תגובת ג'אריש-הרקסיימר
| קישורים ומאגרי מידע | |
|---|---|
| DiseasesDB | 32939 |
| סיווגים | |
| ICD-10 | T78.2 |
תגובת ג'אריש-הרקסיימר (באנגלית: Jarisch–Herxheimer reaction) היא תגובה של מערכת החיסון כנגד חומרים המתפזרים לגוף בעת פירוק של מיקרואוגניזמים בעקבות טיפול אנטיביוטי. האנטיביוטיקה גורמת לפירוק קרום התא של הפתוגן, ולשפיכה של התוכן התאי לזרם הדם, וכתוצאה מכך לתגובה סוערת של מערכת החיסון. תגובה זו עשויה לגרום לתחלואה קשה ואף לתמותה מכיוון שהיא מביאה לירידת לחץ דם ופגיעה באיברי מטרה. התגובה נגרמת בעיקר בעת טיפול בחיידקים ממחלקת ה-spirochaetes, ובמיוחד בחיידק שגורם למחלת העגבת, אך יכולה לקרות גם מחיידקים ומפרזיטים נוספים.
סימנים ותסמינים
התסמינים מתחילים תוך 24 שעות מהתחלת הטיפול באנטיביוטיקה ובדרך כלל עוברים ספונטנית תוך מספר שעות. הסמינים כוללים: חום, צמרמורת, ירידת לחץ דם, כאב ראש, דופק לב מהיר, נשמת, הסמקה, כאבי שרירים והחמרה בנגעים העוריים שנגרמו מהמחלה הראשונית.[1]
גורמים
הגורם הנפוץ ביותר שגורם לתגובת ג'אריש הרקסיימר הוא החיידק Treponema pallidum, המשתייך למחלקה spirochaete, הגורם למחלת העגבת[1]. אך תגובה זו עשויה לקרות גם בעת טיפול במחלות אחרות שנגרמות מחיידקים ממחלקה זו, כגון: מחלת ליים, עכברת וקדחת חוזרת אנדמית[2]. מלבד אלו, תוארו מקרים בהם התרחשה תגובת ג'אריש הרקסיימר בעת טיפול אנטיביוטי במחלות שנגרמות מחיידקים שאינם spirochaetes כמו: קדחת Q, מחלת שריטת החתול, ברוצלוזיס, שערנת ומחלת השינה.[1]
פתופיזיולוגיה
ליפופרוטאינים המשתחררים מהחיידקים בעת פירוק קרום התא על ידי האנטיביוטיקה, הם ככל הנראה הגורם שמעורר את תגובת מערכת החיסון[1]. התגובה החיסונית גורמת לשחרור נרחב של ציטוקינים דלקתיים, לרבות: TNF-alpha, IL-6 ו-IL-8.[2][3][4]
טיפול
ברוב המקרים, תופעת ג'אריש הרקסיימר היא תופעה מוגבלת שעוברת בעצמה גם ללא טיפול תוך מספר שעות. בכל מקרה, נדרש לעקוב אחר החולים כדי לוודא שלא יפתחו תסמינים מסוכנים כגון ירידת לחץ דם חדה. במקרים הדורשים טיפול, בדרך כלל יש צורך בטיפול בתסמינים על ידי מתן נוזלים לשמירה על זילוח דם נאות לרקמות. בנוסף, ניתן לטפל בתרופות נוגדות דלקת לפי החומרה. במקרים קלים ניתן להסתפק בתרופות ממשפחת נוגדי הדלקת שאינם סטרואידים, ובמקרים קשים יותר גם בנוגדנים כנגד הציטוקין TNF-alpha.[5][6]
היסטוריה
התופעה תוארה לראשונה על ידי שני רופאי עור שונים, אדולף ג'אריש[7] מאוסטריה וקרל הרקסיימר[8] מגרמניה, ונקראת על שמם. שני הרופאים תיארו את התסמינים שנגרמו לאחר טיפול במחלת העגבת על ידי כספית, תרופה שהייתה מקובלת בעבר לטיפול במחלה – טרם עידן גילוי האנטיביוטיקה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הערך "תגובת ג'אריש-הרקסיימר", בפורטל הרפואה "infomed"
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Geetanjali Reddy Belum, Viswanath Reddy Belum, Sri Krishna Chaitanya Arudra, B. S. N. Reddy, The Jarisch–Herxheimer reaction: Revisited, Travel Medicine and Infectious Disease 11, 2013-07-01, עמ' 231–237 doi: 10.1016/j.tmaid.2013.04.001
- ^ 2.0 2.1 Thomas Butler, The Jarisch–Herxheimer Reaction After Antibiotic Treatment of Spirochetal Infections: A Review of Recent Cases and Our Understanding of Pathogenesis, The American Journal of Tropical Medicine and Hygiene 96, 2017-01-11, עמ' 46–52 doi: 10.4269/ajtmh.16-0434
- ^ V. Vidal, I. G. Scragg, S. J. Cutler, K. A. Rockett, Variable major lipoprotein is a principal TNF-inducing factor of louse-borne relapsing fever, Nature Medicine 4, 1998-12, עמ' 1416–1420 doi: 10.1038/4007
- ^ G. Kaplanski, B. Granel, T. Vaz, J. M. Durand, Jarisch-Herxheimer reaction complicating the treatment of chronic Q fever endocarditis: elevated TNFα and IL-6 serum levels, Journal of Infection 37, 1998-07-01, עמ' 83–84 doi: 10.1016/S0163-4453(98)91120-3
- ^ D. Fekade, K. Knox, K. Hussein, A. Melka, Prevention of Jarisch-Herxheimer reactions by treatment with antibodies against tumor necrosis factor alpha, The New England Journal of Medicine 335, 1996-08-01, עמ' 311–315 doi: 10.1056/NEJM199608013350503
- ^ R E Coxon, D Fekade, K Knox, K Hussein, The effect of antibody against TNF alpha on cytokine response in Jarisch-Herxheimer reactions of louse-borne relapsing fever., QJM: An International Journal of Medicine 90, 1997-03-01, עמ' 213–221 doi: 10.1093/qjmed/90.3.213
- ^ Jarisch A, "Therapeutische Versuche bei Syphilis", Wien Med Wochenschr 45, 1895, עמ' 721-724
- ^ Karl Herxheimer, Ueber eine bei Syphilitischen vorkommende Quecksilberreaktion, 1902-12-01 doi: 10.1055/s-0028-1139096
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.
