שעיר נחשון

שעיר נחשון היה שעיר עיזים שאותו הקריבו נשיאי שבטי ישראל כקרבן חטאת במסגרת קרבנות הנשיאים בשבעת ימי המילואים. הקרבן נקרא על שמו של נחשון בן עמינדב, נשיא שבט יהודה שהקריב את קרבנו ביום הראשון, אך מתייחס באותה מידה גם לקרבנות החטאת של שאר הנשיאים.

המקור בתורה

(יב) וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת קָרְבָּנוֹ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב לְמַטֵּה יְהוּדָה: (יג) וְקָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה: (יד) כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת: (טו) פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה: (טז) שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת: (יז) וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתּוּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קָרְבַּן נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב:

— ספר במדבר, פרק ז'.

דינו

מכיון ששעיר זה של נחשון לא בא לכפר על חטא כל שהוא, יש לשעיר זה הלכות יחודיות, בחלק מהם הוא שווה לקרבן חטאת, ובחלק - לקרבן עולה. לפי דעה אחת בתלמוד לומדים ממה שנאמר ”וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ”, שרק קרבן רגיל נשחט בצפון ולא שעיר נחשון, שאינו נחשב לקרבן חטאת. בתלמוד מוסבר כי פסוק זה נצרך מכיון שלענין סמיכת המקריב בכל כוחו הוקש שעיר זה לקרבן חטאת רגיל.

שיטת יחיד היא רש"י הסובר ששעיר נחשון בא לכפר על טומאת מקדש וקדשיו, ולשיטתו פרשת שעיר החטאת היתה בשעיר זה שנשרף ללא הוראתו של משה. הפנים יפות מסביר שמכיון שמפורש בתורה שהשעיר שנשרף בא לכפר על טומאת מקדש וקדשיו, המחלוקת איזה שעיר נשרף תלויה בשאלה האם שעיר נחשון בא לכפר על טומאת מקדש וקדשיו. אך להלכה התקבלה שיטת התורת כהנים ששעיר זה לא בא לכפר על שום חטא}, וכמו שמוכח בדברי התלמוד

קיימת מחלוקת האם שעיר נחשון חייב סמיכה, וכמו שמובא בברייתא ”וסמך ידו על ראש השעיר לרבות שעיר נחשון לסמיכה דברי רבי יהודה”. רבי שמעון חולק על כך, ומהפסוק האמור הוא לומד הלכות אחרות.

בדין לשמו

קיים דיון בתלמוד בדין מי ששחט קרבן חטאת רגיל לשם קרבן נחשון, האם מכיון שכתוב "זאת תורת החטאת" ניתן ללמוד מכך ש "תורה אחת לכל החטאות" וגם לחטאת זאת נמצא שהקרבן נשחט לשמו, ואינו נפסל, או שמא מכיון שחטאת זאת מוגדרת כעולה שאינה באה על החטא - הקרבן פסול. לפי גרסא אחת של רב בשם מבוג הצד הראשון הוא הנכון, אך למסקנת הגמרא לא יתכן שרב אמר זאת, והגרסא אחרת היא, שאם שחט את הקרבן לשם חיובו של נחשון בן עמינדב להקריב את חטאתו זאת, אין הדבר נחשב לשינוי בעלים מכיון שקרבן זה מוגדר כעולה.

לפי שיטה אחרת ("איכא דאמרי") פסקו של רב אומר את ההפך: שחטאת ששחטה לשם חטאת נחשון - פסולה מכיון שהרי זה כאילו הקריב חטאת לשם עולה שהקרבן פסול מדין מחשבת שלא לשמו.