מוחמד דאוד
 | |||||
| לידה |
1914 סילוואן | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
20 בינואר 1972 (בגיל 58 בערך) סילוואן | ||||
| מדינה | ירדן | ||||
| מפלגה | עצמאי | ||||
| |||||
מוחמד דאוד אל עבאסי (ערבית: محمد داود; 1914–1972) היה איש צבא ירדני ממוצא פלסטיני, שימש במשך כשבוע כראש ממשלת ירדן בעיצומם של אירועי ספטמבר השחור.
ביוגרפיה
מוחמד דאוד נולד בשנת 1914 בכפר סילוואן שבירושלים[1]. בגיל 19 התגייס למשטרת המנדט. שירת כקצין משטרה בטולכרם עד שנת 1948. בימי מלחמת העצמאות היה קצין זוטר בתחנת הקישלה שבעיר העתיקה של ירושלים[2]. ב-1950 עבר מהמשטרה הירדנית לצבא ירדן ובשנת 1952 החל לשרת במשלחת הירדנית לוועדת שביתת הנשק עם ישראל. בשנת 1956 נפצע בעת שדרך על מוקש נעל סמוך למובלעת הר הצופים כשליווה משקיפי או"ם בעת תקרית גבול. אהרון קמארה, המפקד הישראלי של יחידת מצוף 247 בהר הצופים חילץ אותו משדה המוקשים, לאחר שחבריו הירדנים של דאוד, חששו לעשות זאת. בעת פרוץ מלחמת ששת הימים היה דאוד ראש המשלחת הירדנית לוועדת שביתת הנשק. לאחר כיבוש ירושלים המזרחית בידי צה"ל, הסגיר עצמו דאוד לידי כוחות צה"ל ושוחרר לאחר 17 ימי מעצר. זמן קצר לאחר מכן הועלה לדרגת זעים (אלוף) בצבא ירדן.
ב-1969 הגיע מוחמד דאוד לירושלים כדי להשתתף בהלוויה של אשתו לאחר שקבל אישור מיוחד מהמלך חוסיין ומשלטונות ישראל.
בשנת 1970, בעקבות אירועי ספטמבר השחור והידרדרות היחסים בין המלך חוסיין לבין ארגוני הפדאיון במדינה, החליט המלך ב-15 בספטמבר, לאחר התייעצות עם בכירי צבא, על הקמת ממשלה צבאית זמנית כדי לפתור את המשבר. הממשלה החדשה, שהורכבה למחרת, כללה שנים-עשר שרים, כולם קציני צבא. בראשה הועמד דאוד, שהיה ממוצא פלסטיני.
מטרתו של מינוי ראש ממשלה ממוצא פלסטיני הייתה להוות מס-שפתיים לארגונים הפלסטיניים ולהביאם למשא-ומתן. יחד עם דאוד, התמנו לשרים שלושה קצינים נוספים שהיו ממוצא פלסטיני. עם זאת, דאוד שימש כבובת ראווה בלבד בממשלתו. הוא לא זה שהרכיב אותה בפועל, ואילו את השליטה המעשית במדינה קיבלו ראש הצבא חאבס אל-מג'אלי וסגנו מאזן אל-עג'לוני. בזמן כהונתו הקצרה של דאוד התרחשו האירועים הקשים ביותר של אירועי ספטמבר השחור: הצבא השתלט על הערים זרקא וסלט, שהיו בשליטת הפדאיון, וכיתר את כוחות הפדאיון בבירה עמאן. חטיבה סורית שפלשה לירדן במסווה של צבא שחרור פלסטין נהדפה גם היא בידי הלגיון הערבי[3].
דאוד שלא היה מוכן לשמש כעלה תאנה בממשלה הירדנית, התפטר ב-24 בספטמבר בעת שהותו בקהיר בניסיונות לחתום על הסכם הפסקת אש עם ראש אש"ף יאסר ערפאת. הוא ברח ממלונו, מלון הילטון שבבירה המצרית והותיר אחריו מכתב התפטרות. לאחר שסורב לבקשת מקלט במצרים, עבר ללוב ושם בקשתו נענתה[4]. לאחר כחודש בלוב שב לקהיר והתגורר במלון בעיר תחת משמר צבאי כבד. בסוף 1971 התגלה גידול ממאיר במוחו ובעקבות כך קיבל חנינה ושב לקבל טיפול רפואי ברבת עמון. לאחר שמצבו לא השתפר בירדן, הוא הועבר לפריז אך גם שם לא הצליחו הרופאים לשפר את מצבו הרפואי. דאוד ביקש משלטונות ישראל לעבור ניתוח מוח בבית החולים הדסה שבירושלים ובקשתו נענתה, אך מצבו הרפואי התדרדר לפני שהספיק להגיע לישראל והוא נפטר כעבור ימים אחדים. הוא נקבר בכפר הולדתו סילוואן שבמזרח ירושלים ב-20 בינואר 1972.
לקריאה נוספת
- יוסף נבו, ירדן: החיפוש אחר זהות, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ה, עמודים 161–181
- רפי סיטון ויצחק שושן, אנשי הסוד והסתר, הוצאת עידנים/ידיעות אחרונות, 1990, עמודים 295 - 305
קישורים חיצוניים
- הסרט "סיפורים לאחר בוא השלום" סיפורו של מוחמד דאוד וראיונות עם אהרון קמארה ורפי סיטון - מאת יוסי אבישר
הערות שוליים
| ראשי ממשלת ירדן | ||
|---|---|---|
|
