תנועת א-נוג'בא
 | |
| תקופת הפעילות | 2013–הווה (כ־11 שנים) |
|---|---|
| אידאולוגיה | אסלאם שיעי |
| מייסדים | אכּרם אל-כּעבּי |
| מפקד נוכחי | אכּרם אל-כּעבּי |
| אזורי פעילות |
עיראק סוריה |
| מדינה |
 עיראק |
| חברים | כ-10,000 |
| בעלי ברית | |
| מתנגדים | |
תנועת א-נוּגַ'בַּא (בערבית: حركة النجباء; תעתיק מדויק: חַרַכַּת אַלנֻּגַ'בָּאא'; לעיתים נקראת גם: حركة حزب الله النجباء; תעתיק מדויק: חַרַכַּת חִזְבַּאלַּלה אַלנֻּגַ'בָּאא') היא ארגון מיליציוני עיראקית שיעית הפועלת בעיראק ובסוריה. הארגון הוקם בשנת 2013 על-ידי אכרם אל-כעבי, במטרה לסייע למשטר אסד בסוריה בלחימה כנגד כוחות המורדים האסלאמיסטים. מראשיתה פעלה התנועה בחסות איראנית, וכוח קודס של משמרות המהפכה מספק לחבריה נשק, הכשרה ומימון, ולכן התנועה נחשבת לאחד מכוחות הפרוקסי המובהקים של איראן במזרח התיכון. התנועה מקבלת גם סיוע מתנועת חזבאללה הלבנונית.
הארגון משתייך לארגון אל-חשד א-שעבי, ארגון-גג מיליציוני המאגד בתוכו כ-40 מיליציות שיעיות ומספר מיליציות מיעוטים (טורקמנים, אשורים ויזידים) ומונה כ-150 אלף לוחמים. אל-חשד א-שעבי זכה משך השנים לתמיכה חלקית מצד ממשלת עיראק והמשטר האיראני והמיליצייה של ארגון א-נוג'בא מזדהה כחטיבה ה-12 של הארגון. הארגון הצהיר על נאמנותה לאייתוללה עלי ח'אמנאי ולמהפכה האיסלאמית, וכן על שאיפתה לגרש את כוחות ארצות הברית מעיראק וללחום בבנות בריתה, ומדינת ישראל בראשן.
הקמת הארגון ועמדותיו
תנועת א-נוג'בא הוקמה בשנת 2013 כארגון שפרש משורות המיליציה עסאיב אהל אל-חק, לאחר שאכּרם אל-כּעבי, שהיה אחד ממייסדיה המיליציה לצד קייס אל-ח'זעלי, פרש משורותיה על רקע טענות שהשמיע על אי השתתפותה של המיליציה במלחמת האזרחים בסוריה. משך השנים נטען כי אל-כּעבי הסתכסך אל-ח'זעלי ועם שותפיו האחרים בארגון עסאיב אהל אל-חק ועל כן פרש משורות המיליציה, אך הוא דחה טענות אלה, אף על פי שהמיליציה החדשה שהקים מיעטה לשתף פעולה עם המיליציה הישנה שלו.[1]
מטרתו המוצהרת של הארגון היא "להגן על המולדת והמקומות הקדושים, ובפרט בסוריה ובעיראק", מפני "כוחות הרשע והטרור הכופר". מזכ"ל הארגון אל-כּעבּי טען כי ימלא אחר כל פקודה שייתן לו המשטר האיראני, כולל הפלה של הממשלה בעיראק או הצטרפות ללחימה לצד החות'ים בתימן – אם האייתוללה ח'אמנאי יכריז שזוהי חובה דתית. הארגון אוחז בעמדות אנטי-מערביות ואנטי-ישראליות מובהקות וגלויות, והאשים את ארצות הברית בהקמתו של ארגון המדינה האסלאמית (דאעש). בשנת 2015 וכן בדצמבר 2017 הזהיר אל-כעבי כי הארגון יילחם בכוחות הצבא האמריקאי אם אלה יפעלו נגדה בעיראק או בסוריה. בחודש מרץ 2019 הכריז הממשל האמריקני על הארגון כארגון טרור ועל אל-כּעבּי עצמו כעל טרוריסט מבוקש, על פי תקן SDGT (אנ').[2] החל משנת 2020, נרשמה פעילות ישירה ראשונה של הארגון נגד כוחות אמריקאיים, כאשר כוחותיו החלו לשגר רקטות לעבר בסיסים ומוצבים אמריקאיים בעיראק.[1]
מבנה הארגון
הארגון, המונה כ-10,000 לוחמים, בנוי במבנה הייררכי מסודר ובראשו עומד מזכ"ל התנועה אל-כּעבּי. למזכ"ל כפופים חמישה אגפים:[3]
- המועצה הפוליטית: אחראית על מעורבות פוליטית בעיראק, על אף הכרזה רשמית כי הארגון אינו לוקח חלק בפוליטיקה העיראקית הרשמית.
- הלשכה הצבאית: מנהלת את העיסוקים הצבאיים של הארגון בעיראק ובסוריה. לארגון 3 חטיבות לוחמות:
- חטיבת אל-חאמד: מיועדת לסיוע לאינטרסים העיראקיים.
- חטיבת אל-אימאם אל-חסן: לחמה בכוחות המדינה האסלאמית בעיראק.
- חטיבת עמאר בן-יאסר: הוצבה בסוריה לטובת סיוע במלחמת האזרחים.
- החטיבה לשחרור הגולן: נועדה לשמש ככוח לוחם במלחמה עתידית מול צה"ל במטרה להחזיר את רמת הגולן לסוריה. על הקמתה של חטיבה זו הכריז מזכ"ל הארגון ב-8 במרץ 2017.[4][5]
- הוועד הפועל: זרוע המבצעים של הארגון.
- מחלקת המדיה: כוללת את ערוץ הלווין של הארגון "AL-Nujaba TV" המשדר מבגדאד, תחנת רדיו וכן חשבונות טוויטר, טלגרם ויוטיוב.
- קרן התמיכה במשפחות השהידים.
לצד אגפים אלה, מפעיל הארגון גם תנועת נוער הפועלת לאתר ולאמן בני נוער בתור דור העתיד של הארגון, בפרט לפעילות צבאית.
אמצעי הלחימה העומדים לרשות המיליציה
המיליציה מחזיקה בארסנל נרחב של אמצעי לחימה, כולל טילי קרקע-קרקע, טילי נ"ט וכטמ"מים נושאי חימוש. מרבית הנשק שברשות המיליציה מיוצר באיראן, אך ישנם גם אמצעים שיוצרו ברוסיה ואחרים – בעיקר רקטות – מייצור עצמי של המיליציה, בסדנאות שהקימה בעיראק ובסוריה. לצד זאת, הארגון הצהיר בעבר כי ברשותו אף אמצעי לחימה גנובים של ארצות הברית.[3]
מעורבות הארגון בלחימה בסוריה ובעיראק
כוחות המיליציה הוצבו לראשונה בסוריה זמן קצר לאחר הקמתה, בסוף שנת 2013. משימתם המקורית הייתה להגן ולשמור על המקום הקדוש לשיעים "א-סיידה זיינבּ" בדרום דמשק כנגד מתקפות כוחות המדינה האסלאמית. בפועל, הוסטו כוחות המיליציה למשימות לחימה כנגד כוחות המורדים במגוון זירות ברחבי המדינה, ללא קרבה או קשר למקומות הקדושים לשיעים.[6] בנובמבר 2013 תועדו כוחות המיליציה במרחב העיר חלב. באותה שנה השתלטו כוחות המדינה האיסלאמית על העיר והחילו בה את חוקי השריעה. אנשי חזבאללה א-נוג'בא היו מראשוני הלוחמים שהתייצבו לשחרר את העיר ולסייע למשטר אסד במשימה זו. השליטה בחלב חזרה לידי אסד ותומכיו לאחר 3 שנים של לחימה עיקשת ועקובה מדם.
עם פלישת ארגון המדינה האסלאמית לעיראק, ביוני 2014, והקמת ארגון הגג המיליציוני אל-חשד א-שעבי, הצטרף ארגון א-נוג'בא לארגון, יחד עם שאר המיליציות השיעיות שפעלו בעיראק, במענה לקריאתו של האייתוללה עלי סיסתאני לכל השיעים בעיראק לאחוז בנשק ולהצטרף להגנה על עיראק מפני הפלישה. הארגון לקח חלק בלחימה לצד כוחות מיליציוניים אחרים ולצד כוחות שונים מצבא עיראק ומהפשמרגה הכורדית, בכל אזורי הלחימה בצפון עיראק, במערבה ובמרכזה. עיקר המשימות שמילאו לוחמי המיליציה היו משימות של שיטור ואיוש מחסומים לצד הענקת גיבוי לכוחות מצבא עיראק, וזאת מתוך מדיניות שהנהיג ראש ממשלת עיראק דאז, חיידר אל-עבאדי, שלפיה לוחמי המיליציות השיעיות הנתמכות על-ידי איראן תישארנה מחוץ לאזורי הלחימה במרכזי הערים הסוניות במטרה למנוע חיכוכים על רקע עדתי.[7] לוחמי המיליציה המשיכו לקחת חלק במלחמב בכוחות המדינה האסלאמית עד למיגורם הסופי מכל שטחי עיראק, בשנת 2017, אך מוסיפה להחזיק אחריות ביטחונית על אזורים שונים בדרום עיראק ובמרכזה מאז, לרבות מחנה אימונים במחוז דיאלא.[3]
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Ali Hashem, Iraq’s Shiite forces claim victory over IS, Al-Monitor, March 16, 2015
- ^ Department of State, Notices, Federal Register 84, March 15, 2019, עמ' 9585
- ^ 3.0 3.1 3.2 Editorial, The Nujaba Movement – the Movement of the Noble Ones: One of the dominant pro-Iranian militias in Iraq, The Meir Amit Intelligence and Terrorism Information Center, 14/05/2023
- ^ Ahmad Majidyar, Iran-Backed Militia Leader Vows to “Liberate” Golan Heights, Destroy Israel, Middle East Institute, 17/03/2017
- ^ Amit Toumaj, IRGC-controlled Iraqi militia forms ‘Golan Liberation Brigade’, FDD's Long War Journal, March 12, 2017
- ^ מערכת, המיליציות הפרו-איראניות בעיראק – תמונת מצב, באתר מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם אלוף מאיר עמית, 06/11/2022
- ^ Judit Neurink, After ISIS, internal ethnic conflicts will increase, Rudaw, October 15, 2016
