תאודור רומבוץ
תאודור רומבוץ (Theodoor Rombouts; 2 ביולי 1597 – 14 בספטמבר 1637) היה צייר פלמי, הידוע בעיקר בזכות הציורים בסגנון ז'אנר של קאראווג'ו, הם מתארים חבורות אנשים בצורה דרמטית ויצירות בעלות אופי דתי.[1][2] הוא נחשב לנציג העיקרי והמקורי ביותר של הקרוואגיזם הפלמי.
חייו
רומבוץ נולד באנטוורפן, כבנם של ברתולומאוס רומבוץ, חייט עשיר, וברברה דה חראבה.[3][4] הוא היה תלמידו של פרנס פאן לאנקפאלט בשנת 1608, ובהמשך למד גם אצל אברהם יאנסנס ואולי גם אצל ניקולא רונייה באנטוורפן.[5] [6] הוא נסע לרומא בשנת 1616 ונשאר שם עד שנת 1625.[7] הוא תועד בקהילה הרומית יחד עם שני ציירים פלמיים אחרים, פרנצ'סקו טורנלי ורוברט דה אורטייה.[8] ייתכן שבביקורו בפירנצה הוא פגש את הקרווג'איסט ברתולומאו מנפרדי ועבד אצל קוזימו השני דה מדיצ'י.[9] בשנת 1622 נסע גם לפיזה.[4]
עם שובו לאנטוורפן בשנת 1625, הוא הפך למאסטר בגילדת לוקאס הקדוש. בשנת 1627 התחתן עם אנה ואן תילן, שהייתה ממשפחה אצילה ואחותו של יאן פיליפ ואן תילן. מכיוון שמשפחתה של אשתו לא הייתה מאנטוורפן אלא מאזור מכלן, רומבוץ היה חייב להשיג אישור ממועצת העיר אנטוורפן לפני החתונה לצורך הנישואין מחוץ לאנטוורפן כדי לא לאבד את זכויות האזרחות באנטוורפן.[3] בשנה שלאחר החתונה נולדה לזוג בת.[4] אחיה של אשתו, יאן פיליפ ואן תילן, הפך לתלמידו בשנת 1631, והפך לצייר טבע דומם ולא לצייר ז'אנר או לצייר היסטוריה כמו רומבוץ.[5]
בשנים 1628–1630 היה רומבוץ דיקן של הגילדה באנטוורפן. בשנת 1635 שיתף פעולה עם אמנים אחרים בתוכנית הקישוטים לכבוד כניסת הקרדינל פרדיננד לאנטוורפן. התוכנית הייתה בניהולו הכללי של רובנס. הוא נפטר באנטוורפן זמן לא רב לאחר סיום הפרויקט הדקורטיבי הזה.[9]
תלמידיו היו ניקולס ואן אייק, יאן פיליפ ואן תילן ופולוס רובינס.[5]
יצירתו
כללי
עבודותיו מתארות חבורות עליזות, מוזיקאים, שחקני קלפים, וכן נושאים קארווג׳ואיים אחרים כמו חמשת החושים.[1] הוא עבד בשכר אבל גם עבור מכירה בשוק החופשי. עבודות רבות הגיעו אליו מפטרונים בעיר גנט.
קטעי הז'אנר המונומנטליים שלו נצבעו על קנבס בכיוון אופקי. הוא גם צייר כמה עבודות דתיות ומיתולוגיות על בדים אופקיים, כמו ״ישו וחלפני הכסף״.[9][2]
ראשית יצירתו
עבודותיו הראשונות היו בהשפעת מורו אברהם יאנסנס שהיה אחד האמנים הפלמיים הראשונים שציירו בסגנון שהושפע מקאראווג'ו בשילוב עם נטיות קלאסיות חזקות. הדבר נראה ברור בקומפוזיציה המוקדמת "צפאלוס ופרוקריס" (Cephalus ו-Procris) שצויר לפני שהאמן עזב לאיטליה. בשל תחושת התלת ממדיות בציור, ושימוש בצורות קלאסיות רואים בכך את השפעת יאנסנס.[10]
הקומפוזיציה של "שני המוזיקאים" צוירה ככל הנראה בתקופה האיטלקית של האמן. התלבושות האיטלקיות התנוחות האופיינות, האינדיקציה המעורפלת למרחב ועיבוד סטריאוטיפי של ראשים, ידיים ווילונות - מצביעים על סגנון שקדם לסצינות הז'אנר שצייר אחרי 1625.[1]
צייר ז'אנר
רומבוץ היה זכה להצלחה לאחר שחזר מאיטליה, בתקופת הזוהר של סגנון קארוואג'ו בדרום הולנד בין השנים 1620–1640. הציורים שלו הם מציאותיים ואקספרסיביים. עבודתו בתקופה זו מאופיינת בפורמט אופקי ובמודל בולט הנראה לעיתים כפיסולי ומצביע על השפעת מורו אברהם יאנסנס. השימוש שלו באלכסונים בקומפוזיציה ובקיצור הפרספקטיבה, הימנעות מיצירת רקע קונבנציונלי בולטים ביצירה כמו "שחקני הקלפים".[9] כמו ביצירתו של מורו יאנסנס, לדמויותיו של רומבוץ יש מראה כמעט פיסולי.[8]
רומבוץ היה הצייר הפלמי הראשון שצייר מוזיקאים. סביר להניח שהוא פיתח סוג זה של ציור בהשפעה ישירה של יצירותיהם של חסידי קרוואג'יו שאת עבודותיהם ראה באיטליה ולא באמצעות המתווכים בהולנד. "נגן הלאוטה" של רומבוץ (1620) הוא דוגמה טובה להשפעת ולנטין דה בולון על הצייר הפלמי. ציירים פלמיים אחרים כמו ג'ייקוב ג'ורדנס, יאן קוססירס וג'יליס רמאיוס יאמצו בהמשך גם את סוג הציור של המוזיקאי הבודד.[11]
נושאי "חמשת החושים" ו"שבעת החטאים" מופיעים לעיתים קרובות ביצירתו. "נגן הלאוטה" של רומבוטס (בערך 1620) אינו רק דיוקן של מוזיקאי אלא גם מרמז על חמשת החושים דרך האובייקטים הכלולים בקומפוזיציה: שמיעה (הלאוטה), טעם (הטנקארד), ריח (המקטרת), ראיה (תווי המוזיקה) והמגע (הסכין).[12] ה"קטטה בקלפים" ו"שחקני השש-בש" (בערך 1620–1630) מביעים כעס בלתי מבוקר כנושא העיקרי של הציור. תיאורים מוסריים של חטא הזעם הקטלני (כעס) היו מסורת באמנות הצפונית במשך מאות שנים.[13]
רומבוץ שיתף פעולה גם עם ציירים מומחים באנטוורפן שעבורם הוא בדרך כלל צייר את הדמויות בקומפוזיציות שלהם. דוגמאות לשיתופי פעולה כאלה הם "המטבח" (1630), שיתוף פעולה עם צייר טבע דומם אדריאן ואן אוטרכט - "המשפחה הקדושה", ושיתוף פעולה עם צייר הנוף יאן וילדנס.[8]
אחרית יצירתו
הפופולריות של תנועת קרוואג'יו איבדה את חשיבותה אחרי שנת 1630. רומבוץ נטש את מאפייניהם תוך מעבר לפלטת צבעים בהירים יותר. הסגנון המאוחר הזה מתקרב ליצירתו המאוחרת של רובנס, איתו הוא שיתף פעולה במימוש הקישוטים לכניסתו המפוארת של הקרדינל אינפנטה פרדיננד לאנטוורפן בשנת 1635.[10] יצירה מאוחרת שהושפעה ישירות על ידי רובנס היא "ההורדה מהצלב" (1636), המבליטה בבירור את השפעתו של רובנס באותו נושא, בערך שני עשורים קודם לכן.[4]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Hans Vlieghe. "Rombouts, Theodoor." Grove Art Online. Oxford Art Online. Oxford University Press. Web. 18 July 2016
- ^ 2.0 2.1 אוסף עבודות תנכיות ודתיות של רומבוץ
- ^ 3.0 3.1 De liggeren en andere historische archieven der Antwerpsche sint Lucasgilde van 1453–1615, edited and published by Ph. Rombouts and Th. van Lerius, Antwerp, 1872–1876, p. 450 (in Dutch)
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 Frans Jozef Peter Van den Branden, Geschiedenis der Antwerpsche schilderschool, Antwerpen, 1883, p. 885-889 (in Dutch)
- ^ 5.0 5.1 5.2 Theodoor Rombouts at the Netherlands Institute for Art History (in Dutch)
- ^ Theodore Rombouts, Card Players at Otto Naumann Ltd.
- ^ Theodoor Rombouts at the Kremer Collection
- ^ 8.0 8.1 8.2 Theodoor Rombouts, A Young Soldier at Adam Williams Fine Art
- ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 Matthias Depoorter, Theodoor Rombouts at Baroque in the Southern Netherlands
- ^ 10.0 10.1 Theodoor Rombouts at the Prado Museum encyclopedia (in Spanish)
- ^ J. Richard J. Judson, 'Gerrit van Honthorst: A Discussion of his Position in Dutch Art', Springer, 1 Dec 2013, p. 68
- ^ Theodoor Rombouts, The lute player at the Kimbell Art Museum
- ^ Theodoor Rombouts, Card and backgammon players. Fight over cards at the National Gallery of Denmark
