שפתיים ישק משיב דברים נכוחים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שפתיים ישק משיב דברים נכוחים הוא פסוק המשמש כדברי שבח לאדם שאמר דברים טובים אמתיים וישרים (בעיקר בדברי תורה). שבח זה הוזכר פעם אחת בתלמוד בבלי מפי רבי יוסי על רבי שמעון בר יוחאי ובספרי שו"ת משתמשים בו רבות. כיום פסוק זה שגור בפי רבנים ספרדים, ובקצרה אומרים שפתיים ישק.

מקורות

בספר משלי נאמר:

שפתים ישק משיב דברים נכחים

בתלמוד בבלי במסכת גיטין[1] מסופר:

הכותב כל נכסיו לעבדו - יצא בן חורין, שייר קרקע כל שהוא - לא יצא בן חורין; רבי שמעון אומר: לעולם הוא בן חורין, עד שיאמר כל נכסיי נתונין לפלוני עבדי חוץ מאחד מריבוא שבהן; ... אמר רב נחמן ... קילס רבי יוסי את רבי שמעון ... דתניא: כשנאמרו דברים לפני רבי יוסי, קרא עליו המקרא הזה: שפתים ישק משיב דברים נכוחים

.

בספר 'עלי תמר' לרבי יששכר תמר[2] כותב שישנו צורך לקלס ולשבח את האומר דברי תורה כמו שנהג שאול המלך שהיה שומע הלכה מפי חכם ומקלסו[3] ומרחיב בענין שבח שפתיים ישק:

וכהיום נהוג, בעיקר בספרים, לקלס חכם בהפסוק 'שפתיים ישק' או 'ודברי פי חכם חן'. וכאמור - בכל קילוס אף בלא פסוק די. אבל חובה היא לקלס ... אולם לא נהוג לומר בעל פה 'שפתיים ישק' וכדומה. אולם מכמה חכמים ספרדים שמעתי שהיו מקלסים בעל פה 'שפתיים ישק' ... ולפי דרכנו למדנו דאף כשאומר דבר תורה נאה בשם אחר, יש לקלסו ולומר 'שפתיים ישק' או איזה קילוס שהוא

.

פירוש הפסוק

הפסוק במקורו אינו עוסק בדברי שבח כלל, אלא שלמה המלך מדריך כיצד להוכיח את הרשע בדיבורים עדינים שיגרמו לרשע ל'שפתים ישק'. ובביאור הפסוק נחלקו מפרשי המקרא:

  • רש"י[4] פירש את לשון הפסוק שפתיים ישק שראוי שכל השפתיים ינשקו אותו. והמלבי"ם[5] ביאר שהכוונה למוכיח ש'שפתים אלה יקבלו נשיקות, כי כולם אוהבים אותם'. אך לא מנשקים ממש, כיון שאת הדיבור עצמו אי אפשר לנשק ואת השפתיים לא ראוי לנשק כיון שיש בהן רוק שהוא דבר מאוס[6].
  • האלשיך הקדוש[7] מפרש את הפסוק בהקשרו שם, שאין ראוי לצעוק על הרשע ולומר לו 'רשע אתה', משום שאז 'יעיז פניו ויפעור פיו לבלי חוק', אלא יאמר לו 'צדיק אתה' ואז שפתותיו ישקו זו לזו, כלומר יסגור פיו ולא יענה עזות אלא ישיב דברים נכוחים 'ויודה לשוב ולתקן את אשר עותו'[8].
  • באופן שני מפרש האלשיך, כאשר ישמע הרשע שהמוכיח קורא לו צדיק, ינשק הרשע את המוכיח על פיו, 'לאמר, מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני ולא הבטת אל הדוברים רע ומגדילים עלי' וגם ישוב בתשובה כתוכחתם.

פירוש בדרך החסידות

השפת אמת[9] מפרש שכאשר אדם 'שפתיים ישק' - משיק שפתותיו ולא מדבר לשון הרע, אז זוכה להיות 'משיב דברים נכוחים' ולפתוח פיו בדברי תורה.

פירוש השבח

אף שמקור הפסוק עוסק בדברי תוכחה, הביטוי השגור כיום הוא של שבח הנאמר על ידי השומע את הדברים לאומרם. והמקור לשימוש בפסוק בתור שבח הוא בדברי התוספתא (פאה א יג, ב"ב ט יא) שם מסופר על מחלוקת בין רבי מאיר ורבי שמעון בענין שחרור עבד, ורבי יוסי קילס את דברי רבי שמעון "וכשנאמרו דברים לפני רבי יוסה אמר שפתים ישק [משיב] דברים נכוחים" ובביאור פירוש לשון השבח נחלקו הראשונים:

  • רש"י[10] מפרש (כפי שפירש את לשון הפסוק) שאומר הדברים 'ראוי הוא לנשק'. אך לא מנשקים ממש, כיון שאת הדיבור עצמו אי אפשר לנשק ואת השפתיים לא ראוי לנשק כיון שיש בהן רוק שהוא דבר מאוס[11].
  • תוספות[12] פירשו "כשאדם אומר דברים נכוחים, אותם שסביבותיו משיקין שפתותיהם זו לזו, ששותקין ואין יודעים מה להשיב"[13].
  • רבינו בחיי[14] מפרש שאומר הדברים אומר דברים ערבים ונעימים לאוזניהם של השומעים והם חשים כאילו הוא נושק את שפתותיהם[15]

יש מפרשים[16] ששבח זה נאמר כדי להורות שההלכה נפסקה כדברי מקבל השבח.

האדרת אליהו כותב שרבי יוסי אמר על רבי שמעון בר יוחאי פסוק זה משום שהמילה משיב נדרשת בראשי תיבות שמעון בר יוחאי משיב.

אנשים שקיבלו שבח זה

בחז"ל ובראשונים מצינו כמה אנשים שזכו לקילוס זה (לבד מרבי שמעון כנ"ל):

  • במדרש[17] לומד שפסוק זה נאמר על משה רבינו כאשר נשלח לדבר עם פרעה 'נפתחו לו למשה דלתי דיבור ופתחי שיחה, והיה משה מוצא פתחון פה ומענה לשון יותר מכל באי עולם, שנאמר שפתים ישק משיב דברים נכוחים'.
  • בילקוט שמעוני[18] גם מפרש פסוק זה אודות משה רבינו בשעה שחטאו ישראל ומשה ריצה את הקדוש ברוך הוא שלא לכלותם והוא עצמו החל להוכיחם אמר לו הקדוש ברוך הוא 'שפתיים ישק משיב דברים נכוחים'.
  • בעל הטורים[19] מביא את דברי המסורה על יוסף שבכל התנ"ך מוזכרת המילה ישק שתי פעמים, האחת אצל יוסף בפרשת מקץ (בראשית מא מ) 'ועל פיך ישק כל עמי' והשנייה במשלי כנ"ל. ולומד מכך שבשביל שיוסף השיב לפרעה דברים נכוחים זכה שפרעה יאמר לו 'על פיך ישק כל עמי'[20].

קיום בפועל

היו מהאמוראים שקיימו קילוס זה בפועל ונישקו בשפתיים את האומר דבר תורה מיוחד כמסופר בירושלמי[21]:

חנן בר בא אמר לחברייא נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב עביד ואמריתה קמיה דשמואל וקם ונשק על פומי

(=רב חנן בר רבא אמר לחבריו שיספר להם דבר טוב שראה שרב נהג לעשות, וכשאמר את הדבר לפני שמואל הוא קם ונשק לו על פיו.)[22]

לעומת זאת כותב רבי יוסף חיים (הבן איש חי) שאין לנשק את השפתיים ממש, מחמת הרוק שנמצא בהן.

לקריאה נוספת

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ וכן הוא בתוספתא (פאה א יג, ב"ב ט יא) וירושלמי (פאה ג ז)
  2. ^ על הירושלמי פאה ג ז
  3. ^ ירושלמי נדרים ט ט
  4. ^ משלי כד כו ד"ה שפתים
  5. ^ שם ד"ה שפתים
  6. ^ כן ביאר הבן יהוידע (גיטין ט.) בשם בנו רבי יעקב חיים את לשון רש"י 'ראוי'
  7. ^ משלי כד כו
  8. ^ וכן פירשו המצודת דוד (שם ד"ה שפתים), ובמצודת ציון (שם ד"ה ישק) כתבו שהוא מלשון נשיקה שיוצרת חיבור בין שתי השפתיים כאילו הן מחוברות ותלויות זו בזו, ובביאור הגר"א שם פירש את שני הפירושים גם שראוי לנשקו וגם שהשומעים משיקים שפתותיהם
  9. ^ דברים לסוכות שנת ה'תרנ"ד ד"ה קבעו חכמים
  10. ^ גיטין ט. ד"ה שפתים
  11. ^ כן ביאר הבן יהוידע (גיטין ט.) בשם בנו רבי יעקב חיים את לשון רש"י 'ראוי', ועיי"ש עוד שהאריך לבאר מימרא זו על פי תורת הסוד
  12. ^ שם ד"ה שפתים וכן הוא בתוספות הרא"ש שם ד"ה שפתים והו"ד בר"ן על הרי"ף גיטין ב:
  13. ^ ראה בספר זרע יצחק לרבי יצחק לומברוזו (הראשון) שביאר מדוע מאנו התוספות בפירוש רש"י, והסבר נטסף מובא בקקיון דיונה ובביאור ה
  14. ^ בפתיחה לפרשת אמור
  15. ^ ופירש שם פירוש נוסף בדרך הקבלה
  16. ^ עלי תמר לרבי יששכר תמר על הירושלמי פאה ג ז
  17. ^ אוצר מדרשים (אייזנשטיין), מדרש אותיות דרבי עקיבא, ד"ה צד"י אל תקרי
  18. ^ פרשת דברים רמז תשצז
  19. ^ בראשית פר' מקץ מא מ
  20. ^ ובספר 'בן פורת יוסף' לתולדות יעקב יוסף מפולנאה (בראשית פר' מקץ ד"ה וז"ש אתה) ביאר שהמילה 'ישק' מתפרשת גם מלשון 'פרנסה' וגם מלשון 'לימוד' וכיון שיוסף לימד תורה היה יכול לזון את העם, ועיי"ש באורך, ובספר מלוא העומר (שם) פירש כדברי התוספות שמה שאמר פרעה ליוסף 'על פיך ישק' הכוונה שחכמי מצרים לא יוכלו לערער על כך וישיקו שפתותיהם
  21. ^ ברכות א ה
  22. ^ על פי פירושו של העלי תמר לרבי יששכר תמר על הירושלמי פאה ג ז שכוונת שמואל הייתה לקיים את הפסוק פשוטו כמשמעו