תולדות יהודי טוטקומלוש
טוטקומלוש (בהונגרית: Tótkomlós) היא עיר במחוז בקש במישור הגדול הדרומי, שבדרום מזרח הונגריה.
אחרי מהפיכת 1848
יהודים לא יכלו להתיישב בטוטקומלוש[1] לפני שנת 1848, אך לאחר מלחמת העצמאות ההונגרית (מהפיכת 1848) התחילה התיישבותם. היהודים הראשונים מטוטקומלוש התיישבו בכפר בשנת 1850. מרבית המשפחות שהתיישבו לאחר מכן (אברהם לייפניק, ברנאט איריץ, ישראל אויהיי, ברנאט גרוס, יוז'ף גרוס, פרנץ וובר, מור שטרן, יוז'ף פישר, מור האוזר) הגיעו מהעיר מאקו, מאוחר יותר הן הגיעו גם מבקשצ'בה, ארד, ליפובה. וסרווש ומזקרפטיה. בשנת 1854 כבר הקימו את הקהילה המקומית. באותה שנה קיבלו אדמות מהכפר עבור בית הקמת בית קברות יהודי בגבול הצפוני של הכפר. בשנת 1860 הקימה הקהילה היהודית חדר תפילה ובית ספר ודירת מורה בפינת דיאופה (Diófa) ופה אוט (Fő út) של ימינו. בשנת 1880 הוקמה החברה קדישא. בשנת 1884 נבנה בית הכנסת החדש. לאחר מכן הוקמו המקווה, המשחתה הכשרה ובשנת 1887 הוקם בית הספר החדש, בו לימד אדולף נאדור. כן הוקמה איגוד הנשים היהודיות. אוכלוסיית הקהילה בשנת 1896 הייתה 180, ב-32 משפחות.
הסוחרים הגדולים
הסוחרים היהודיים המפורסמים ביותר בכפר היו יוז'ף לייפניק ויאנוש אויהיי, סוחרי עצים, קארוי הרצוג, סוחר תבואה, אשתו של פרנץ אויהיי ויצחק הרצוג שעסקו במסחר בבדים כל אחד בנפרד וליפוט איצקוביץ', סוחר במכונות. ליפוט איצקוביץ' התיישב בטוטקומלוש כסוחר כללי בשנת 1885, אך בשנים הראשונות של המאה ה-20 הוא שינה את תחום המסחר שלו למכונות. הוא בנה חנות גדולה, בית מלאכה ומחסן בכיכר המרכזית, שם סחר במכונות תפירה, מכונות דישה, אופניים, טרקטורים והפעיל תחנת דלק. המשפחה הקימה גם חנויות בבקשצ'אבה, סגד ואורושהזה.
בין מלחמות העולם
בשלב הסופי של מלחמת העולם הראשונה, במהלך מהפכת החרציות, קמה תנועה האנטי-יהודית גדולה ביותר במחוז בקש ובטוטקומלוש. בתקופה שאחרי נפילת הרפובלקה הסובייטית ההונגרית (שרבים מאוד מראשיה היו יהודים) התנועה האנטי-יהודית אנטישמית של חוגי הימין התחדשה ויהודים רבים נשדדו הן בעסקיהם והן בבתיהם. בשנת 1925 נסגר בית הספר היהודי. בשנות העשרים של המאה העשרים הגיע החזן החדש גאשפאר רוזנברג, שמילא את תפקידי השוחט, שליח הציבור והחזן, במשך כמעט שני עשורים.
השואה
אנשי טוטקומלוש נקראו לשירות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי) בין פברואר 1942 לאוקטובר 1943 כהמשך ישיר לחוקים המפלים האנטי-יהודיים בהונגריה (הנומרוס קלאוזוס החוק היהודי הראון החוק היהודי השני והחוק היהודי השלישי). באפריל 1944, חובת ענידת הטלאי הצהוב הוחלה גם בטוטקומלוש, ואז החלה נעילת היהודים בגטו. ב-13 במאי עזבו המשפחות את בתיהם ועברו לחצר המגודרת של מכונת איצקוביץ בכיכר המרכזית, לשטחי העסק ולדירות בבית איצקוביץ. הגטו נשמר על ידי ז'נדרמים מקומיים והכפריים. ב-20 ביוני 1944 הוסעו היהודים מטוטקומלוש לתחנת הרכבת, הועמסו על קרונות משא והועברו למחנה האיסוף של גטו בקשצ'אבה, משם כולם מלבד מרגיט הרצוג ואשתו של מיקלוש גרוס רוז'י לייכטר ומשפחתה שעמדה ללדת נשלחו לדברצן. מתוך 122 יהודים מטוטקומלוש, 83 גורשו למחנה שטרסהוף ו-39 גורשו ברכבת לאושוויץ. איש מהגורשים לאושוויץ לא חזר לטוטקומלוש. חלק מהמגורשים למחנה שטראסהוף הועברו למחנות בווינה והסביבה. בשנת 1945 שחררו כוחות סובייטים ואמריקאים את השורדים. בשנת 1945 חזרו 86 אנשים לטוטקומלוש, שרבים מהם עזבו במהרה למקום אחר או היגרו. בשנות ה-80 של המאה ה-20 חיו בכפר רק חמישה יהודים. אלה שנותרו נפטרו במהלך השנים, בימים אלה רק לשתי משפחות יש שורשים יהודיים בטוטקומלוש, אך עדיין יש צאצאים רבים של יהודי טוטקומלוש הן בעולם הו בישראל והן בבודפשט.
הנצחה
מדי שנה, ביום ראשון הקרוב ביותר ל-20 ביוני, מתקיימת טקס הנצחת השואה.
לקריאה נוספת
- אישטוואן באלוג: תולדות יהודי טוטקומלוש. 2004. עותק בספרייה הלאומית של ישראל
- International Jewish Cemetery Project
הערות שוליים
- ^ יהודי טוטקומלוש, באתר "אנו – מוזיאון העם היהודי"
