שרדנה
| גויי הים (nȝ ḫȝt.w n pȝ ym) בכתב חרטומים | |||||||||
|
השרדנה או שרדן (Sherden), הם אחת מקבוצות גויי הים הנזכרות בתעודות מצריות בכתב החרטומים. מוצאם מאזור הים התיכון, אך המקום המדויק של מוצאם אינו ידוע. המידע עליהם אינו רב ומשאיר שאלות פתוחות לא מעטות. גויי הים (Sea Peoples) הוגדרו על ידי האגיפטולוגים בסוף המאה ה-19 כקבוצות של עמים או שבטים, שפשטו על החופים הצפוניים והמזרחיים של הים התיכון במהלך המאות 14 עד 12 לפנה"ס. במיוחד ניתן לעקוב אחרי תנועותיהם באזורי אנטוליה, סוריה, כנען ומצרים. רוב האזכורים עליהם הם ממקורות מצריים, אך השרדנה נזכרים גם באוגרית ובמכתבי אל עמארנה.
הממצאים
לבושם וציודם האופייני של השרדנה היה זהה לגויי הים האחרים, פלשתים, ת'כר (סיקולו) ואחרים, פרט לקסדה. ציוד זה כלל מגן מאורך, חרב עם להב ארוך, בגד בעל עיבוד דמוי צלעות מעור או מתכת, שמלה קצרה וקסדה בעלת שתי קרניים בולטות. קסדה אחרונה זו אפיינה רק את השרדנה. מקור המידע על שריונם ושאר הציוד בתבליטים שנתגלו על הקיר המזרחי של מקדש, מדינת האבו, במצרים. המקדש נמצא ממערב לנילוס וממול לעיר לוקסור, בירת הממלכה החדשה.
אזכורים בכתובים
לראשונה הם נזכרים במכתבי אל-עמארנה מ-1350 לפנה"ס לערך. המכתבים נתגלו בבירתו של אח'נאתון, אל-עמארנה, במצרים התיכונה. שני המכתבים עם אזכורים לשרדנה נשלחו על ידי נסיך גבל. המכתבים פורסמו על ידי קנודסן ואחרים, וכן בתרגום עברי על ידי ציפורה כוכבי-רייני. שלושת המכתבים, מספר 81 ו-123-122, הם של ריב-הדה (Rib-Hadah) נסיך גבל. ריב-הדה כותב לפרעה שעבד-אשרתו מלך אמורו, מדינה בסוריה, לוחץ אותו קשות. במכתב 81 נאמר כך: "שרדנ (Sirdanu) שאני מכירו אותו ברח אל עבדאשרת. לפי פקודתו נעשה המעשה!". ובמכתב 122 הוא כותב: "פחר פשע נגדי. הוא שלח סת (סוג של שליחים/נוודים) והם הרגו את השרדנ, ושלושה אנשים הביא למצרים. כמה זמן העיר כועסת עלי?"[1]
אזכור של השרדנה מופיע גם באונומסטיקון של אמנופה.
ויליאם פוקסוול אולברייט פקפק אם אמנם מדובר בשבט השרדנה, אך מרוב העדויות עולה שהכוונה הייתה אליהם. המכתבים מגבל מוכיחים שהשרדנה הגיעו למזרח הים התיכון כבר במאה ה-14 לפנה"ס, ובכך קדמו בהרבה לפלשתים ולשאר השבטים מגויי הים. כבר בתקופה זו שימשו כשכירי חרב בצבאות השונים.
כחמישים שנה אחרי המכתבים מגבל הם נזכרים אצל רעמסס השני, מגדולי הפרעונים בשושלת ה-19 (1220-1290 לפנה"ס לערך). הוא צירף את השרדנה לצבאו כשכירים ואף הכניס אותם למשמר הראש שלו, כפי שעולה מתבליטי קרב קדש, שאותו ניהל כנגד החתים (1285 לפנה"ס לערך). על מצבת ניצחון מהעיר תאניס בא הקטע הבא:
"השרדנה עם הלב המרדן... אותם. ספינות מלחמה עצומות באמצע הים... לפניהם."
במסגרת ההכנות לקרב קדש הוא כותב כך:
"והנה עתה, הוד מלכותו הכין את חיל הרגלים שלו, את מרכבותיו, את השרדנה משבי הוד מלכותו, שאותם הביא בעקבות ניצחונותיו, מצוידים בכל הנשק על פי פקודות הקרב. הוד מלכותו התקדם צפונה, חיל הרגלים והמרכבות איתו..." במפקד הצבא לקראת המסע צפונה, לארץ דאהי, נאמר כך:
"הקשתים בצבא, ההולכים לפניך, מספרם 1,900; מספר השרדנה 520; קהקים 1,600; משווש (100?) וכושים 880. בסך הכל 5,000 חיילים, לבד מקצינים."
מרנפתח (1203-1213 לפנה"ס), בנו של רעמסס השני, מספר על השרדנה כחלק מגויי הים שנלחמו נגד המצרים. גם מדבריו עולה שלשרדנה היה מעמד כפול: גויי ים שלחמו נגד מצרים ובאותה עת – שכירי חרב של מצרים. מרנפתח כותב: "הצבא המנצח בא לאחר מסע הניצחון, בתהילה ובכוח. הוא הדליק באש את איסרקתיוושרף את המריאנו. השרדנה אשר נלקחו ביד חזקה בזזו את השבטים של הארצות הזרות." אזכרה חשובה ביותר באה בפפירוס האריס א מימי רעמסס השלישי (מחצית המאה ה-12 לערך), המסכם את ניצחונותיו. בין היתר הוא מדבר על הכנעת השרדנה וגויי ים אחרים והושבתם כשכירי חרב "במצודות" שהקים להם. הוא מוסיף גם שקיבלו את צורכיהם ממחסני המלך.
הקשר עם סרדיניה
כבר עם פענוח ופרסום כתובותיו של רעמסס השלישי (1185 עד 1150 לפנה"ס לערך) מהשושלת ה-20 במצרים, על ידי האגיפטולוג הצרפתי גסטון מספרו, הציע הנ"ל את הקשר בין השם שרדנה לאי סרדיניה. הכתובות והתבליטים הנ"ל מופיעים על מקדש המתים של המלך במדינת האבו שבמצרים העליונה. הצעת הקשר של שרדנה לסרדיניה הועלתה רק על פי דמיון השם, ללא סימוכין נוספים. מאז חזרו חוקרים שונים לרעיון של מאספרו, אך ללא הוכחות הוא נשאר בבחינת תאוריה. ב-2001 הציע פרופ' אדם זרטל מאוניברסיטת חיפה קשר חדש אל השרדנה. באתר אל-אחוואט (el-Ahwat) שמדרום לנחל עירון, שנחפר בין 1993 ל-2000, נתגלתה ארכיטקטורה בעלת דמיון למבנים הנוראגיים באי סרדיניה. התרבות הנוראגית (Nuraghic) שם הצטיינה במבני ענק בעלי מסדרונות פנימיים וחדרים מקורים בשיטת 'הכיפה המדומה' (falsedome). באל-אחוואט נתגלו מסדרונות ומבנים דומים לאלה של סרדיניה, שהוגדרו כיחידאיים במזרח הים התיכון. אל-אחוואט הוא אתר מבוצר ששטחו 30 דונם. הוא בוצר בחומה רחבה (6 מטר) ומגדלים, וכן שער מבוצר בצפון. האתר מתוארך לתקופה בין 1210 ל-1150 לפנה"ס, לערך. נמצא בו ממצא קטן רב ובעל ערך כרונולוגי: כעשר חרפושיות מצריות, שהחשובה בהן היא של רעמסס השלישי עם שמו המלכותי, פסלונים וחותמות, וכן ראש של יעל עשוי שנהב. הראש הנ"ל שימש לעיטור וקשוט של כלי פאר, לרוב מבהט. הממצא הארכאולוגי הנ"ל וכן החרסים הרבים מעידים על אתר קצר ימים, שננטש לחלוטין כ-50 שנה לאחר הקמתו.
ההקשר המקראי של השרדנה ואל-אחוואט
בניסיון להתחקות אחר הקשר מקראי אפשרי של האתר הציע עוד פרופ' זרטל לזהות את המקום עם חרושת הגויים, בירתו של סיסרא (שופטים ד). על פי ספר שופטים ישב סיסרא, המצביא של יבין "מלך כנען", בחרושת הגויים. מכאן הוא יצא לקרב המכריע נגד שבטי ישראל בראשותו של ברק בן אבינועם ודבורה הנביאה ולכאן ברח צבאו המובס. חרושת הגויים לא זוהתה קודם לכן, למרות הצעות הזיהוי הרבות. על פי הטקסט, נראה שעליה להיות ממערב למקום הקרב בעמק יזרעאל, המוגדר כ"תענך על מי מגידו". שופטים ד' מספר ששני הצבאות, הכנענים והישראלים, נעו זה מול זה אל מקום הקרב. מכאן שעל בירת סיסרא להיות מערבית לפתח נחל עירון, ועל כן מתאימה לכך אל-אחוואט מבחינת מקומה. נימוק נוסף לזיהוי המקראי קשור בשם סיסרא, שמקור שמו לא הובן עד עתה. זרטל הציע את הקשר הלשוני לעיר סאסארי (Sassari) בצפון סרדיניה. כידוע, חלק ניכר משמות המשפחה קשור בעיר המוצא. שתי חוליות נוספות למעבר השם נתגלו באי כרתים, שם פוענח השם Seisara כשם תאופורי ממוצא סרדיני (בכרתים הייתה מושבה סרדינית-נוראגית ששמה קומוס), וכן בעיר אוגרית. בארכיון אוגרית (צפון סוריה) פרסם אולברייט נסיך בשם סי-סא-רואה (Si-sa-ru-wa), שנקשר כנראה למושבה השרדנית שהייתה בעיר בתקופת הברונזה המאוחרת. המסקנה מכאן שסיסרא הוא שם שושלתי ממוצא סרדי, שהגיע למזרח התיכון עם השרדנה. סיסרא היה כנראה גנרל שרדני, שעמד בראש קואליציה של הכנענים עם גויי הים. השרדנים נודעו כלוחמי מרכבות מעולים. הצעה זו נתמכת בארכיטקטורה של אל-אחוואט/חרושת הגויים, בשמו של סיסרא ובכמה רמזים ספרותיים בשירת דבורה, העשויים להצביע על קשר לאזור האגאי ולמערב הים התיכון. ההצעה גם מסבירה את הסיבה לקרב ההכרעה בין הישראלים לכנענים וגויי הים. הייתה זו לחימה על עמק יזרעאל, חוליית הקשר בין שבטי ישראל שבגליל לשבטים, הגדולים יותר, בשומרון – אפרים ומנשה. זרטל הציע גם את הסיבה לניצחון הישראלי – 'תפיסת' המרכבות הכנעניות בשעה שיצאו, ככל הנראה מפורקות, מהיציאה הצרה המזרחית של נחל עירון. הרעיון מאיר באור חדש את הקרב בספר שופטים, סיבותיו, מהלכו ותוצאותיו.
אתרים וממצאים
אתרים של נוראגות - הענקים מאבן ניתן לראות בארבעים אתרים באי. המפורסמים שבהם הם:
- סו נוראז'י די ברומיני
- Il Nuraghe Losa di Abbasanta
- צלמים של שרדנים ופלשתים במוזיאון הארכאולוגי הלאומי של קליארי
- צילומים של האתר, הצלמים ומבט על סרדיניה באתר עמודי הרקולס בדפים המוקדשים ל: L'ISOLA / Contatto con la Sardegna
לקריאה נוספת
- אדם זרטל, סודו של סיסרא - מסע בעקבות גויי הים ושירת דבורה, הוצאת דביר, 2010.
קישורים חיצוניים
- מגארה לורנץ (Megaera Lorenz) מ-The Pennsylvania State University
- ראיון באיטלקית עם ג'יובני אוגס (Giovanni Ugas)
- לוצ'יה צ'יאבולה בירנבוים (Lucia Chiavola Birnbaum), Dark Mother, Dark Others, and a new WorldCase of Sardinia After - Societies of Peace, 2nd World Congress matriarchal studies of - על השפעת הדמות הנשית על תולדות האי
הערות שוליים
- ^ אדם זרטל, סודו של סיסרא - מסע בעקבות גויי הים ושירת דבורה, הוצאת דביר, 2010, עמודים 156-155
