ישעיהו גזית
 | |
| לידה |
9 בדצמבר 1925 שייח' אבריק |
|---|---|
| פטירה | 15 בפברואר 2005 (בגיל 79) |
| השתייכות |
 ההגנה צבא הגנה לישראל |
| דרגה |
 אלוף-משנה |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת העצמאות מלחמת סיני | |
| תפקידים אזרחיים | |
| קברניט בארקיע | |
ישעיהו (שייע) גזית (שוורצמן) (9 בדצמבר 1925 - 15 בפברואר 2005) היה קצין בדרגת אלוף-משנה בצה"ל, מראשוני טייסי חיל האוויר הישראלי.
חייו
גזית נולד בשייח' אבריק, לבלה ואליעזר שוורצמן. בעקבות מאורעות תרפ"ט עברה משפחתו לחיפה בה הקים אביו חברה למוניות. גזית למד בבסמ"ת ובמקביל עבד בבית יציקה ובמוסך. כנער הצטרף לקלוב התעופה לישראל ועסק בדאייה. ב-1946 עבר קורס טיסה בחברת אווירון בשדה התעופה רמלה. בתחילת 1947 הוא התגייס יחד עם טיבי בן-שחר ומאיר רוף לשירות האוויר של ארגון ההגנה ושירת כטייס בטייסת א. באפריל 1948 נשלח במסגרת קבוצה של 11 טייסים לקורס טיסה קרבית בצ'כוסלובקיה, מתוכם נבחרו ארבעה: גזית, דני שפירא, מוטי הוד וטיבי בן-שחר לעבור הסמכה להטסת ספיטפייר. בשובם לישראל עברו קורס טיס מתקדם בבסיס סירקין (שכונה לימים "קורס מינוס 2") ובמרץ 1949 זכו הארבעה לכנפי הטיס הראשונות של חיל האוויר כשגזית הוא הראשון בהם, וכן דרגות פקד אוויר (המקבילות לסגן משנה). לאחר הקורס נותר להדריך בבית הספר לטיסה ופיקד על טייסת "ראשוני" (טייסת 138).
ביולי 1951 מונה למפקד טייסת תעופה בבסיס רמת דוד (והיה למעשה סגן מפקד הבסיס), ובספטמבר 1951 מונה למפקד טייסת 105, טייסת קא"ם (קורס אימון מבצעי). הוא עשה הסבה להטסת מטוסי מוסקיטו, ובאוקטובר 1952 מונה במקביל להיותו סגן מפקד הבסיס גם למפקד טייסת 109. בפברואר 1953 עבר למטה חיל האוויר, ולאחר מכן חזר לפקד על טייסת 109. בתקופתו הוקם גף הצילום של הטייסת, והיא השתתפה בגיחות צילום ומיפוי רבות בסיני. הוא שירת במטה החיל בענף המבצעים מדור ב' (תכנון), שעסק בהכנות לקראת מבצע קדש ומבצע שחרית (הבאת המיסטרים מצרפת לישראל) והיה אחראי על מבצע אביבה (הבאת 23 מטוסי דקוטה מצרפת לישראל).
ב-1957 מונה על ידי דן טולקובסקי למדריך ראשי בבית הספר לטיסה, גזית שהיה מעוניין לקבל פיקוד על טייסת מטוסי הווטור החדשים, החליט לפרוש משירות הקבע עד שטולקובסקי שכנעו להישאר כמפקד בית הספר.[1] הוא שירת בתפקיד עד פברואר 1960. בתחילת כהונתו מנה קורס הטיס 17 חניכים בלבד (מהם סיים רק אחד), גזית פעל להעלות את הביקוש לקורס בקרב תלמידי התיכון וקורס הטיס של 1958 נפתח עם 80 חניכים מהם סיימו 25, המספר הגדול ביותר עד אז בחיל האוויר.[1] בתפקידו הבא שימש יועץ צבאי באתיופיה, מונה לראש להק ההדרכה (אוויר 5) במטה חיל האוויר וסייע בהקמת חיל האוויר של אוגנדה. במאי 1965 מונה למפקד בסיס תל נוף ושירת בתפקיד עד מאי 1967. לאחר שלא קודם לתפקיד סגן מפקד חיל האוויר, נשלח לצרפת ושימש סגן ראש משלחת הרכש של משרד הביטחון.
אחרי שחרורו עבד כקברניט בחברת ארקיע עד פרישתו ב-1990. בתקופה זו הקים את חברת התעופה הלאומית של סווזילנד[2].
היה נשוי לזהבה ילידת 1927 שהייתה לוחמת בהגנה וקצינה בחטיבת קרייתי, ואב לשני בנים, אהוד ורן.
לקריאה נוספת
- אבני גזית: יד לפועלו של אל"ם שעיה גזית, עורך: עודד מרום, הוצאת עמותת חיל האויר, 2007
- "לעולם לא תבין״ ספרו של אודי גזית המתאר בין היתר את קורותיו של שייע גזית וקורס הטיס הראשון של חיל האוויר הישראלי קורס מינוס 2
קישורים חיצוניים
- רועי מנדל, להקים את חיל האוויר במדים של הנאצים, באתר ynet, 14 במרץ 2014
- אורי דרומי, הראשון שקיבל כנפיים, באתר הארץ, 2 במרץ 2005
- רועי מנדל, קורס טיס ראשון, מיג עיראקי, מסיבות. צפו בתיעוד נדיר - ההיסטוריה של חיל האוויר, באתר ynet, 6 במאי 2014
אהרן ברנע מראיין את אודי גזית על אביו בתוכנית "היו ימים" של ערוץ הכנסת, באתר YouTube, 16 בדצמבר 2015
הערות שוליים
