סיסרא

סִיסְרָא שימש כשר הצבא של יבין מלך חצור. בסיסו המרכזי נמצא בחרושת הגויים. הוא היה שר רכב וצבאו כלל 900 רכב ברזל. הוא לחץ על ישראל עשרים שנה. סיסרא היה שותף במספר מלחמות במערכת ההתנגשויות שבין שבטי ישראל לבין ממלכת חצור. הוא היה המצביא במלחמה שהתנהלה בין ממלכת חצור נגד אחדים משבטי ישראל בהנהגת ברק בן אבינועם ודבורה הנביאה.

מלחמת סיסרא בשבטי ישראל

ערך מורחב – מלחמת סיסרא

מרד ישראל בחצור הוא מרד ישראלי כנגד שלטון חצור בארץ ישראל, שבמהלכו צבא ישראל שהורכב מלוחמים משבטי זבולון ונפתלי ניהל קרב עם צבאו של יבין מלך חצור שבראשו עמד שר צבאו סיסרא, בהר תבור ובעמק יזרעאל (נחל קישון). הקרב הסתיים בניצחון שבטי ישראל, למרות הנחיתות המספרית והטכנולוגית שלהם ביחס לצבא חצור, שלרשותם עמדו 900 מרכבות של ברזל.

הדבר אירע בעקבות מהומה ניסית שנוצרה בקרב צבא הכנענים וסוסיו, והצפת נחל קישון שהפך למלכודת מוות עבור פרשי הכנענים ורוכבי המרכבות ששקעו בבוץ ונגרפו בשטף המים.

מותו של סיסרא

זירת הקרבות הייתה בעמק יזרעאל. צבא סיסרא הובס. סיסרא העייף נמלט רגלית ומצא מקלט באוהלה של יעל אשת חבר הקיני, בידיעה "כי שלום ליבין מלך חצור ובין בית חבר הקיני".

סיסרא ביקש מי שתייה מיעל, זו השקתה אותו בחלב, המתינה שיירדם ותקעה באמצעות מקבת את יתד האוהל אל תוך רקתו של סיסרא, וכך המיתה אותו. חז"ל ביארו כי סיסרא בא על יעל, דבר שמוגדר בלשונם כעבירה לשמה ”אמר ר"נ בר יצחק גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה”, וכן דרשו את שבעת הפעלים המתארים את התנהגותו של סיסרא לאחר שנכנס אל אוהל יעל ”אמר רבי יוחנן שבע בעילות בעל אותו רשע אותו היום”.

מוות סמלי זה דומה למוות של הולופרנס, שר צבא אשור המופיע בספר יהודית. אולם בספר יהודית מתואר שיהודית מפתה את הולופרנס, והלה נשבה בקסמיה. הוא עורך משתה לכבודה, ובמשתה שותה כמות גדולה של יין ונרדם. יהודית עורפת את ראשו ומביאה אותו למחנה ישראל.

סיסרא בשירת דבורה

ערך מורחב – שירת דבורה

בשירת דבורה ששרה דבורה הנביאה לאחר הניצחון הישראלי בקרב (שופטים ה'), מוזכרת יעל אשת חבר הקיני לטובה, ואילו אם סיסרא מוזכרת בלעג: ”תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל, אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי, מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל, תְּבֹרָךְ; מַיִם שָׁאַל, חָלָב נָתָנָה - בְּסֵפֶל אַדִּירִים הִקְרִיבָה חֶמְאָה; יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה, וִימִינָהּ לְהַלְמוּת עֲמֵלִים. וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה רֹאשׁוֹ, וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ; בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפַל שָׁכָב - בֵּין רַגְלֶיהָ, כָּרַע נָפָל. בַּאֲשֶׁר כָּרַע, שָׁם נָפַל שָׁדוּד; בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא, בְּעַד הָאֶשְׁנָב: 'מַדּוּעַ, בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא? מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו?; חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ תַּעֲנֶינָּה, אַף-הִיא תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ לָהּ:; 'הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל, רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר, שְׁלַל צְבָעִים לְסִיסְרָא, שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה, צֶבַע רִקְמָתַיִם, לְצַוְּארֵי שָׁלָל'” (שופטים ה', כ"ד - ל').

בהקשרים נוספים

• הניצחון על יבין וסיסרא נזכר כניצחון גדול גם שנים רבות לאחר מכן בספר תהילים, פרק פ"ג, פסוק י'.
• השם סיסרא מוזכר גם כשם אביהם של כמה מן הנתינים עולי הגולה עם זרובבל (ספר עזרא, פרק ב', פסוק נ"ג וב-ספר נחמיה, פרק ז', פסוק נ"ה), ללא קשר לשר צבא יבין.

במדרש

בילקוט שמעוני (שופטים ד') מסופר כי ”סיסרא בא עליהם בארבעים אלף ראשי גייסות וכל אחד היה עמו מאה אלף ובן שלשים שנה היה וכבש כל העולם בכחו ולא היה כרך שלא היה מפיל חומה בקולו ואפילו חיה שבשדה כיון שהיה נותן עליה קולו לא הייתה זזה ממקומה. אמרו כשהיה יורד לרחוץ בנחל קישון היה עולה בזקנו כמה מאכל בני אדם דגים. ותשע מאות סוסים במרכבתו ובחזרה לא היה אחד מהם חוזר בשלום” (רמז מג).

בתלמוד בבלי נאמר שמבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלים. הגמרא עצמה אינה מגלה מיהם אותם חכמים שיצאו מסיסרא, אך רב ניסים גאון (על תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ז עמוד ב') כותב שהכוונה לרבי עקיבא.

מקורו של סיסרא

שאלת מקור שמו ומקורו האתני של סיסרא קשורות זו לזו ובנוגע אליהן ישנה מחלוקת עזה בין החוקרים. למרבית הדעות, מקור שמו של סיסרא איננו בשפה שמית.

שמואל ייבין מציע לקשור את שמו של סיסרא לחמישה שמות מורכבים בכנען בימי רעמסס השני ורעמסס השלישי. לשבטים הללו קדם התואר "קאו-סא" (דהיינו כוש) ובהמשך "ק-א-ו-ת(א)-י-ס-רו" שדומה לשם סיסרא.

הצעה נוספת של ייבין היא שמדובר בשם תאופורי שהוא קיצור של "סיסרבעל" הוא "סיסראל". פירושו הוא שסיסר הוא בעל.

כיוון אחר של הצעות הגיעה מויליאם אולבריט, אלברכט אלט, מרטין נות ואחרים שקושרים את שמו של סיסרא לגויי הים. חיזוק לגישה זו התקבל כתוצאה מעבודתו של אדם זרטל על הקשר שבין אל-אחוואט, גויי הים, שבט השרדנה וסרדיניה. בירת סרדיניה היא סאסארי ויש עדויות להשתמרות שמות הנובעים משם העיר גם בעת העתיקה.

לקריאה נוספת

• אדם זרטל, סודו של סיסרא, דביר, 2010, בעיקר בעמ' 226-235

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סיסרא בוויקישיתוף

• ויליאם אורברוק, אם סיסרא בשירת דבורה, אתר מקראנט. כולל את מילות השיר של חיים גורי
• יעקב זלוטניק, מלחמת סיסרא בשעת ליקוי חמה, אתר דעת
• סיסרא (שר הצבא), דף שער בספרייה הלאומית
• שמואל פישר, שריד לעם קדום, עיתון מקור ראשון, מוסף שבת, 03 בפברואר 2012

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

סיסרא38323763Q976765