייסת פגש אלדר את אהובה והשניים הפכו לזוג. פחות מחודש לאחר תום המלחמה, הסתיים קורס טיס מספר 72, ואלדר הוצב בטייסת 125 שהפעילה אז מסוקי אלואט 2 ובל 206 ג'ט ריינג'ר ("סייפן"). בפברואר 1975 נשא אלדר את אהובה לאשה, ושנה מאוחר יותר נולד בנם הבכור - רותם. בהמשך נולדו לזוג שלוש בנות: טלי, נטע ובר. בקיץ 1975 עבר אלדר לטייסת 118 שהפעילה מסוקי CH-53 סי סטאליון ("יסעור"), שם הוסמך כקברניט ומונה לקצין הדרכה. לאחר שנתיים עבר לשרת כמדריך בבית הספר לטיסה, וביוני 1978 השתחרר משירות סדיר. הוא הקים חממה במשק של הוריו, במושב סתריה, והחל לגדל פרחים.
ב-1980 חזר לשירות סדיר בחיל האוויר, והתמנה לסמ"ט ב' (סגן מפקד טייסת) בטייסת 118. לאחר שנה הפך לסמ"ט א'. במלחמת לבנון הראשונה ביצע עשרות גיחות פינוי פצועים, הספקה לכוחות הלוחמים והנחתת כוחות.
בסוף 1984 מונה למפקד טייסת 123 שהפעילה מסוקי בל 212 ("אנפה") מבסיס חצרים. ביולי 1987 מונה למפקד טייסת 118. כמפקד הטייסת, העניק לה את שמה - "דורסי הלילה". בתקופת פיקודו על טייסת 118 אירעה תאונה קטלנית שבה נהרג קברניט מסוק "יסעור", סרן מוטי שרון, ונפצעו טייס המשנה ושני המכונאים המוטסים, כתוצאה מהתרסקות המסוק בזמן שהניח אבן-סימון בגבול ישראל-מצרים, בדצמבר 1988.
ביוני 1990 סיים אלדר את הפיקוד על טייסת 118 ויצא ללימודים במכללה צבאית באלבאמה. באוגוסט 1991 שב לישראל עם משפחתו, ומונה לראש ענף במחלקת מבצעים. פחות משנה אחר-כך מונה לסגן מפקד בסיס תל נוף, והועלה לדרגת אלוף-משנה.
ב-1994 יצא ללימודי תואר שני במדע המדינה בתחום הביטחון הלאומי במכללה לביטחון לאומי ובאוניברסיטת חיפה, אותם סיים כמצטיין דיקן. לקראת סיום לימודיו מונה למפקד בסיס פלמחים והועלה לדרגת תת-אלוף. כמפקד הבסיס שבו היו מוצבות שתי טייסות ה-AH-1 קוברה ("צפע") של חיל האוויר, עבר הסבה למסוק הקוברה. אלדר השתתף במבצע ענבי זעם כטייס UH-60 בלק הוק ("ינשוף").
ב-4 בפברואר 1997 אירע אסון המסוקים ואלדר מונה לחבר בוועדת החקירה שהוקמה בראשותו של האלוף במילואים דוד עברי.
בבוקר ה-15 במרץ 1998 יצאו תא"ל אלדר וסגן אילן גור לטיסת אימונים במסוק AH-1 קוברה מספר 489. אלדר הדריך את גור, חניך בקורס אימון מתקדם (קא"מ) שסיים את קורס-הטיס רק חודשיים קודם-לכן. במהלך הטיסה דיווח אלדר על רעידות באזור הזנב, הודיע כי הוא שולט במצב וכי ינסה לבצע נחיתת אונס. כעבור דקה התפרק זנב הקוברה, והמסוק צלל לים, מול נתניה. אחד מטייסי מסוק הקוברה השני שטס איתם במבנה קפץ למים כדי לנסות ולחלץ אותם, אך המסוק שקע למעמקים ושני הטייסים נהרגו. אחרי כעשר שעות של חיפושים מצאו אנשי היחידה למשימות תת-מימיות (ילת"ם) את גופות שני הטייסים ומשו אותן.
למחרת הובא תא"ל אלדר למנוחות בבית-העלמין הצבאי ברחובות. אלפי אנשים נכחו בהלווייתו, בהם נשיא המדינה, עזר ויצמן, שר הביטחון, יצחק מרדכי, הרמטכ"ל, רב-אלוף אמנון ליפקין-שחק, ומפקד חיל האוויר, אלוף איתן בן-אליהו, לצד חברים מקורס-הטיס, מרחובות ומחיל האוויר.
מנחת המסוקים שבגן וואהל לוורדים המשמש את באי משכן הכנסת נושא את שמו של תא"ל שמואל אלדר.
קישורים חיצוניים
- קורות החיים של שמואל אלדר, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- אודי עציון, כעבור דקה צלל מסוק הקוברה לים, בטאון חיל-האוויר, גיליון 120, אפריל 1998
סרטון זיכרון 1, סרטון באתר יוטיוב- סרטון זיכרון 2, סרטון באתר יוטיוב
מפקדי בסיס פלמחים 
| |
|---|---|
|
