תאופיק אבו אל-הודא
| לידה |
1894 עכו, האימפריה העות'מאנית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
יולי 1956 (בגיל 62 בערך) עמאן, ירדן | ||||
| מדינה |
 ממלכת ירדן | ||||
| מפלגה | עצמאי | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
תאופיק אבו אל-הודא (ערבית: توفيق ابو الهدى; 1894 - יולי 1956; כונה גם: תאופיק פאשא אבו אל-הודא) היה פוליטיקאי ירדני, ראש ממשלת ירדן בארבע כהונות לאורך השנים 1938-1955, במהלכן הרכיב 12 ממשלות. כהונתו הראשונה הייתה בשנים 1938-1944, כאשר ירדן עדיין הייתה חלק מהמנדט הבריטי של עבר הירדן. שלוש כהונותיו האחרות היו לאחר קבלת עצמאותה של ממלכת ירדן מידי בריטניה, בשנים 1947-1950, 1951-1953 ו-1954-1955. שימש כראש ממשלת ירדן בזמן מלחמת העצמאות והסכמי שביתת הנשק.
ביוגרפיה
תאופיק אבו אל-הודא היה פלסטיני שנולד בעכו בשנת 1894, אחד משורה של פלסטינים שהגיעו לעמדות צמרת בפוליטיקה הירדנית בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20[1]. הוא שירת בצבא העות'מאני במלחמת העולם הראשונה ולאחר מכן החל לעבוד עבור פייסל בסוריה[2]. לאחר הדחתו של פייסל מהשלטון בסוריה, עבר אל-הודא לירדן והצטרף למנגנון של עבדאללה הראשון, מלך ירדן. היה ראש המחלקה לכספים של הממשלה[3]. בסוף שנות ה-20[4] ותחילת שנות ה-30 הוא כיהן כמזכיר הראשי של ממשלת עבר הירדן[5]. בתפקידו זה הוא ניהל מגעים עם חברת החשמל לפלשתינה ונחשב לידיד של החברה בירדן[6]. בנוסף, כיהן אל-הודא בשנת 1929 כשר העתיקות[7], שר הפנים בשנת 1931[8] ומנהל הבנק לקחלאות של עבר הירדן בשנת 1933[9]. בשנת 1934 הוא פוטר[10] בגלל "חוסר הכשרה"[11]. בעיתונות נטען שהוא פוטר מהבנק לחקלאות בגלל שלא דיווח על מצבם הקשה של בני שבט בני חסן[12] ושהוא פרסם סדרה של מאמרים נגד הממשלה[13]. תביעה שהגיש נגד פיטוריו לבית המשפט בעמאן נדחתה על ידי בית המשפט בטענה של חוסר סמכות להתערב במהלכים מנהליים של השלטונות[14].
אל-הודא התמנה לראש ממשלה לראשונה בספטמבר 1938[15][16]. בתחילת 1939 הוא הגיע ללונדון בראש משלחת עבר הירדן לשיחות על המצב בארץ ישראל[17]. בשנת 1943, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, נשלח למצרים בידי האמיר עבדאללה כדי לצדד ברעיון איחוד סוריה הגדולה תחת בית האשם[18]. ניסיון זה לא צלח. ביולי 1941 כוננה ממשלה חדשה בה המשיך אל-הודא בתפקיד ראש הממשלה והחזיק גם בתיקי הביטחון והחוץ[19]. באוקטובר 1944 סיים את כהונתו הראשונה.
לאחר עצמאות ירדן מידי בריטניה התמנה בשנית לתפקיד ראש הממשלה בסוף 1947 והחזיק במקביל את תיק ההגנה[20]. אל-הודא פעל להפחתת התלות הירדנית בממלכה הבריטית. בינואר 1948, לפי הוראתו של המלך עבדאללה, נועד בחשאי אבו אל-הודא בבריטניה עם שר החוץ הבריטי ארנסט בווין, והשיג את הסכמתו לסיפוח ירדני של השטחים בארץ ישראל שיועדו לפי תוכנית החלוקה להקמת מדינה ערבית, וזאת בתנאי שהירדנים לא יחדרו לשטחים שניתנו ליהודים[21]. ביולי 1948 העביר את תיק ההגנה לפאוזי אל-מולקי וקיבל ממנו את תיק החוץ[22].
בפברואר 1950 לאחר חתימה בראשי תיבות על הסכם השלום בין ישראל וירדן, התפטר אל-הודא[23], ותפקיד הרכבת הממשלה הוטל על סמיר א-ריפאעי. לאחר שהלה לא הצליח במשימה[24], הקים אל-הודא ממשלה חדשה. לאחר הבחירות לפרלמנט באפריל 1950, בהן לא התמודד[25], מונה אל-הודא לראש הסנאט הירדני[26]. לימים נטען שאל-הודא התפטר בגלל התנגדותו להסכם השלום עם ישראל ובכך טרפד את החתימה על ההסכם. כן נטען שהסכמתו להרכיב ממשלה חדשה נתקבלה לאחר שהובטח לו שההסכם יבוטל[27].
לאחר רצח המלך עבדאללה ביולי 1951 בירושלים התפטר ראש הממשלה סמיר א-ריפאעי ואבו אל-הודא מונה לראש ממשלה במקומו[28][29]. אבו אל-הודא היה מהגורמים שלחצו על מינוי בנו טלאל חרף מחלתו הנפשית. הוא שימש כראש ממשלה לאורך כהונתו של טלאל. לאחר כשנה בתפקיד הגיע אל-הודא למסקנה שטלאל אינו כשיר לכהן כמלך, כינס את הפרלמנט והוביל אותה להחלטה פה אחד על הדחת טלאל[30]. לקראת סוף 1952 התפטר לאור ביקורת רבה נגדו מצד הלאומנים שבקשו קו תקיף יותר נגד ישראל ושהאשימו אותו באחריות לויתורים של ירדן בהסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות[31]. הוא מיד הקים ממשלה אחרת שכללה יותר נציגים של הלאומנים. עם הכתרתו של חוסיין, במאי 1953, התפטר מראשות הממשלה והשאיר לחוסיין אפשרות למנות אדם שיהיה יותר מקובל על האופוזיציה הלאומנית[32]. לאחר התפטרותו מעריב הכתיר אותו כ"איש שהציל את ממלכת ירדן" על פעולותו בשנים 1951-1953[31].
לאחר התפטרותו, פורסם בעיתונות שאל-הודא פרש סופית ושהוא מתכוון להתיישב בביירות ולכתוב את זכרונותיו[31]. אולם לאחר שניסיונו של חוסיין להוביל מדיניות ליברלית לא צלחה, התפטר ראש הממשלה פאוזי אל-מולקי ואבו אל-הודא שב לראשות הממשלה במאי 1954[33]. כהונתו הרביעית הסתיימה כעבור שנה, במאי 1955[34]. ב-1 ביולי 1956 התאבד אבו אל-הודא בביתו שבעמאן, בגלל שהיה חולה במחלה כרונית[35].
לקריאה נוספת
- יוסף נבו, ירדן: החיפוש אחר זהות, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ה, עמודים 13-111
- שמואל שגב, האיש שהכשיל הסכם עם ישראל - התאבד, מעריב, 2 ביולי 1956
- יצחק מאור, פגישה עם תופיק אבו אל־הודא, דבר, 13 ביולי 1956
הערות שוליים
- ^ יוסף נבו, ירדן: החיפוש אחר זהות, עמ' 15
- ^ Abu Al-Huda, Tawfik, in Dictionary Of Modern Arab History, Routledge, 2012, page 8
- ^ המועצה המחוקקת בעבר הירדן, דבר, 30 בדצמבר 1929
- ^ ממשלת עבר הירדן מתפטרת ושוב נמנית, דואר היום, 11 באוקטובר 1929
- ^ בעבר הירדן, דבר, 13 באוקטובר 1929
חלוקת הקרקעות של הממשלה במזרח הירדן, דואר היום, 2 במרץ 1932 - ^ Fredrik Meiton, Throwing TransJordan into Palestine, in The Routledge Handbook of the History of the Middle East Mandates, Routledge, 2015, page 298
- ^ DoA Background, אתר מחלקת העתיקות הירדנית
- ^ ממשלת עבר הירדן התפטרה, דבר, 22 בפברואר 1931
- ^ In several lines (4th paragraph), פלסטיין פוסט, 30 ביוני 1933
- ^ תובע את ממשלת עבר הירדן לדין, דבר, 2 בינואר 1935
- ^ חוק נגד פיצוי לפיטורים, דבר, 6 בינואר 1935
- ^ Rumours of changes in TransJordan, פלסטיין פוסט, 21 במרץ 1934
- ^ Anticipated Change In Arab Legion, פלסטיין פוסט, 5 במרץ 1934
- ^ In short (Appeal), פלסטיין פוסט, 16 באפריל 1935
- ^ New Government in Trans-Jordan, פלסטיין פוסט, 29 בספטמבר 1938
- ^ Changes in Civil Services Rumoured, פלסטיין פוסט, 3 באוקטובר 1938
- ^ סביב המשלחות בלונדון, דבר, 3 בפברואר 1939
בישיבה האחרונה של הועד המייעץ, דבר, 19 במרץ 1939 - ^ Mary C. Wilson, King Abdullah, Britain and the making of Jordan, pg. 142-143
- ^ רבת עמון, דבר, 30 ביולי 1941
- ^ ממשלה חדשה בעבר הירדן, הצופה, 29 בדצמבר 1947
- ^ יוסף נבו, ירדן: החיפוש אחר זהות, עמ' 31
- ^ שינויים בממשלת עבר הירדן, מעריב, 30 ביולי 1948
- ^ ממשלת עבה"י התפטרה, דבר, 3 במרץ 1950
- ^ כיצד נכשל סמיר א-רפאי, הבוקר, 6 במרץ 1950
- ^ מצדדי ההסכם עם ישראל מחוץ לפרלמנט, חרות, 12 באפריל 1950
- ^ עבדאללה מינה את הסינאט, על המשמר, 19 באפריל 1950
- ^ א. בן מנחם, כך התנהל ונכשל המו"מ עם עבדאללה, על המשמר, 23 באפריל 1958; המשך
- ^ ממשלה חדשה בעבר הירדן, חרות, 26 ביולי 1951
- ^ אבי שליים, המלך חוסיין: ביוגרפיה פוליטית, עמ' 59
- ^ Philip Robins, A History of Jordan, Cambridge University Press, 2004, page 82
- ^ 31.0 31.1 31.2 האיש שהציל את הממלכה הירדנית, מעריב, 10 במאי 1953
- ^ העולם הערבי בשנת תשי"ג, זמנים, 18 בספטמבר 1953
- ^ כיצד נפלה ממשלת מולקי בירדן, מעריב, 3 במאי 1954
- ^ ממשלה חדשה בירדן, מעריב, 1 ביוני 1955
- ^ אבו אל הודא התאבד, דבר, 2 ביולי 1956
| ראשי ממשלת ירדן | ||
|---|---|---|
|
